יום שני, 31 באוגוסט 2015

כיצד מתמודדים עם גיוס הבן או בת?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

כבר מיום הלידה אנחנו יודעים ש"התינוק הזה יגדל ויהיה לחייל". אבל כשזה קורה בפועל, אנחנו עדיין המומים ולא מאמינים שזה קורה לנו. הגיוס לצה"ל מהווה שינוי משמעותי בחייהם של בני הנוער, אך לא פחות מכך, גם בחיי המשפחה בכלל וההורים בפרט. ההורים "מתגייסים" עם הילדים ולמעשה יוצאים איתם למסע משותף של כמה שנים, חווים איתם, כואבים איתם, גאים בהישגיהם, מעודדים אותם ולצד כל זה לא מפסיקים לדאוג לשלומם. לעיתים קרובות הגיוס גורם לחיזוק הקשר ולהפחתת העימותים בין המתגייסים הטריים להוריהם. הילדים מזהים ולומדים להאריך את משמעות הבית ואת הקשר שלהם לבית. ההורים מבינים שהילדים בגרו, הם כבר לא תחת שליטתם וצריך לכבד את ההחלטות שלהם.

בדרך כלל תוך חודש ההורים והילדים מסתגלים למצב החדש אבל יש הורים וילדים שמתקשים וחשוב שיפנו לעזרה. יש הורים שהלחץ לפני הגיוס והחרדה גדולים כל כך שהם אינם מסוגלים לתפקד, מריצים סרטים שחורים בראש, קשה להם לעכל את הרעיון שהילד מתגייס. אמא אחת תיארה שהיא בחרדה גדולה דווקא לפני הגיוס של הבן הקטן. יש לה 3 ילדים שכבר סיימו צבא ועם אף אחד לא חשה קושי כזה. היא חשבה שזה קשור היה לכך שהיא התאלמנה כשהוא היה בן 3 ומאז גידלה את הילדים לבד ולא הייתה פנויה לזוגיות. החרדה שלה גרמה למתיחות בקשר בניהם עד רמה שהוא אמר שהוא רוצה לעזוב את הבית.

יש ילדים שקשה להם יותר להסתגל למצבים חדשים ולשינויים. חלקם מביאים חשש גדול עוד לפני הגיוס וחלקם פוגשים את הקושי לאחר הגיוס. הם חשים אכזבה מעצמם, בושה, לא מצליחים להשתלב, מסתגרים ואינם פתוחים להשתלב חברתית. בזמן ששאר החיילים מתחילים ליצור קשרים, הוואי משותף, מתמודדים ביחד עם הקשיים, בדיחות והקושי הראשוני נשכח והופך לחוויה חיובית הם רק חשים את הקושי גובר עם הזמן וכך גם הניכור והבדידות.

מומלץ לקבל עזרה ולעשות טיפול רגשי לנטרול מחסומים רגשיים כדי להתמודד עם הקשיים ולצאת ממעגל הסבל.
הטיפול קצר וממוקד, לא פולשני, ללא שיחות וללא הנחיות. מטרת הטיפול לאפשר להורה להגיב בפרופורציה, לשחרר צורך בשליטה, לחוש רגוע ונינוח לחזור לתפקוד ולשמחת חיים. עבור הילד לאפשר לו להתמודד עם שינויים, לחיות בשלום עם עצמו ועם הסביבה, להגיב בפרופורציה ולסמוך שניתן להפוך את הגיוס לחוויה חיובית.

יום ראשון, 30 באוגוסט 2015

האם גם אתה סובל מחרדה חברתית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

שאלת את עצמך פעם מהי חרדה חברתית? האם יכול להיות שגם אני סובל ממנה? לחדרה חברתית יש כמה תסמינים אופייניים אותם ניתן לזהות. בכדי לענות על השאלות החשובות הללו אני מזמינה אותך לענות על השאלות הבאות:


  1. קושי להיות במקומות הומי אדם
  2. קושי להיות באירועים חברתיים כגון חתונה חגים ועוד
  3. קושי להיות עם יותר מ 2-3 אנשים
  4. קושי להיות בנוכחות אנשים מוכרים
  5. קושי להיות בנוכחות אנשים זרים
  6. חשש לשאול או להעיר משהו
  7. פחד מול סמכות
  8. קושי ליצור קשר עין
  9. קושי להסתכל על אנשים
  10. קושי שמסתכלים עלי
  11. קושי ליזום שיחה עם אנשים זרים
  12. קושי לנהל שיחה עם אנשים מוכרים
  13. קושי לשמור על קשרים חברתיים
  14. חשש לקבל ביקורת
  15. חשש לתת ביקורת
  16. ביישנות סגירות
  17. בלאק אאוט שכחתי מה רציתי לומר בנוכחות אחרים
  18. אילמות סלקטיבית


אם ענית אפילו על אחד בחיוב אפשר לקבל עזרה.
אם ענית על 3 בחיוב קרוב לוודאי שחרדה חברתית מונעת ממך מימוש פוטנציאל.
אם ענית על 5 או יותר בחיוב קרוב לוודאי שחרדה חברתית יוצרת תקיעות משמעותית.

