הבגידה והבחירה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בגידה זה דבר נפוץ מאד. הרבה אנשים חוו בגידה ואלו שלא חוו, מכירים לפחות אדם אחד שחווה בגידה. כשאנחנו מגלים שבגדו בנו מתעוררות המון תחושות: בושה, פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי, אנו פגועים רגשית, חשים מרומים, דחויים ומנוצלים. לאחר שהתגלתה הבגידה צריך לעשות החלטה קשה. להישאר ביחד או להיפרד. החלטה קשה יותר היא אופן ההתמודדות עם הבגידה. כיצד ממשיכים הלאה מבלי שתחושת הפגיעה והחשדנות תמוטט אותנו ואת הקשרים שלנו.

לירון, בת 38, נשואה עם 3 ילדים וחיה עם חשש תמידי מבגידה. היא סיפרה שלא תפסה את בעלה בוגד ולפי ההתנהלות שלו גם אין לה סיבה לחשוש אבל בכל זאת היא בודקת אותו כל הזמן.

כששאלתי אותה מה תעשה אם תתפוס את בעלה בוגד?

היא השיבה שעדיין לא יודעת.

"אז למה את בודקת?" שאלתי.

תשובתה הייתה "כדי למצוא".

"למעשה את כל יום חווה וחיה את הבגידה למרות שדבר לא קרה?"

"נכון" השיבה.

"האם יש משהו שבעלך יכול לעשות שירגיע אותך ויאפשר לך לסמוך עליו?"

"לא" היא ענתה.

הצעתי לה לחשוב קודם מה היא תעשה אם תמצא, כי אם אין בכוונתה לעשות דבר אז למה לה לדעת?

הסברתי לה שהיא מבזבזת המון אנרגיה רגשית על חווית בגידה וזה מנהל אותה. זה פוגע בה בקשר הזוגי ובבני המשפחה כאשר היא מרוכזת בתסריט השלילי במקום להנות ממה שיש לה, מהזוגיות ומהמשפחה.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר לחזור לפרופורציות וליצור סדר עדיפויות. כדי שנוכל לעשות בחירות נכונות עבורנו ולהיות שלמים עם הבחירה אנו צריכים שתהיה לנו היכולת ליצור קשרים וגם לנתק קשרים. 

הילד לא בא עם דף הוראות

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

כהורים טבעי, שיש לנו שאיפות גדולות עבור ילדינו. השאיפות והרצונות שלנו לא נפסקים לעולם וממשיכים גם כשהילדים גדלו וכבר בוגרים בעצמם. כל אחד מאתנו רוצה שהילד שלו יהיה הכי מוצלח, חכם, עצמאי ומאושר. אנחנו שואפים שהילדים שלנו ימצאו את הכיוון הנכון להם בחיים, יתפרנסו בכבוד ושיהיו להם קשרים משפחתיים וחברתיים בריאים וטובים. יש חשיבות גדולה מאוד לאופן בו אנחנו כהורים בוחרים לגדל את הילדים ולהעביר להם את המסרים החשובים, השאיפות והציפיות שלנו מהם. למרות הכוונות הטובות, לפעמים משהו משתבש והילד חווה מהוריו ציפיות גבוהות או נמוכות מידי.

יש ילדים שחווים ציפיות כל כך גבוהות שעבורם ההורים יוצרים מעין צל גדול ומאיים מעליהם שגורם להם לחיות בפחד וחשש תמידי לאכזב. בכל דבר שהם עושים הם מרגישים שהם לא מספיק טובים, לא משנה לכמה השגים הגיעו. מטופלים בוגרים העוסקים ברפואה, עריכת דין ומנהלים בכירים שלמרות הישגיהם הם חשים שזה לא מספיק טוב עבור ההורים. אולי הם פשוט אף פעם לא שמעו את ההורים אומרים להם עד כמה הם גאים בהם. הסיבות לכך יכולות להיות שההורים הקפידו לשים דגש תמיד על השלילי, על מה עדיין לא הושג מתוך מחשבה שזה ידרבן את הילדים להתאמץ ולהצליח יותר.

להורים מאד לא נעים שהילד מתקשה לעמוד בסטנדרטים מסוימים ומקווים שהוא לא יבייש אותם במצבים שונים. למשל כשההורים לוקחים את הילד לתחרות, מצד אחד הם מביעים בכך את תמיכתם בילד ומצד שני כשהם כל כך מתרגשים ורוצים מאד שהילד יצליח הם מעבירים מסר שהציפייה ממנו מאד גבוהה במיוחד כשכולם מסתכלים עליו. גם ההורים חווים לחצים וציפיות כשמצופה מהם לשתף אחרים בהצלחות של ילדיהם.

יש הורים שאומרים לילד שהציונים שהביא מבית הספר לא חשובים והעיקר שיעשה את המיטב, אבל הילד קולט מההורים מסרים אחרים שהם משדרים בלי שהם מודעים לכך. הורים שנמצאים בעמדות בכירות ודורשים מעצמם המון, שופטים לחומרה טעויות שלהם או של אחרים, הילד יכול להרגיש שהוא מאכזב אותם כי אינו מסוגל לעמוד באותם הסטנדרטים של ההורים.

בקצה השני יש הורים נטולי ציפיות שלא דורשים מהילדים דבר. גם גישה זו עלולה להיות בעייתית מכיוון שהילדים זקוקים לרמה מסויימת של תמיכה, הכוונה ודרישות, אחרת הם חשים שאינם חשובים ולאף אחד לא אכפת מהם.

ילדים שחשים שהם אף פעם לא מספיק טובים ולא עומדים בציפיות ההורים או חשים שלא משנה מה עשו ממילא לאף אחד לא אכפת מהם, יכולים לגדול עם קושי למצא כיוון בחיים, עם תחושה שהם אבודים, שהם כל הזמן תחת לחץ וביקורת לא משנה מה אומרים להם ומה הם עושים או משיגים. זה יוצר קשיים בתקשורת, ריחוק, תסכול ופוגם בשמחת החיים ואיכות החיים.

אין מתכון קסם והילד לא בא עם דף הוראות. בתוך משפחה אחת, יכולים להיות אחים כשלכל אחד מהם צריך גישה שונה: ילד שצריך שידחפו ויעודדו אותו כל הזמן להישגים, ילד שצריך חופש פעולה כי יש לו מצפן פנימי להתכוונן למקומות שנכונים לו וילד שצריך משהו באמצע.