חרדה חברתית מקשה מאד על הסובלים ממנה ונפוצה יותר ממה שחושבים. הרבה מהסובלים ממנה אלו אנשים חכמים ויצירתיים מאד עם רמת אינטליגנציה גבוהה ורמת מודעות גבוהה. הם מודעים לאופן שבו אנשים סביבם והתקשורת נותנים ביקורת ולכן מעדיפים להיות שקטים מתחת לרדאר הביקורת. ככל שיש כיום יותר לגיטימציה לביקורת פוגענית ושיימינג, הערות חסרות טקט וגבולות במדיה ובתקשורת הבין אישית כך אנשים עם חרדה חברתית מסתגרים יותר והחרדה החברתית מתעצמת.
חרדה חברתית יכולה להתחיל מהילדות המוקדמת בצורת ביישנות קיצונית ואף אילמות סלקטיבית. לעתים היא עוברת עם הגיל או ממשיכה לבגרות. יש אנשים שהחרדה החברתית הופיעה פתאום בבגרותם, חלקם אנשים בתפקידים בכירים שמתקשים לתפקד עקב החרדה. מטופלים מתארים שהם נמנעים לדבר בישיבות עבודה ולכן לא מזהים את הכישורים שלהם. יש כאלו שלא קיבלו קידום או לא התמודדו על קידום עקב החרדה.
כאשר היא מופיעה בגיל צעיר או בילדות היא פוגמת ביכולת לפתח כישורים חברתיים. חרדה חברתית שוחקת מאד וגורמת לאנשים להסתגר להתרחק ממפגשים חברתיים לפעמים היא ממש משתלטת ומפריעה לתפקוד.
כישורים חברתיים חשובים מאד לעתים אפילו יותר מהישגים אקדמיים ומקצועיים. בכל מקום עבודה יש את האנשים עם כישורים חברתיים יוצאי דופן שיודעים לקדם את עצמם רק בגלל יכולות התקשורת הבין אישית, למרות שמקצוענית הם משמעותית פחות מוצלחים מאחרים.

ילדים נוער או בוגרים שסובלים מחרדה חברתית מומלץ שיבואו לטיפול. הטיפול קצר וממוקד ללא שיחות, הנחיות או תרגולים. מטרת הטיפול לאפשר למטופל להרגיש יותר נוח בחברה, לשפר את הביטחון העצמי, לבנות חוסן רגשי ולחיות שבשלום עם עצמו ועם אנשים סביבו מוכרים וזרים ולקדם את עצמו.

יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

כיצד מתמודדים עם חרדת פיטורים?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

להיות מפוטר זו חוויה קשה. מעבר לאובדן הפרנסה אנשים חשים בושה מושפלים ופגועים. כאשר מפטרים אנשים ממקום עבודה זה משפיע על כולם ויוצר תחושת אי נוחות ולחץ גם אצל עובדים שלא פוטרו. למרות שאין וודאות במקום העבודה מכיוון שיכולים להיות שינויים בלתי צפויים שעשויים להביא לפיטורים, רוב האנשים לא מוטרדים מכך ביום יום. יחד עם זאת חרדת הפיטורים נפוצה אצל הרבה אנשים ולא תמיד הם מודעים לכך. היא משפיע על ההתנהגות והתגובות שלהם במקום העבודה וגורמת לשחיקה מואצת.
חרדת הפיטורים יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים:
  1. תחושה שמקום העבודה זו זירת מלחמה.
  2. ניסיון לבלוט ולהראות יותר טוב מאחרים כולל הערות מיותרות ופוגעניות כלפי אחרים.
  3. תחושת לחץ מועקה הזעה מוגברת ועוד.
  4. היעדרות מהעבודה עקב מחלות תכופות או הרגשה כללית לא טובה.  
  5. תחושת מצוקה כאשר המנהל קורה לי לשיחה למרות שזו אמורה להיות פגישת עבודה.
  6. חשש להתמודד על תפקיד מאתגר יותר שמא אכשל ויפטרו אותי.  
  7. שקט/ה בישיבות ובארוחות בעבודה כדי שלא ישימו לב אלי.
  8. חשש לבלוט.  
  9. צורך לרצות אחרים מתוך חשש שלא אוהבים אותי לעיתים עד רמה של ניצול.
  10. חשש לתת ביקורת או לנקוט עמדה כדי להימנע מעימותים.
  11. חשש גדול משינויים.
  12. חשש לבקש משהו ולקבל סירוב. כגון חשש לבקש העלאה בשכר או שיפור התנאים.                                                                                                   

לעיתים אנשים שסובלים מחרדת פיטורים משייכים את התחושות האלו למקום העבודה ולא לפיטורים ומעדיפים לחפש עבודה אחרת אבל מהר מאד מגלים שהתחושות עוברות גם למקום העבודה החדש. אם אחד מהסימפטומים מוכרים רצוי לקבל עזרה. מחיר השחיקה שנובע מחרדת פיטורים יכול לפגוע בבריאות ובחוסן הרגשי אם נמשך לאורך זמן.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים קצר, ממוקד, לא פולשני וללא שיחות או הנחיות. המטרה בטיפול היא לפתח את היכולת לסמוך על כך שנמצא את הדרך להסתדר בכל מצב, לממש את הפוטנציאל ולא לחיות את החרדה. 


יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

כיצד מתמודדים עם מתבגר "נהג חדש"?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אחת החרדות המטרידות ביותר של הורים היא הרגע בו המתבגר/ת לוקח את הרכב המשפחתי ויוצא לבילוי. למרות שלכולנו ברור שמגיע הגיל בו ילדנו יקבלו רישיון נהיגה, בתוך תוכנו אנחנו מייחלים שהרגע הזה ידחה כמה שיותר.
הרצון של הצעירים להשיג עצמאות ולרכוש סטאטוס חברתי משודרג בעקבות כך, מוביל אותם ללמוד נהיגה כמה שיותר מוקדם והחוק ש"מוריד" את הגיל המותר לנהיגה רק מעודד זאת.
הקונפליקט של ההורים שמלווה נושא זה הוא קשה ומורכב; 

v   גם אנחנו היינו צעירים וייחלנו בקוצר רוח ליום בו נקבל את רישיון הנהיגה ונהפוך לעצמאים. ואנחנו בהחלט מבינים את המתבגר שלנו ורצונו לעצמאות אבל החרדות של "מה יקרה כשהוא יהיה לבדו ברכב...." לא מרפות מאיתנו.

v  גם אנחנו בזמנו היינו צעירים חדורי ביטחון עצמי, האמנו שעם קבלת הרישיון אנחנו יודעים לנהוג ולא הבנו עד כמה זה מוטעה וכמה חשיבות יש לניסיון על הכביש וכמה פרמטרים נוספים אנחנו צריכים בכדי באמת לדעת לנהוג.

טבעי שהלחץ גדול יותר כאשר הילד רק קיבל את הרישיון. בדרך כלל עם הזמן ההורים נרגעים ולומדים לסמוך יותר על הילד. הורה שמרגיש שהלחץ והדאגה מנהלים אותו, שוחקים אותו, שקשה לו לשחרר ושבכל פעם שהילד לוקח את הרכב רצים לו סרטים שחורים בראש מומלץ שיקבל עזרה. רמת לחץ כזו לאורך זמן שוחקת ויכולה לפגוע בבריאות ההורה וגם תעכיר את מערכת היחסים בין ההורה לילד.
הטפול לנטרול מחסומים רגשיים יעזור לנו כהורים לשחרר צורך בשליטה ללמוד לסמוך על הילד וגם להציב גבולות ולסרב לילד למרות דרישותיו. הטיפול קצר וממוקד, לא פולשני, ללא שיחות וללא הנחיות.

מטרת הטיפול לפתוח עבורנו ההורים אופציות חדשות שתאפשרנה לנו להגיב בפרופורציה ולעשות את הבחירות הנכונות עבורנו ועבור ה"נהג החדש" שלנו. 

יום ראשון, 16 באוגוסט 2015

מעבר דירה רגשי

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

מעבר דירה זו הזדמנות לשינוי והתחדשות. מהבית הקודם ניקח חלק מהדברים, חלק נזרוק וחלק נביא חדשים.

גם מעבר דירה רגשי זו הזדמנות לשינוי והתחדשות משמעותיים בחיים ואינו דורש מעבר פיזי. אך בדומה למעבר הפיזי נבחר לקחת חלק מהדברים הרגשיים מהבית שגדלנו בו; חלק נשאיר וחלק נאמץ חדשים.
הבחירות שלנו נעשות מתוך ההזנה הרגשית שקיבלנו: התכונות ודפוסי ההתנהגות של בני הבית, הזיכרונות, היחס, הקשר והתקשורת.

את התהליך של "מעבר דירה רגשי" אנו יכולים לעשות כמה פעמים בחיים הבוגרים והוא מומלץ מאד במיוחד בתקופות של שינויים או צורך בשינוי בחיים מכיוון שהוא עוזר "לעשות סדר" ולהבין מה חשוב ומה מיותר.