בין מגוון הטיפולים שקיימים בקליניקה יש גם טיפול שמותאם להורים. טיפול לנטרול מחסומים רגשיים שמצד אחד עוזר לשחרר דאגות כלפי הילדים ומצד שני מאפשר להורה למצוא בעצמו את המינון הנכון באמצעותו יעודד את ילדיו להוציא את המיטב שבהם ולשמור על תקשורת טובה איתם. 

בך בחרנו - התמודדות עם אימוץ

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

ילדים מאומצים מתחילים את החיים עם קושי שנכפה עליהם. הריון לא רצוי, לעיתים אצל נשים שאינן בריאות, מכורות, נשים צעירות שמסתירות את ההיריון ועוד. העובר גדל בבטנה של אם במצוקה וסופג את מצוקתה. בסופו של דבר נולד למקום שלא מוכן לבואו. מרגע הלידה ועד שהתינוק מגיע למשפחה המאמצת הוא נמצא בסביבה שיש שם כוונות ורצון טוב לטפל בו אבל בלי הפנאי לכך. הוא מקבל את הצרכים הפיזיים להם הוא זקוק אבל לא את כל הצרכים הרגשיים.

בגיל צעיר הוא חווה מעבר נוסף למשפחה המאמצת והוא צריך להסתגל לאנשים חדשים, שפה ותרבות חדשה. פעמים רבות הוא סוחב את הקשיים הראשוניים שלו לתוך הגדילה והילדות שלו וזה עלול ליצור אצלו מחסומים רגשיים שיכולים להשפיע על התפקוד שלו במהלך חייו וכאדם בוגר.   

כמו הילד, כך גם ההורים המאמצים מתמודדים עם קשיים רבים. ברוב במקרים מאמצים ילד לאחר שניסו להביא ילד ללא הצלחה ואז נכנסים לתוך תהליך אימוץ ארוך ומתיש.

כשהילד מגיע אליהם אי אפשר לדעת בדיוק אילו קשיים הוא חווה, איך הם משפיעים עליו בהווה ואיך ישפיעו בעתיד. אחת הבעיות עם ילדים מאומצים היא שההיסטוריה הראשונית שלהם לרוב אינה ידועה ולא ברור כיצד תשפיע עליהם בעתיד.

לעיתים הילד המאומץ שהגיע ממדינה אחרת נראה שונה מאד במראה מהוריו המאמצים כך שגם אנשים זרים שאינם מכירים את המשפחה יכולים מיד לזהות שהילד מאומץ. במגרשי משחקים הילדים יכולים לשמוע הערות מילדים או בוגרים אחרים על כך שהמראה שלהם שונה מההורים שלהם. לעיתים ההערות מגיעות עם רוע וחוסר טקט.

בעיה מורכבת יותר היא כאשר יש להורים המאמצים גם ילדים ביולוגים. למרות אהבה שיש להורים לכל הילדים הילד המאומץ בדרך כלל מרגיש פחות מוצלח, רצוי ואהוב. לעיתים גם להורה יש העדפה לילד הביולוגי וקשה לו להסתיר זאת. זה מצב מורכב שלא מדברים עליו לכן יכול לבוא לידי ביטוי בבעיות התנהגות, קשיי תקשורת בין בני המשפחה ומערכות יחסים מורכבות והרסניות שלא מצליחים למצוא להם פתרון.

יש ילדים שאומצו בנסיבות טרגיות עקב מוות של ההורים או אחד ההורים. בני משפחה אחרים מטפלים ומגדלים את הילד אבל עדיין הילד חווה את האובדן גם אם קרה בגיל מוקדם לפני שהוא זוכר ויכול לתאר מה קרה.

נסיבות טרגיות אחרות הן כאשר הילד הוצא מהמשפחה הביולוגית עקב חוסר תפקוד וחוסר יכולת לטפל בילד.

לעיתים ההורים המאמצים אינם יודעים כיצד להתמודד עם השאלות הקשות או לא יודעים כיצד ומתי נכון לתת לילד את המידע, או שהם עצמם חשים בושה עקב העובדה שלא יכלו להביא ילדים ונאלצו לאמץ, או לא שלמים לגמרי עם האימוץ. קשיים אלו לגיטימיים אבל אין לגיטימציה לדבר על כך ולשתף בקושי. ההתמודדות עם המצב החדש לעיתים מכבידה על הזוגיות ומתעוררים קשיים גם בתקשורת הזוגית.

אימוץ ילד זה תהליך ארוך, מתיש ומורכב שמצריך גם הכנה רגשית. מכיוון שלא ברור כיצד ההיסטוריה הראשונית של הילד תשפיע עליו כדאי גם להורים המאמצים וגם לילד לעשות טיפול לנטרול מחסומים רגשיים כדי למנוע או למזער את הבעיות שנובעות מהחוויה הראשונית. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מתבצע על ידי כושר התנגדות השריר מלל מגע עדין והדמייה קצרה. על ידי סדרת שאלות שהמטפלת שואלת היא יכולה לקבל מידע מהמערכת הרגשית בגוף לגבי עומסים רגשיים שנקלטו בשלבים מוקדמים גם כאשר המטופל לא יכול לספק מידע על ההיסטוריה הראשונית. הטיפול אינו כולל שיחות או הנחיות לכן הוא קל מאד לשיתוף פעולה. הטיפול פותח אופציות רגשיות ומאפשר לעשות בחירות נכונות לממש פוטנציאל למצוא ערוצי תקשורת יעילים ולחיות בשלום עם עצמך ועם הסביבה.

הטיפול מייצר שקט רב ויכול לעזור לילד ולהורה לראות את הטוב שבסיפור במקום את הרע. הוא עוזר לילד להרגיש שהוא זכה במשפחה, הרי להבדיל מילד ביולוגי שלא בוחרים- בילד מאומץ בוחרים. חשוב לנקות את כל מה שהילד עבר ומשפיע לו על החיים וכמובן גם את המחסומים של ההורים המאמצים שמתמודדים עם חוסר ודאות, חרדה ומתח.

טיפים

1. חשוב שלהורים ולילד יהיה ברור שהורה זה מי שמגדל את הילד ולא מי שילד אותו.
2. חשוב שההורה ירגיש נוח עם האימוץ ולכן יוכל לספר לילד מיד שהוא מאומץ ונבחר על ידי ההורים מכל הילדים. הוא המתנה שלהם והם שלו.
3. חשוב שלהורים ולילד יהיו כלים ותשובות מוכנות כאשר נתקלים בהערות קשות.
4. חשוב לעדכן את הבוגרים והילדים במסגרות שבהן הילד נמצא על היותו מאומץ וכיצד נכון להתמודד עם שאלות או הערות לא נעימות.