יש אנשים שבאו מבתים שבהם היה להם שפע של הזנה רגשית בילדותם לכן יש להם הרבה דברים שהם רוצים לקחת ולאמץ ל״ביתם הרגשי החדש״.
לעומתם ישנם אנשים שבאו מבתים עם מעט מאד הזנה רגשית והם צריכים לשקם את ״ביתם הרגשי החדש״ להשאיר את המיותר ולהביא אליו הרבה דברים חדשים. חשוב שנזכור לקחת איתנו לפחות זיכרון אחד טוב, מהבית הרגשי שגדלנו בו: תמונה, זכרון ילדות, פיקניק משפחתי, אפילו אירוע רגעי שבו הרגשנו טוב.
אנשים שצריכים לשקם את ביתם הרגשי ואין להם הרבה דברים שהם רוצים לקחת מבית ילדותם יכולים לקבל השראה ורעיונות מ״בתים רגשיים״ של אחרים ולקחת אותם ל"ביתם הרגשי החדש"; חשוב לברר מאחרים אילו דברים טובים ואיזו הזנה רגשית קבלו בבית שגדלו כדי שניתן יהיה לאמץ רעיונות חדשים כגון: יחס הוגן, חם ומתחשב, תגובות והתנהגות שרוצים לאמץ, חיבוק ועוד. אומנם לא קל להשתחרר מדפוסי התנהגות לקויים ולאמץ חדשים, אבל זה אפשרי.

ישנן אינספור דוגמאות לאנשים שלקחו איתם דברים מיותרים מהבית הרגשי בו גדלו ורצו להיפטר מהם:
  • מטופלת שמתארת שהיא מעירה על כל דבר לכולם בדיוק כמו שאימא שלה עושה, והיא ממש לא אוהבת את התכונה הזו.
  • אדם שיצא חרדתי כמו הוריו, לא מממש את הפוטנציאל שלו ומתוסכל כמו אביו המוכשר שאף פעם לא מימש את עצמו.
  • מטופלת שלא מסוגלת לשים גבולות ונותנת שינצלו אותה בדיוק כמו שאבא שלה נתן שיתנהגו אליו.  
  • מטופלת שלא יכולה לחבק את הילדים שלה כי אותה אף פעם לא חיבקו.
  • צעיר שלא מסוגל למצוא זוגיות כי חווה את הריבים של ההורים וכל ויכוח עם בת זוג חדשה בתחילת הקשר מסתיים ביוזמתו.
  • אישה שמתנהגת לכלתה כמו שחמתה התנהגה אליה והיא ממש סבלה מכך ועד היום קשה לה איתה.

ישנה חשיבות גדולה לבוגרים שעומדים להיות הורים, או כבר הפכו להורים לעשות תהליך של מעבר דירה רגשי. זאת כדי לא להמשיך להעביר מדור לדור דפוסי התנהגות לא רצויים והזנה רגשית לקויה המבטאים מחסומים רגשיים שמנהלים אותם. הורים לא פעם מזינים בצורה לא מכוונת ולא מודעת קשיים ודפוסי התנהגות לא רצויים לילדים שלהם, בגלל המחסומים הרגשיים שמנהלים אותם. כאשר אנו מטפלים בכמה דורות של המשפחה סבים, הורים ונכדים, ניתן לראות דפוסים העוברים מדור לדור כמו copy paste. כאשר הדפוס הוא חיובי זה מצוין שהוא משתרש מדור לדור, אך כאשר הוא מיותר עדיף להשתחרר ממנו.

לפעמים מעבר הדירה הרגשי נראה תהליך בלתי אפשרי כי דפוסים ישנים הם כל כך מקובעים. הטיפול לנטרול מחסומים הרגשיים עוזר לתהליך מעבר הדירה הרגשי מאפשר להשתחרר מדברים מיותרים ולאמץ דפוסים רגשיים חדשים ומזינים המשפרים משמעותית את איכות החיים.


שמחים לשתף אתכם בשני מכתבים שקיבלנו ממטופלים שלנו:

מכתב משרון:
"היי, אני שרון, בת 32 מהנדסת חשמל ונשואה לעומר בן 34, עצמאי בתחום המזגנים. את עומר פגשתי אצל חברים משותפים ומיד נוצר בינינו קליק; קודם כל הוא נראה טוב..גבוה, רחב כתפיים עיניים כחולות חיוך ממיס….והוא
תמיד מחבק..לוחש לי באוזן עד כמה הוא אוהב אותי...אוהב חום ומגע שכל-כך נעימים לי ומחזקים אותי.
אבל..לא תמיד זה היה ככה..מבחינתי...כשעומר לקח אותי בפעם הראשונה להכיר את הוריו הרגשתי מבוכה רבה כשרק הגענו והם עטו עלינו בחיבוקים ונשיקות, דיברו בקול רם, מייד הגישו טונות של כיבוד ..כאילו לא אכלנו שבוע.. הוריו הם אנשים פשוטים וחמים שהאוכל וה"ביחד המשפחתי" מאד חשוב להם ומהווה ציר מרכזי במשפחתם. אני באה מבית של הורים אקדמאים שכל חייהם עבדו שעות ארוכות ונעדרו מהבית והתקשורת בינינו הייתה מאד ממוקדת בלי יותר מידי דיבורים: "הכנת שיעורים..הלכת לחוג?... לא לשכוח להוציא את הכלב ולתת לו אוכל.." ארוחות הייתי מחממת לי ולאחותי הצעירה, במיקרו… משפחה היינו רואים בחגים או באירועים מיוחדים ו...נשיקות.. הייתי מקבלת במנה מדודה רק ביום ההולדת. מכיוון שלא הכרתי משהו אחר הייתי בטוחה שככה זה אצל כולם.
בכל ביקור אצל ההורים של עומר ומשפחתו, נדהמתי מחדש מ"ההתעלקות המשפחתית"..חיבוקים, נשיקות..קולניות שלא הכרתי..וגם מאד הובכתי כשגם אותי חיבקו ונישקו ואני לא בדיוק ידעתי איך להגיב.בכל פעם שהערתי לעומר על ההתנהגות המוזרה של משפחתו היה פורץ בינינו ויכוח קשה ואף פעם לא הגענו לפשרה. ככל שעבר הזמן הרגשתי יותר ויותר שאני לא יכולה להמשיך לחיות בצורה כזו, שכל מפגש עם משפחתו של עומר הופך להיות עונש עבורי..ומה יהיה כשיהיו לנו ילדים…???
רגע לפני שוויתרתי על עומר וכל השאר הגעתי לטיפול במרכז אורה גולן. לאחר הטיפול בנטרול המחסומים הרגשיים, הבנתי פתאום שכל ההתנהגות החמה והמחבקת של משפחתו של עומר בעצם חסרה לי בילדותי וגם..הייתה לי נעימה ורצויה. לאט..לאט..התחלתי להירתע פחות ופחות מהחום והחיבוקים..התרגלתי לקולניות ולשולחנות עמוסי האוכל שנפתחים במפגשים המשפחתיים אצל הוריו של עומר והיום אני לא מבינה כיצד יכולתי לחיות ולהתנהג אחרת...בכל פעם שאני נפגשת עם אחותי אנחנו מתחבקות ומתנשקות (עם ההורים זה לא הולך )-:…) והכי חשוב הצלתי את נישואי ולא איבדתי את הגבר שאני כל-כך אוהבת."

מכתב מהגר:
"אני הגר, בת 38 נשואה ואימא לשלושה ילדים מקסימים שלמרות שהבטחתי לעצמי עשרות , אולי מאות פעמים ש"לא אהיה כמו אימא שלי.." הייתי בדיוק, אבל בדיוק כמוה!!!
אני מאד אוהבת את אימא שלי אבל שנאתי...ממש שנאתי את חקירות הק.ג.ב. שלה; כשהייתי נערה ויצאתי עם חברים וחברות היא לא הייתה מפסיקה לתחקר אותי:" מי היה שם? מה עשיתם? מה אכלת? המקום היה נקי? איך חזרתם..?" אני זוכרת את גיל ההתבגרות שלי כרצף של מריבות וויכוחים ביני לבין אימא..שנאתי את התקופה הזו...במקום להנות הייתי נתונה כל הזמן לתחקירים. נשבעתי שאני אהיה אימא אחרת..לא מנדנדת..לא חוקרת..לא מתשאלת...אימא כייפית לא כמו אימא שלי!!!
כשנועה, ביתי הבכורה בת ה-13 החלה לצאת ל"ערבי כיתה" וסתם מפגשים עם חברות הייתי מחכה דרוכה שתחזור ומייד עטה עליה:"..מי היה במפגש? איפה אכלתם? מה אכלתם? מה היא לבשה..?" ואז הייתי תופסת את עצמי…"אני מתנהגת בדיוק כמו אימא שלי…" וכועסת על עצמי ומייד מתנצלת בפני נועה ומבטיחה שלא אעשה זאת שוב עד...לפעם הבאה.. ההרגל המגונה הזה שכל-כך שנאתי היה חזק ממני וניהל אותי וכמו איזה שד קטן צץ בכל פעם מחדש וגרם למתיחות נוראית ביני לבין נועה...מתיחות שזכרתי מימי נערותי עם אימא שלי...וכל-כך לא רציתי להיות כזו..הרי נשבעיתי והבטחתי לעצמי שלא אהיה כמו אימא שלי...
לאחר הטיפול בנטרול המחסומים הרגשיים ב"מרכז אורה גולן" הרגשתי שאני הרבה יותר נינוחה ורגועה בהתנהלות שלי מול נועה; היה לי מאד חשוב לדעת איפה היא בילתה, עם מי ואיך היה אבל,לא תחקרתי אותה כשחזרה מבילוי, איפשרתי לה להחליט מתי ובמה היא רוצה לשתף אותי, העברתי מסר לנועה שאיכפת לי ממנה, מאד, אבל אני מכבדת את פרטיותה, סומכת עליה וכמו שאמרתי לה ערב אחד כשחזרה מבילוי "את תמיד מוזמנת לספר לי כשתרצי…."
ערב אחד נועה חזרה מבילוי וראתה אותי במטבח "אימא.." אמרה "רוצה לשמוע איך היה לי המפגש עם החברות??"
"בכיף חמודה" עניתי כשאני מנסה להסתיר את הפתעתי המהולה בשמחה, מזגתי לנו מיץ ונועה החלה לספר, כשאני כל הזמן חושבת לעצמי "היא באה ומספרת לי מרצונה...לא כי אני שואלת, כי היא רוצה…" תודה לאל שהגעתי ל"מרכז אורה גולן". 