איך גוש מתכת יכול לעוף?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

מטוס זה דבר לא הגיוני.

ההיגיון הבריא ונסיון החיים שלנו עם כוח המשיכה קובעים בוודאות שמטוס לא יכול להיות באוויר ועוד לאורך זמן. לא הגיוני שגוש מתכת בכזה גודל ובכזה משקל יכול לעוף באוויר. אבל... מיום לידתנו אנחנו יודעים שזה אפשרי וקורה כל יום, כל היום ובכל העולם - אנשים טסים. הנתונים מראים שמטוס הוא כלי התחבורה הבטוח ביותר. למרות שקרו תאונות ופיגועים עדיין הרבה פחות אנשים נהרגו בטיסה מאשר מתאונות דרכים וממחלות.

לא מעט אנשים, ילדים ובוגרים סובלים מפחד או חרדה מטיסות. כמו כל פחד וחרדה זה מופיע פתאום. לחלקם היא הופיעה למרות שטסו פעמים רבות בחייהם ולא קרה להם דבר ולחלקם התעוררה למרות שלא טסו מעולם או טסו פעמים ספורות. לא תמיד מטופלים יודעים לדווח מה עורר את החרדה. חלק מקשרים זאת לטיסה מפחידה עם הרבה טילטולים וכיסי אוויר. הרבה אנשים מדווחים על התעוררות החרדה לאחר אסון או כמעט אסון תעופה שדווח בחדשות.

הפחד לרוב נובע מהצורך בשליטה ובא לידי ביטוי החל מהקושי לחשוב בכלל או לתכנן טיסה, בהזמנת כרטיס טיסה, לילות לבנים בימים שלפני טיסה וכמובן בטיסה עצמה. בין החרדים שכן עולים לטיסה, יש את אלו שמחזיקים את הכיסא במשך כל הנסיעה ונמצאים במתח רב וכעס על האנשים הרגועים שישנים סביבם או קוראים ספר, יש את אלו שלוקחים כדורי הרגעה לפני ו/או בזמן הטיסה ויש כאלו שחווים סימפטומים של חרדה כגון: קושי בנשימה, הזעת יתר, רעד בלתי פוסק, דופק מהיר, כאבי בטן וראש, בחילות, הקאות ורצון אדיר לצעוק ולברוח. חרדת הטיסה פוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה אך גם בחברים ובני משפחה. הם נמנעים מלצאת לחופשה בחו"ל, לא מבקרים בני משפחה שחיים בחו"ל ואפילו מסרבים לקבל מתנה של חופשה בחו״ל ממקום העבודה. ההשפעה כמובן יכולה להיות רחבה הרבה יותר. לדוגמא- היא יכולה ליצור בעיות חברתיות כשכל החברים רוצים לטוס ביחד ויכולה לגרום לסרב לעבודה חדשה ומצויינת בגלל שקיימת בה דרישה לטוס.

חרדת הטיסה, כמו כל חרדה אחרת, אם היא לא מטופלת יכולה רק להחריף. במרכז אורה גולן יש טיפול יעיל, מדויק וקצר לנטרול מחסומים רגשיים המנטרל את חרדת הטיסה ומעלים אותה. מטרת הטיפול לאפשר לאדם להגיב בפרופורציה, לשחרר את הצורך בשליטה, להיות רגוע ונינוח ולטוס בנחת. יותר מזה, טיסה היא זמן מנוחה. עושים עבורנו את העבודה, אין לנו אפשרות לקבל טלפונים. זמן לראות סרט, לקרוא ספר, לאכול ולישון. זה כל כך כיף. אז למה שנמנע מעצמנו להנות שאנחנו רואים שאחרים עושים את זה ומצליחים?

מי מפחד ממחלות?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

חרדה ממחלות או חרדה בריאותית היא תגובה חסרת פרופורציה להתמודדות עם מחלות. כל אחד חושש לחלות וחושש לקבל את הבשורה, אך כאשר מתמודדים עם מציאות זו בפרופורציה אנשים אינם עסוקים בחשש שלהם ממחלות. הם מנהלים את חייהם כרגיל, עושים את הבדיקות הרפואיות הנדרשות, מקבלים תוצאות ובמידת הצורך מקבלים את הטיפול שהומלץ להם. יש להם את היכולת לסנן מידע על מחלות, להתייחס רק למה שרלוונטי עבורם ולא מעבר לכך.

שפע המידע הזמין כיום על מחלות ובריאות מחנך ומלמד אנשים להיות מודעים לשמירה על בריאותם אך גם תורם להתרחבות תופעת החרדה בנושא. החרדה הבריאותית או החרדה ממחלות הפכה לחרדה נפוצה מאד אצל ילדים, נוער ובוגרים. בקלות ניתן למצוא מידע לגבי כל סוגי המחלות, התסמינים ודרכי הטיפול. הבעיה היא שכאשר נחפש באינטרנט תסמין מסוים, סיכויים גבוהים מאוד שנקבל תוצאות שיראו לנו שמדובר בוודאות במחלה  ס ו פ נ י ת !!!

כמובן שלחרדה הבריאותית, כמו לכל חרדה אחרת, יש רמות שונות וצורות ביטוי שונות. אירוני שדווקא החרדה הבריאותית יכולה לגרום להזנחה או פגיעה בבריאות:

1. תחושת שיתוק כך שלא מסוגלים לעשות כל דבר שקשור לבריאות, אפילו לא ללכת לרופא או לעשות בדיקת דם פשוטה.
2. מבצעים את הבדיקות הנדרשות אבל לא מסוגלים להתמודד עם ההמתנה לקבלת התוצאות.
3. קושי להתמודד עם תסמינים של מחלה אפילו קלה כגון התקררות שלך או של אדם קרוב.
4. קושי לשמוע על מחלה שלך או של אדם קרוב או אפילו זר.
5. לא מסוגלים לשמוע את המילה סרטן או חלילה להגיד אותה, במקומה אומרים ״המחלה״.
6. קושי להתמודד ולתת תמיכה לאדם קרוב שחלה.
7. קושי להתמודד עם בדיקות מעקב הנדרשות לאחר ההחלמה מהמחלה. נרגעים לאחר תוצאות שליליות כלומר חיוביות עבורם אבל החרדה נבנית בהדרגה על למועד הבדיקות הבא.
8. קושי להתמודד עם הצורך במעקב רפואי בגלל סיכון גנטי, חשים שגזר דינם נחרץ כבר.
9. כל תסמין קטן שלך או קרוביך מצריך בדיקות רפואיות.
10. צורך לקבל חוות דעת מרופאים שונים וקושי לסמוך שהכל תקין. דבר שמגדיל את הסיכוי לפספס  בעיות כי גם לרופאים קשה להתייחס לתלונות ברצינות.
11. צורך בתרופה לכל תסמין ושימוש בתרופות באופן עצמאי ללא יעוץ רפואי.
12. קושי להתמודד עם כל כאב או מיחוש ושימוש מופרז במשכחי כאבים.