בני כמה אנחנו? לכל אחד יש שלושה גילאים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

לכל אחד מאיתנו יש למעשה שלושה גילאים:
  • גיל כרונולוגי
  • גיל  ביולוגי
  • גיל רגשי.
הגיל הכרונולוגי - זהו גיל יום ההולדת שלנו - כל שנה גדלים בשנה.
הגיל הביולוגי - ".. בת כמה אני נראית? האם אני נראית בת גילי, מבוגרת או צעירה מגילי…?" לגיל הביולוגי יש קשר לגיל הכרונולוגי והוא מתקדם בהתאם אליו אך הוא גם יכול להיות בפער של עד עשור ממנו. כלומר אנשים נראים מבוגרים או צעירים מגילם עד כ- 10 שנים. יש לנו יכולת להשפיע על הגיל הביולוגי על ידי תזונה, פעילות ספורטיבית, אורח חיים בריא, והפחתת לחצים כמו גם איפור, לבוש וניתוחים פלסטיים היכולים לגרום לנו להראות צעירים יותר. לעומת זאת מחלות, אסונות, עישון, תזונה לקויה, חשיפה מופרזת לשמש יגרמו לנו להראות מבוגרים מגילנו הכרונולוגי..
גיל רגשי - זהו הגיל המשקף בני כמה אנחנו מתנהגים. זה הגיל המעניין ביותר בעל יכולת לנוע קדימה בדומה לגיל הכרונולוגי אך גם לסגת אחורה. יש צפייה חברתית מאנשים להתנהג בהתאם לגילם. למרות שאין לגיל הרגשי הגדרה מדויקת יש לנו הבנה אינטואיטיבית מה מצופה מאדם בהתאם לגילו. למשל נצפה דברים שונים מאדם כאשר הוא בן 3, 6, 12, 24, או -48.
קל לנו להתמודד עם אדם שמתנהג בהתאם לגילו כי ההתנהגות שלו תואמת את מערכת הציפיות שלנו.
אנשים שמתנהגים באופן בוגר מגילם בדרך כלל מרשימים אותנו.
קשה לנו מאד להתמודד עם אנשים שמתנהגים בצורה ילדותית כצעירים משמעותית מגילם. הם בדרך כלל מעצבנים אותנו, קשה לנו לדעת כיצד לפנות אליהם ולנהל עימם שיחה.

לדוגמא: הורה שמתנהג בצורה ילדותית יותר מילדיו הבוגרים; אנשים שנתקעו בגיל ההתבגרות למרות שעברו כבר את גילאי ה-30 וה- 40. נעלבים, כועסים, קשה או בלתי אפשרי לפייס אותם, עושים דווקא,  נוטרים טינה, מתקשים לסלוח ולעבור הלאה, מתקשים לדחות סיפוקים, משקרים, קשה לסמוך עליהם, אי אפשר לשתף אותם ולספר להם דברים אישיים, מרוכזים בעצמם, תובעניים ועוד.
מקרה של מטופלת שהגיעה אלינו לקליניקה – המטופלת היא רופאה מאוד נחשבת ומוצלחת, בגיל ה-40. מול המטופלים שלה היא מאוד מסודרת, מקצועית, בוגרת ואחראית אבל בחייה הפרטיים היא ממש אדם אחר- לא מצליחה להחזיק זוגיות, לאחר גרושין חזרה לחיות בבית הוריה, נכנסה להריון, מרבה להיעלב ולריב עם אמא ובאופן כללי ניתן לתאר את התנהגותה כילדותית. התנהגות זו הערימה קשיים רבים על ההתנהלות בבית ועל התקשורת בין האמא לבת שהייתה תקועה.