כמובן שאין כל תועלת בלהגיד לאדם לחוץ להירגע, אלא יש צורך בטיפול שיסיר את החרדה. הורים עם חרדה בריאותית מעבירים את החרדה לילדים גם אם הם לא משתפים אותם בחרדות שלהם. הילדים קולטים את תחושת החרדה שיש להורים ונוטים לפתח חרדה גם הם. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עוזר לאנשים לחזור לפרופורציה, לתפקד, לעשות את הבדיקות הנדרשות, להיות רגועים ונינוחים בלי שהחרדה תנהל אותם ותעסיק יותר.

ההמלצות שלנו לאנשים שסובלים מחרדה בריאותית:

• להימנע מחיפוש מידע על תסמינים ברשת.
• ללכת לבדיקות רפואיות נדרשות לא להימנע מהם, לקחת בן משפחה או חבר קרוב שילווה.
• להימנע משיחות על מחלות, במידה והן לא עושות לך טוב.
• משתלם להשקיע בבריאות על ידי פעילויות פשוטות כמו אכילה נכונה, פעילות ספורטיבית ומספיק שעות שינה.
• צחוק תורם לבריאות.
• הבכי משחרר, לא מומלץ לעצור אותו.

איך הפרעה יכולה להפוך להצלחה?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

יצא לכם לשמוע על OCD, אבל אתם לא יודעים מה זה?

OCD- Obsessive Compulsive Disorder, היא הפרעה נפשית של טורדנות כפייתית המתבטאת בביצוע פעולות טקסיות- נגיעה באזורים מסוימים, תיקים, צורך מופרז בניקיון וסדר ועוד... הפעולה מתבצעת לרוב באופן אוטומטי והסובלים ממנה לא שמים לב לכך שמבצעים אותה. האנשים שסובלים מההפרעה חווים מחשבות טורדניות רבות והפעולה הטקסית שמבצעים מפחיתה את החרדה לזמן קצר וגורמת סבל בעצמה. במידה וימנעו מביצוע הפעולה הטקסית- תחושת החרדה תתעצם ויכולה לגרום לתחושת לחץ ודיכאון.

ה-OCD יכול לפרוץ בכל שלב בחיים, אצל ילדים וגם אצל אנשים מבוגרים וצורת הביטוי יכולה להשתנות עם הזמן. ההפרעה הזו יכולה לשאוב הרבה אנרגיה ולפגוע באיכות החיים. מוזר, אבל אפשר להפוך את ה-OCD ליתרון! אלו אנשים שנוח להם לעבוד לפי תבניות מסוימות ואת הצורך לעבוד כך ניתן לנטב לכיוון חיובי במיוחד כאשר החרדה נרגעת.

סיפור מהקליניקה: ירון, מטופל שלי, בן 42 בעל עסק למזון. הוא אובחן עם OCD וההפרעה שלו מתבטאת בצורך אובססיבי לסדר וניקיון ומחשבות טורדניות. בנוסף ירון סבל מחרדות, לחץ קושי להציב גבולות ללקוחות. נוצר מצב שהוא היה נותן שירות ולא קיבל תשלום דבר שרק החריף את הלחץ. לאחר שסיים את הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מצבו השתפר והוא היה יותר רגוע ונינוח והצליח להציב גבולות ולגבות תשלום מהלקוחות. המלצתי לו לנתב את ההפרעת ה OCD לצורך האובססיבי לסדר ונקיון לעסק. ירון יישם את העצה והחל לסדר את המלאי לפי תאריכים, לסדר את ההזמנות... כמובן שזו משימה שהייתה מאוד קלה עבורו. עם הזמן ירון הבין שההפרעה שלו חסכה לו המון כסף כי עכשיו הוא יודע בדיוק מתי הוא צריך לעשות הזמנות, איך הכי נכון לסדר ולנהל את העסק.

לגיטימיות לרמוס

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

רמיסה היא פגיעה רגשית ו/או פיזית קשה באדם אחר כגון: אלימות, גזענות, אפליה, אונס התעללות לרוב אלו הן פעולות לא חוקיות אבל קיימת בחברה רמיסה חוקית לכאורה, "עדינה" עם השפעה הרסנית מיידית ולתווך הארוך. היא פוגעת רגשית בלבד וכוללת: שימוש במילים בכתב, בעל פה ובמחשבה באופן שפוגע בכבודו של אדם אחר. למשל בצורה שיפוטית, מבטלת, חוסר הקשבה, יחס מעליב מזלזל, הערות פוגעניות לא ענייניות טון דיבור ועוד.  הלגיטימיות לרמוס מחלחלת ברבדים שונים של החברה. כאשר אנו שומעים אותה באמצעי התקשורת זה נותן לגיטימציה לשיח חברתי רומס ופוגעני. ריבוי אמצעי התקשורת נותנת במה לכתבים ועיתונאים להשתלח באנשים ולחרוץ גורלות. האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים לכל אחד בצורה אנונימית להכפיש ולרדוף אנשים או מתחרים. מספיק לבחון כמה אחוזים מהטוקבקים כוללים שיח ענייני וכמה כוללים הכפשות ורמיסה. התנהלות כזו הפכה לנורמה שאנשים התרגלו אליה ולא תמיד ערניים לכך. עובר מסר ששיח רומס תקין ומשדר חוזק ושיח מכובד ומכבד זו חולשה. אנשים ששמם הטוב נפגע כתוצאה מכך לא תמיד מצליחים להתאושש.   

חסרה הבנה עד כמה משמעותית הפגיעה כתוצאה מרמיסה מילולית של אדם ולכן גם חסר חינוך וחוקים ברורים המגנים מפני התנהלות כזו.

ילדים יכולים לשמוע הערות פוגעניות מצד הורים, גננות, מורים, וחברים אלו שחוו חרם חברתי לא שוכחים זאת גם בבגרותם. בוגרים מקבלים הערות פוגעות מבני הזוג, הבוס, המפקד, קולגות, חברים ולעיתים גם מאנשי המקצוע שאמורים לטפל בהם.

דוגמאות נוספות אליהן אנו חשופים בחיי היומיום הן למשל על הכביש - כולנו מכירים את הנהיגה הרומסת שבא נהגים נדחפים לא נותנים לאחרים להשתלב בתנועה צופרים ומקללים. או לחילופין הקושי לעמוד בתור בצורה מסודרת והניסיון לקצר את התהליך ולהידחף מהצדדים. במגרשי הכדורגל כמות הקללות שנשמעות שם אינה מזיזה לאף אחד אבל פוגעת בכל אחד מאלו ששומעים אותן וגם באלו שמשמיעים אותן.
אני פוגשת מטופלים רבים המתארים לכמה ביקורת רומסת הם חשופים באופן קבוע על ידי הוריהם למרות שהם עצמם כבר בוגרים והורים בעצמם. הערות מיותרות על כל דבר קטן: לבוש, עבודה, בני הזוג שלהם, אופן חינוך הילדים, עד כמה הם מקפידים על סדר וניקיון, ההתנהלות הכספית שלהם ועוד ועוד.
עובדים המתארים שאף פעם לא שמעו מילה טובה מהבוס רק תלונות, קיטורים, צעקות והשפלות. בני זוג שזורקים הערות פוגעות אחד כלפי השני, עד כמה השני לא מוצלח, לא משקיע, מבזבז, לא מרוויח. הם כבר שכחו שבחרו אותם כבני זוג.

יש אנשים בוגרים שמסננים אוטומטית את המסרים ולא תמיד מודעים לכמות האינפורמציה הרומסת אליה הם חשופים או שאותה הם משמיעים. דבר זה גורם לאטימות, פשוט מפסיקים להקשיב או להתייחס אחד לשני שגם זה סוג של רמיסה. אחרים שהם עדינים יותר וקשובים לאחרים נפגעים בתהליך ומסתגרים. ילדים לומדים נורמה תקשורתית וחשיבתית זו כמו שהם לומדים כל שפה שהם חשופים לה בלי יכולת לסנן או לבקר אותה. 

מחקרים התנהגותיים רבים כגון אלו של פרופ' דן אריאלי ופרופ' דניאל כהנמן מראים את הקשר הישיר בין המילים שאנו שומעים ומשמיעים והמחשבות שלנו לבין התפקוד שלנו. חשיפה לרמיסה בצורה ישירה או עקיפה פוגעת במערכת הרגשית והחיסונית שלנו. נגרמים פצעים ונשארות צלקות שאינן נראות כלפי חוץ. החיוניות והתפוקה יורדים, הנטייה לחלות ולתאונות עולה, מימוש הפוטנציאל נפגע ויש שמתקשים לתפקד ולמצוא כיוון. הרבה פעמים הפגיעה נעשית דווקא בקרובים וביקרים ביותר על ידי ביקורת רומסת. ברור לנו שלכל אחד מאיתנו אחריות על מה שאנחנו אומרים ועושים אבל באותה מידה יש לנו אחריות גם על מה שאנו חושבים ומרגישים. חשוב שנבין את הקשר בין המחשבות והרגשות שלנו על בריאותינו, בריאות הסובבים אותנו ורמת התפקוד שלנו.
אנו יודעים לדוגמה שספורטאי שמאמין ביכולות שלו ויוצא לתחרות עם תחושה שהוא ינצח סיכויו לנצח גדולים מספורטאי שחושש להפסיד. אדם שגדל בסביבה רגשית תומכת, מכבדת, המעודדת אותו לנסות, נותנת גיבוי להצלחות ומתייחסת לכישלונות כניסיונות בדרך להצלחה, סיכויו להצליח לממש את הפוטנציאל שלו גדולים. זאת לעומת אדם שגדל בסביבה רגשית שכל הזמן משדרת לו שיש סכנה שלא יצליח כי יכשל ואין טעם לנסות כי אין סיכוי.   

הלגיטימיות לרמוס אינה נותנת מקום להתחשבות, לפרגון ולמחוות לאחר. אלו דברים חיוניים המזינים את המערכת הרגשית. עם מעט השקעה ניתן לעשות שינוי גדול המאפשר למידה, התפתחות, אמון, יכולת לסמוך, לעבוד בצוות, לשתף פעולה, להתמודד עם קשיים ולפתור חילוקי דעות וסכסוכים.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר להחלים ולהשתקם מפגיעת הרמיסה. הוא מומלץ לילדים ובוגרים שחשופים כיום או בעבר לרמיסה, הטיפול מומלץ גם לאנשים שלא מבינים מדוע אחרים נפגעים ונעלבים מהם. הטיפול מתאים לאנשים שחווים פגיעות, תקיעות, חרדה חברתית, קושי עם ביקורת (לתת ולקבל), קושי מול סמכות, קושי להתקדם בחיים, אנשים החשים פגועים, המתמודדים עם חוסר צדק, כאלו שאיבדו אמון באחרים, כאלו שאנשים מפחדים מהם, מתרחקים מהם, נמנעים לתקשר איתם, אנשים שיש להם יצר נקם, קנאה, צרות עין, מאחלים שלאחרים יהיה רע, מקללים, אימפולסיביים, צריכים להתנצל הרבה, מתקשים להתנצל, יהירים, עצבניים, סובלים מחרדות קושי לפרגן, חושבים דברים שליליים על אחרים, לוקחים כל דבר ללב נעלבים, קורבנות.

לפרטים והרשמה על הטיפול הירשמו בטופס הנחיתה.

"לא בא לי..." האם המשפט הזה מוכר לכם?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

עצלות יכולה להיות תכונה נהדרת ואיומה גם יחד. המצאות רבות הגיעו לעולם בזכות עצלנים. אומרים שמלחמות ועצלנים קידמו את העולם הכי הרבה. עצלנים נאלצים להמציא דברים כדי שלא יצטרכו להתאמץ. למשל השלט של הטלוויזיה, שואב אבק אוטומטי, מדיח כלים, מכונת כביסה, יבשן, תעשיית המזון המהיר ועוד ועוד. עצלנים יצירתיים הפכו את התכונה הזו לחיובית וכך גם אחרים נהנים ממנה.