אז כיצד ניתן להתמודד עם חוסר התאמה גילאי?
התרגיל הבא תמיד עוזר לאנשים לקדם תקשורת ולהגיב בפרופורציה הנכונה לאותו אדם.
עדיף להתייחס לאותם אנשים לפי גילם הרגשי ולא לפי גילם הכרונולוגי. בהתחלה אומנם קשה לעכל ולהתרגל לרעיון אך כך ניתן בדרך כלל לקדם תקשורת.
למשל אם קשה לך לנהל שיחה עם אדם בן 35 עקב התנהגות לא בוגרת. עדיף לנסות להעריך בן  כמה הוא לפי הגיל הרגשי שלו בן 12 או 17 או 20 ולתקשר איתו לפי גילו הרגשי בלבד.

דבר מעניין מאד לגבי הגיל הרגשי הוא שניתן לקדם אותו משמעותית קדימה לגיל בוגר יותר אך הוא גם יכול לסגת אחורה. על כך בכתבה אחרת.

יום ראשון, 9 באוגוסט 2015

יכול להיות שגם הילד שלכם סובל מבעיית קשב וריכוז?

מכירים את הילדים האלו שתמיד מפריעים בכיתה, קמים באמצע השיעור, מציקים לאחרים, מתחכמים עם המורה, עושים הכול חוץ מללמוד??? אז..הילדים המעצבנים האלו לכאורה, אינם אשמים כלל וכלל, יתכן שהם סובלים מהפרעת קשב וריכוז ולמעשה כל הזמן שומעים ברקע רעשים שמפריעים להם להתרכז, מעצבנים אותם וגורמים להם לאי שקט. בנוסף יתכן שיש בעיות נוספות או אחרות הגורמות להתנהגות הזו. הילד לומד למשוך תשומת לב שלילית שמקבעת כך את תדמיתו בעני עצמו ובעני הסביבה שלו.

חשוב מאד לטפל בבעיות אלו בשלב מוקדם כדי למנוע התפתחות דפוס התנהגותי לקוי שיתקבע בעתיד. פעמים רבות טיפול רגשי לנטרול המחסומים הרגשיים פותר את הבעיה והילדים יכולים פתאום להתרכז, להתעניין במה שנעשה בכיתה, לחייך (לעומת הלחץ שהיו נתונים בו קודם) ולהשתתף בשיעורים.
הטיפול קצר וממוקד ללא שיחות והנחיות. טיפול זה ניתן להתחיל מגיל 6.
ישנם מצבים שיש צורך גם לנטרל אלרגיות שמשפיעות על המוח כדי לשפר את הקשב והריכוז. לפעמים הגוף לא מנצל  או משתמש לא נכון ביסודות חיוניים לתפקודו כמו ויטמינים, מינרלים, חלבונים, סוכרים ושומנים וזה משפיע לרעה על הריכוז ויוצר אי שקט. בדומה לעייפות וקושי להתרכז שחשים לפעמים לאחר ארוחת צהרים. זה מעיד שהמזון בארוחה גרם לעייפות הגוף והמוח, במקום לתת אנרגיה לריכוז.
הטיפול גורם לחדות מחשבה בדומה לפוקוס שעושים על תמונה מטושטשת; הילד רגוע יותר וקשוב יותר. ניתן להתחיל טיפול זה מגיל 4.


יום שלישי, 4 באוגוסט 2015

"מהי הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים?"- שאלנו את ד"ר אורה גולן

הפרעת קשב וריכוז שמוכרת גם בשם ADHD או ADD פוגעת בכ-10% מהילדים. סימנים ראשונים מופיעים בד"כ בגילאי 3 עד 7. נתונים מחקריים מעידים שכ -  50% מהילדים עם הפרעת קשב וריכוז יסבלו ממנה גם בבגרותם. ככל שיש יותר הבנה של התופעה הנתונים הסטטיסטיים משתנים.
סימפטומים אופייניים.: כישלון בלימודים, אי יכולת להתרכז, אי יכולת להיות עקבי, בעיות התנהגות, (לעיתים התנהגות חריגה מאד), קושי חברתי, אימפולסיביות, זיכרון בעייתי לטווחים ארוכים, עומס מידע, רעש מידע ועוד.  לזה מתווספת התחושה הקשה של הילד "אני טיפש, אני לא מצליח בכלום...אף אחד לא מבין אותי…"
למעשה הסביבה הקרובה של ילד; הבית, המשפחה, בית-הספר, החברים מתקשים להבין ולהתמודד עם ההתנהגות השונה והחריגה של הילד ולכן יכולים בלי כוונה, לגרום להחמרת המצב. הילד חווה ילדות שונה ומתמודד מול אתגרים קשים לגילו; הרצון לרצות את ההורים, חוסר הערכה עצמית, דחייה חברתית, התמודדות חוזרת ונשנית עם כישלון ועוד.
קשה לתאר במילים מה עובר עלינו, ההורים כשאנחנו נתקלים בהפרעת קשב וריכוז אצל אחד מילדנו. חוסר האונים, חוסר הידע, ההתמודדות הקשה מול מערכת החינוך, המורה, מנהלת בית הספר.
הלחץ לקבל החלטה בדבר הטיפול שצריך להעניק לילד, איזה טיפול? מהן השלכות הטיפול? מהי ההשפעה על בריאותו, ומה עם איכות חייו של הילד שלנו?
הפרעת קשב וריכוז מצריכה הסתכלות וטיפול מערכתי מכמה זוויות: רגשית, נירולוגית ופיזיולוגית.
הטיפול מורכב משלושה חלקים:
  • רגשי - נטרול מחסומים רגשיים הקשורים להתמודדות עם כישלון תחרות והצלחה.
  • נירולוגית - איתור קצרים בתהליכי חשיבה למידה וריכוז באמצעות טיפול כירופרקטי
  • פיזיולוגי - נטרול אלרגיות שמשפיעות על המוח.
מטרת הטיפול להחזיר לילד את הזכות לחיים ללא מחסום רגשי שמנהל אותו ועם יכולת התמודדות חדשה מול תופעת הפרעת הקשב והריכוז כולל מימוש פוטנציאל וגילוי הפוטנציאל. 



יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

חופשה משפחתית או לחץ משפחתי "כיצד מצליחים להנות בחופשה משפחתית" - שאלנו את ד"ר אורה גולן

"מה עשיתם בחופש?... איפה הייתם?.." זו שאלה נפוצה לאחר החופש הגדול או בחגים.
ישנן משפחות שנמנעות מלצאת לחופשה משפחתית מכיוון שעבורן זה ממש סיוט במקום חוויה חיובית ומקרבת. המתחים בין בני המשפחה, מריבות בלתי פוסקות, התנגדויות, והקושי להחליט מה לעשות יחד משאירים זיכרון עגום מתיש ושוחק.
כמה סיבות אופייניות שהורסות את החופשה המשפחתית:
  • הילדים רבים זה עם זה ברמה של צעקות וצרחות שגורמות למתח בלתי נסבל.
  • ההורים לא מסתדרים זה עם זו כל אחד "מושך" לכיוון אחר והם רבים כל הזמן.
  • מתבגרים ש"שום דבר לא בא להם".
  • ילדים עם חרדות שונות, חרדת טיסה או פחד לצאת מהבית ואז קיימת הדילמה של: האם להשאיר אותם בבית או לנסות לעשות משהו קרוב לבית כדי שיצטרפו.
  • ילדים שחוששים לצאת מהשגרה והמוכר ולא מוכנים לשתף פעולה ולנסות, וגם אם מצליחים לשכנע אותם והם אפילו נהנים בפעילות, התופעה חוזרת על עצמה בפעם הבאה מכיוון שהיא מעוגנת בחרדה עמוקה שיש לילד.
  • ילדים שחשים את הלחץ ופשוט עושים דברים שיש בהם מוטיב של הרס כדי לא לאפשר את הרוגע וההנאה של האחרים.
  • חופשה שכוללת נהיגה של אחד ההורים עם צרחות ברקע הופכת את זה ל"משימה בלתי אפשרית"..

חופשה משפחתית חשובה למשפחה כולה ולכל אחד בנפרד. זו הזדמנות ללמוד להסתדר זה עם זה, להתפשר, להינות ולפתח אינטימיות אחד עם השני.
כמה טיפים שיכולים להפוך את החופשה למוצלחת:
  • רצוי לתכנן את החופשה המשפחתית לפרטים ולידע את כולם מראש מה עושים.
  • כל אחד מבני המשפחה יבקש מה הוא רוצה לעשות בחופשה וכך משתדלים לתת לכולם מענה.
  • ניתן לצאת לחופשה קצרה לפני שמספיקים לעצבן אחד את השני כדי להגדיל את הסיכוי שישאר זכרון טוב וטעם של עוד.

מאד חשוב שבני המשפחה יעשו את המאמץ וימצאו את המתכון המתאים להם לצאת לחופשה המשפחתית.  חופשה משותפת שמשאירה זיכרון טוב בסיומה תורמת לבריאות ולחוסן הנפשי של כל אחד מבני המשפחה, לקשרי משפחה בריאים שימשיכו גם בעתיד ולחוזק של המשפחה עצמה כיחידה.


במידה והעצות לא עזרו או שבני המשפחה אינם מוכנים בכלל לתת צ'אנס לחופשה משותפת מומלץ לא לוותר ולטפל בנושא. בכדי שהחופשה המשפחתית תהיה נעימה עם טעם של עוד, ללא לחצים ומתחים ניתן לטפל במחסומים הרגשיים ע"י טיפול קצר, ממוקד, לא פולשני וללא שיחות, 4 מפגשים בני עד 20 דקות כל מפגש. מספיק שרק חלק מבני המשפחה יעברו את הטיפול; רק ההורים או הורה וילד אחד וזה ישפיע על שאר בני המשפחה.