לעומתם ישנם הרבה אנשים עצלנים שתכונה זו מנהלת אותם. הכל נראה להם כמעמסה קשה, מאמץ גדול מידי, כבד מידי, רחוק מידי והתגובה האופיינית היא: לא בא לי, אין לי חשק, אין לי כוח... כאשר המיקוד במהלך היום הוא על כמה החיים קשים, נפגעת שמחת החיים וכך גם איכות החיים.

הנוחות של החיים כיום מעודדת עצלות. מגיל צעיר מבלים ילדים שעות מול מחשב וטלויזיה וניזונים מגירויים שמסופקים להם. הסקרנות, שהיא תכונה מולדת אצל ילדים המעודדת אותם ללמוד, לחקור את סביבתם, לחקות את הבוגרים סביבם ולהתנסות בדברים חדשים, מתנוונת ואת מקומה תופסת במהירות פאסיביות וכבדות. קשה להם לגייס את עצמם למצוא תחומי עניין, להעסיק את עצמם ומאוחר יותר לפתח ולהתפתח לכיוונים הנכונים עבורם. שום דבר לא מעניין, אין כוח ללמוד לחקור ולהתעמק במשהו, הכל צריך להיות מהיר ברור שטחי ונגיש. נוצר צורך לריגושים אשר השפעתם מתפוגגת במהירות. קל להדרדר משם למקומות של תסכול, תקיעות, עייפות, דיכאון, חרדה, לחץ, ואף חמור מכך, אובדן משמעות וטעם לחיים.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות עם התופעה?

·   טיפ עבור ההורים שבינינו: תשתמשו בסקרנות הטבעית של ילדכם הקטנים ותמנפו אותה ללמידה משותפת שלכם ושלהם. תוכלו להשקיע 5 דקות בכל פעם כדי לחקור וללמוד משהו חדש ביחד.  

עבור ילדים גדולים יותר אפשר להשקיע ביצירה או פרויקט משותף. ללכת ביחד לחוג או לתכנן חופשה משותפת.

·   טיפ עבור הבוגרים שבינינו: בכל יום תלמדו לפחות משהו אחד חדש ושתפו מישהו במה שלמדתם. אפילו 5 דקות מספיקות כדי ללמוד משהו... בעיקר כשהיום כל המידע נגיש לנו בלחיצת כפתור.

כאשר העצלות מנהלת אותך או את ילדיך, מומלץ להכיר בכך ולפנות לעזרה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים קצר, ממוקד, ללא שיחות, הנחיות או תרגולים. אנו משתמשים בכושר התנגדות השריר, מלל, מגע עדין והדמייה במספר מפגשים קצרים. מטרת הטיפול היא לפתוח אופציות רגשיות, לצאת מהעצלות והתקיעות ולגלות מחדש את הסקרנות ושמחת החיים.  

לפרטים על הטיפול הרשמו בטופס ההרשמה

דברים שלא מדברים עליהם אבל חשוב מאוד לטפל בהם

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

במהלך השנים שמעתי ממטופלים סיפורים חוזרים על דברים קשים ומביכים שהם נאלצים להתמודד איתם. לא קל להם לחלוק את הסיפורים עם אחרים וקשה להכיל אותם, אבל חשוב מאד לטפל בהם.

כל הורה רוצה שייוולד לו תינוק יפה, בריא, מושלם. לעיתים נולד תינוק שאינו עונה על הציפיות וקשה להורים לקבל אותו.

יש ציפייה אוטומטית שכאשר נולד התינוק ההורים מיד יתמלאו באהבה  אליו ויהיו פנויים לספק לו את כל צרכיו. ילדים לא נולדים לפי הזמנה והחיבור הצפוי והטבעי בין ההורה לילד לא תמיד מתרחש.

למשל פג שנולד המראה שלו שונה לגמרי מתינוק שנולד לאחר 9 חודשי הריון. אנשים לא רגילים למראה של פג לכן לעיתים קשה להתחבר אליו ולחוש כלפיו אהבה הורית. כמו גם כלפי ילדים שנולדו עם בעיות ונראים שונה או ההתפתחות שלהם איטית. לפעמים הילד נולד כפנצ'ר לזוגיות לא בשלה או לזוגיות שנוצרה עקב הריון לא מתוכנן ואז המוכנות הרגשית של ההורים כלפי התינוק חסרה. הורות היא דבר קשה ומאתגר באופן כללי, אבל יש לה סיכוי טוב יותר להצליח כאשר היא נוצרת מתוך זוגיות בשלה.

הורים שאינם מתחברים לילד או מתביישים בו אינם יכולים לחשוף את רגשותיהם מכיוון שחברתית זה לחלוטין לא מקובל אפילו לחשוב שיש לך קושי לאהוב את הילד שנולד לך. אפילו בפני עצמם הם לא תמיד מודים בכך. אלו שמודעים לקושי לא משתפים אפילו אנשים קרובים. הם חושבים שהם היחידים שמתמודדים עם בעיה כזו. זו בעייה נפוצה יותר ממה שמקובל לחשוב.

הקושי לקבל ולאהוב את הילד ניכר על ידי ההתנהגות, ההערות, היחס והסבלנות כלפי הילד. מאוחר יותר ההורה בדרך כלל מתרגל לילד ומקבל אותו, אבל הקושי הראשוני משפיע על מערכת היחסים ביניהם במהלך החיים בהתאם גם לתקופה שזה נמשך. יש משפחות שהתפרקו בגלל קושי לקבל את הילד.    

קושי לקבל את התינוק קיים גם בטבע. יונקים שנולד להם גור עם פגם דוחים אותו ולא מטפלים בו. זה אכזרי אבל מוכתב על ידי מנגנון הישרדותי. בטבע אין הצדקה להשקיע בגור שסיכוייו לשרוד אינם גבוהים ועדיף להשקיע בגור בריא לכן קיים מנגנון הדחייה. הורים שחשים קושי עם התינוק או הילד מומלץ להם לטפל בקושי ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם כדי למנוע מערכת יחסים לקויה וחולה עם הילד שיכולה להמשך כל החיים. ילדים רגישים ליחס וזקוקים להזנה רגשית. הורה יכול לומר שהוא אוהב את הילד, אך אם ההורה אינו מצליח לחוש זאת, המילים לבד אינם מעבירות את המסר אלא יוצרות בלבול משום שקיים פער בין המילים ליחס.

סיפורים מהקליניקה:

מיכל מטופלת בת 33 סיפרה לי שבנה הבכור נולד פג כשהיא הייתה צעירה מאד. הוא היה מאושפז חודשיים בפגייה בבית החולים. היא הייתה באה לבקר אותו כפי שאמרו לה בבית החולים, אך ממש לא התחברה אליו, לא רצתה לגעת בו, אפילו להסתכל עליו היה לה קשה. היא לא רצתה שיברכו אותה למזל טוב לאחר הלידה והרגישה לא נוח כאשר שאלו אותה עליו. לא הראתה תמונות שלו ולא צילמה אותו. היא סיפרה שבבית החולים שמו לב לכך. הם פנו אליה והסבירו לה שהיא צריכה להתחבר אליו, להחזיק אותו וליצור איתו קשר. היא סיפרה שאחד הדברים החשובים שאמרו לה: שתוך כמה חודשים הוא ישלים את הפער ויהיה תינוק יפה שיגדל לילד יפה, היא רק צריכה להתאזר בסבלנות.

נירה מטופלת בת 66 סיפרה שגדלה בבית כאשר ברקע הבדיחה המשפחתית שחזרה על עצמה כל השנים ובכל הזדמנות. אביה תמיד סיפר עליה שהיא נולדה כל כך מכוערת עד שהוא התבדח עם האחות שהוא לא לוקח דבר כזה הביתה. כיום היא נשואה, אמא לילדים וסבתא לנכדים, אישה משכילה, אצילה, מצליחה, נאה מאד, אבל ממש לא חשה כך.

אחרי החגים כבר כאן... הקושי לחזור לשגרה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

השגרה כגון עבודה ולימודים מאוד חשובה לנו. היא שומרת עלינו, יוצרת לנו מסגרת ותחושת וודאות כי יש לנו סדר יום קבוע. אנחנו לא חושבים על כך שלמעשה השגרה כוללת גם את כתובת המגורים שלנו, בני המשפחה שלנו, השכנים, החברים והחוגים בהם אנחנו נמצאים. השגרה נוחה אך היא יכולה גם לשעמם לכן חשוב לצאת ממנה ולהתמודד עם שינויים. יש אנשים שקשה להם לצאת מהשגרה אפילו לצאת לחופשה או לעבור דירה לדוגמה. הם מרגישים נינוחים כשהכול נשאר אותו דבר. יכולה להיווצר תקיעות בחיים למשל במקומות עבודה או בזוגיות. הפחד משינוי משתק אותם ויכול לגרום להם להישאר הרבה זמן במקום שלא טוב להם, העיקר להישאר בידוע והמוכר. לעומתם יש אנשים שהשגרה מוציאה אותם מדעתם. הם חייבים כל הזמן שינויים וגירויים חדשים ויש להם קושי להישאר במקום אחד. זה מקשה עליהם להחזיק מעמד במקומות עבודה, בזוגיות, עם חברים.. מתחילים בהתלהבות ולא משלימים דברים. החיים מלאים בשגרה וביציאה ממנה - עבודה, משפחה, חגים, חופשים, מעברים, שיפוצים, מזג אוויר, התחלות וסיומים.. צריך לדעת לתמרן בסיטואציות השונות בלי לחוש מעמסה רגשית גדולה מידי. לפעמים אני שומעת שההורים המליצו לילדים, מתוך הפחדים שלהם, שיבחרו במקצוע או בעבודה שיש בה הבטחה לעתיד - משרד מסודר, פנסיה, עבודה ללא סיכונים ושינויים. הבעיה עם ההליכה על בטוח היא שהמסר מוטעה ביסודו. אין בטוח יש תחושת ביטחון. אנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בעוד כמה שנים והאם הבחירות שלנו אכן יובילו אותנו למקומות הבטוחים. האם נכון לכוון ילד ללכת על עיסוק בטוח בכל מחיר או עדיף כיוון שמתאים לו בו ירגיש שממצא את יכולותיו? אם ילך רק על הבטוח ביותר כיצד יתמודד עם מצבים חדשים בלתי צפויים שפוגשים בחיים? הליכה על בטוח מתוך פחד שוחקת ופגעת באיכות החיים. כיצד ניתן להתמודד עם הקושי? הורים יכולים ליצור אצל ילדיהם תחושת וודאות בכך שיזכירו להם מה דרוש מהם בשגרה, ויעשו להם הכנה לחזרה/ יציאה מהשגרה כדי להקל על התמודדות עם השינוי המתקרב. כאשר יש שינויים בלתי צפויים להסביר שזה קורה בחיים וגם למבוגרים זה קשה ולא נוח. גם מבוגרים מעדיפים לדעת מראש על שינויים. למשל להתעדכן מראש על תוכניות, זמני יציאה וחזרה, ללמוד על מקום שיוצאים אליו לחופש. ילדים לומדים מההורים כיצד להתמודד עם שגרה או עם שינויים. כאשר שינויים בלתי צפויים יוצרים תגובות חסרות פרופורציה ומעוררים פחדים עצומים או הקושי להתמיד מנהל ויצר חוסר עקביות רצוי לקבל עזרה. דוגמאות למטופלים שהתמודדו עם הקושי: בחור מוכשר ומצליח מאוד, הגיע לטיפול בגלל שיש לו קושי עם שגרה. בחייו האישים והמקצועיים התחיל הרבה פעמים מבלי לסיים. התנהלות זו פגשה אותו בחייו המקצועיים והפרטיים- בעסק שהקים - ביצע שינויים בלתי פוסקים ולא התמיד בהם ולכן לא הצליח לגרום לעסק שלו להיות קבוע ומוסדר. בזוגיות- התחיל קשרים חדשים שלא הצליח לפתח לזוגיות ארוכה כי הוא השתעמם מהר. כשעבר את הטיפול משהו נרגע אצלו, הוא הצליח לקחת אנשים שינהלו את הפעילות השוטפת של העסק שלו ויממשו את הרעיונות והיזמות שלו. למרבה הפתעתו הוא הצליח גם למצוא בת זוג, שאוהבת כמוהו הרבה גירויים, הם פתרו את הקושי בעזרת יציאה לטיולים ויצירת גירויים שמתאימים לשניהם. מטופלת נוספת שהגיעה אלינו הלכה בהמלצת ההורים ללמוד עריכת דין ואח"כ יצאה לעבוד במשטרה כי לתפיסתה זהו מקום עבודה בטוח ומסודר. היא הייתה אומללה בתוך המסגרת הזו שלא נתנה מענה לצרכים האישיים שלה, הרגישה שלא מתייחסים אליה כבן אדם ושהדרישות הן בלתי סבירות. היא התנהלה שנים בתוך הסיטואציה מפני שרצתה לעשות את הדברים המצופים ממנה.. היא הבינה במהלך הטיפול שיותר מעניין אותה לעסוק בתחום החינוך - תחום טיפולי, משהו אחר לגמרי ממה שעשתה. בשלב ראשון החלה ללכת לחוגים ולהיחשף לתחומים אחרים כדי להתחיל ולהכניס שינויים בחיים שלה. ברגע שהערוץ הזה נפתח היא האמינה שתמצא את הכיוון שמתאים לה. כעת נותר לה לנתב עצמה לכיוון שנכון לה מתוך כל האופציות שנפתחו עבורה.

מהי אכילה רגשית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

הצורך לאכול מעבר למה שנכון לנו נובע ממנגנון שטבוע בנו ושייך לאינסטינקט קיומי. יש כאלו שהוא טבוע בהם חזק יותר ויש כאלה שפחות. הרעב היה חלק מהקיום שלנו בעבר. ניתן לראות זאת בטבע- חיות שאוכלות יותר ממה שהן צריכות כדי לשבוע, כי הן לא יודעות מתי תהיה הארוחה הבאה שלהן. אפילו חיות מחמד שיש להן שפע של אוכל אוכלות הרבה מידי ואף מחביאות אוכל. בהרבה מהמזונות יש מרכיבים שגורמים לנו להתמכר אליהם – בצקים, מתוקים, מלוחים... היום יוצרים באוכל המוכן כל מיני שילובים שגורמים לנו לרצות עוד ועוד. באכילה הרגשית הרבה פעמים אנשים עושים שימוש באוכל לנחמה- בגלל עומס רגשי, מתח, לחץ.. הם אוכלים לא בגלל רעב ובד"כ אוכל שאינו בהכרח המזין והמשביע ביותר. רובנו גדלנו עם הרגלים שגויים לגבי אוכל למשל: הצורך בקינוח בסיום האוכל. קונים כדי למלא את המקרר הרבה מעבר לכמויות שאנו צורכים ולבסוף זורקים הרבה אוכל. כל אירוע או אירוח חייב שיהיה בו שפע של אוכל, הרבה מעבר למה שניתן לאכול. מגיל צעיר אנו חשופים לפרסומת המפתות אותנו לצרוך אוכל מעובד שאינו מזין (כמה פרסומת יש שמעודדת לאכול פירות וירקות טריים?). חנויות עמוסות בשפע של אוכל, מה גורם לנו לקנות יותר בגלל העטיפות היפות והמגרות. עקב החשיפה והחינוך לשפע של אוכל, נוצרת מערכת יחסים שאינה תקינה עם האוכל - מערכת יחסים חולה. קשה לנו להתמודד עם כאב ועומס רגשי והמסר החברתי הוא לחפש פתרונות זמינים ונוחים להשקיט את התחושות הללו בין אם זה באוכל ובין אם זה בפתרונות אחרים כמו תרופות. זה הרגל שמתקבע וקשה לנו לשחרר אותו. אפשר ורצוי ללמוד להתמודד עם הכאב הרגשי. אם נדע כן להקשיב לכאב וכן להרגיש אותו, נדע איך להתמודד ואיך להתחסן או איך להמנע ממנו. יותר נכון לטפל בעומס ובכאב מאשר להשתמש באוכל ככדור הרגעה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יוצר מערכת יחסים תקינה ובריאה עם האוכל כך שמטופל יכול לאכול בצורה מאוזנת ללא מאבק מתיש ואין סופי מול הפיתויים. קל יותר להקשיב לצרכים ולבחור מזון מזין ולאכול כמות סבירה. סיפור מקרה מהקליניקה:  אישה בת 40, נשואה עם שני ילדים קטנים אשר סובלת מעודף משקל. סיפרה שגדלה בבית שהיה פדנטי ואובססיבי לאוכל בריא ברמה שלא נתנו להם לגעת בשום דבר מתוק או לא בריא. אם הם לא היו עומדים בדרישות הדבר היה מלווה בעונשים, השפלות והקנטות. היא סיפרה שהיא לא מסוגלת לאכול היום אוכל בריא. כאמא לילדים קטנים היא נתקלה בבעיה מכיוון שלא רצתה להעביר להם את המסר של אכילה לא בריאה אבל לא ידעה איך לצאת מהמצב הזה וזו הייתה המוטיבציה שלה להגיע לטיפול. היא הצהירה והבהירה שהיא באה לטיפול רק בתנאי שלא יכתיבו לה מה לאכול והייתה מאוד סקפטית וחשדנית. עבדנו איתה עם תמונות אוכל שהיא הביאה ובסופו של דבר משהו בתפיסה שלה לאוכל השתנה, היא הצליחה להעביר לילדים שלה את התפיסה של אכילה בריאה בלי פדנטיות, לחץ ודרישות לא ראליות. למזלה הילדים לא ספגו הפרעות אכילה. בנוסף, היא הרגישה שגם היא פתחה פתח לאכילת מזון אחר, מבחינה רגשית נפתחה אצלה אופציה לאכול בריא יותר והגוף הרגיש טוב יותר עם זה. היא ראתה את זה כהישג עצום. כשלהורים יש בעיה עם מאכלים הם מעבירים את המסר לילדים גם אם הם לא מראים את זה. למשל הורים שיש להם קשיים עם אוכל והם עצמם בררנים ונמנעים ממגוון גדול של מאכלים חשוב שיחשפו את הילדים ויאפשרו להם לאכול ולטעום מגוון מזונות בריאים ומזינים. אפשר למשל לשים במרכז השולחן סוגי אוכל ולשתף את הילדים בהכנת מאכלים שונים כדי שהם ירגישו בנוח איתם. חשוב שלילד תהיה בחירה כי טעם הוא אינדיבידואלי ומתפתח אצל כל אחד בצורה שונה. בנוסף ככל שאנחנו מתבגרים הטעם מתבגר ומשתנה לכן מומלץ לנסות מאכלים חדשים וכך לפתח את חוש הטעם שלנו.