דברים שלא מדברים עליהם אבל חשוב מאוד לטפל בהם

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

במהלך השנים שמעתי ממטופלים סיפורים חוזרים על דברים קשים ומביכים שהם נאלצים להתמודד איתם. לא קל להם לחלוק את הסיפורים עם אחרים וקשה להכיל אותם, אבל חשוב מאד לטפל בהם.

כל הורה רוצה שייוולד לו תינוק יפה, בריא, מושלם. לעיתים נולד תינוק שאינו עונה על הציפיות וקשה להורים לקבל אותו.

יש ציפייה אוטומטית שכאשר נולד התינוק ההורים מיד יתמלאו באהבה  אליו ויהיו פנויים לספק לו את כל צרכיו. ילדים לא נולדים לפי הזמנה והחיבור הצפוי והטבעי בין ההורה לילד לא תמיד מתרחש.

למשל פג שנולד המראה שלו שונה לגמרי מתינוק שנולד לאחר 9 חודשי הריון. אנשים לא רגילים למראה של פג לכן לעיתים קשה להתחבר אליו ולחוש כלפיו אהבה הורית. כמו גם כלפי ילדים שנולדו עם בעיות ונראים שונה או ההתפתחות שלהם איטית. לפעמים הילד נולד כפנצ'ר לזוגיות לא בשלה או לזוגיות שנוצרה עקב הריון לא מתוכנן ואז המוכנות הרגשית של ההורים כלפי התינוק חסרה. הורות היא דבר קשה ומאתגר באופן כללי, אבל יש לה סיכוי טוב יותר להצליח כאשר היא נוצרת מתוך זוגיות בשלה.

הורים שאינם מתחברים לילד או מתביישים בו אינם יכולים לחשוף את רגשותיהם מכיוון שחברתית זה לחלוטין לא מקובל אפילו לחשוב שיש לך קושי לאהוב את הילד שנולד לך. אפילו בפני עצמם הם לא תמיד מודים בכך. אלו שמודעים לקושי לא משתפים אפילו אנשים קרובים. הם חושבים שהם היחידים שמתמודדים עם בעיה כזו. זו בעייה נפוצה יותר ממה שמקובל לחשוב.

הקושי לקבל ולאהוב את הילד ניכר על ידי ההתנהגות, ההערות, היחס והסבלנות כלפי הילד. מאוחר יותר ההורה בדרך כלל מתרגל לילד ומקבל אותו, אבל הקושי הראשוני משפיע על מערכת היחסים ביניהם במהלך החיים בהתאם גם לתקופה שזה נמשך. יש משפחות שהתפרקו בגלל קושי לקבל את הילד.    

קושי לקבל את התינוק קיים גם בטבע. יונקים שנולד להם גור עם פגם דוחים אותו ולא מטפלים בו. זה אכזרי אבל מוכתב על ידי מנגנון הישרדותי. בטבע אין הצדקה להשקיע בגור שסיכוייו לשרוד אינם גבוהים ועדיף להשקיע בגור בריא לכן קיים מנגנון הדחייה. הורים שחשים קושי עם התינוק או הילד מומלץ להם לטפל בקושי ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם כדי למנוע מערכת יחסים לקויה וחולה עם הילד שיכולה להמשך כל החיים. ילדים רגישים ליחס וזקוקים להזנה רגשית. הורה יכול לומר שהוא אוהב את הילד, אך אם ההורה אינו מצליח לחוש זאת, המילים לבד אינם מעבירות את המסר אלא יוצרות בלבול משום שקיים פער בין המילים ליחס.

סיפורים מהקליניקה:

מיכל מטופלת בת 33 סיפרה לי שבנה הבכור נולד פג כשהיא הייתה צעירה מאד. הוא היה מאושפז חודשיים בפגייה בבית החולים. היא הייתה באה לבקר אותו כפי שאמרו לה בבית החולים, אך ממש לא התחברה אליו, לא רצתה לגעת בו, אפילו להסתכל עליו היה לה קשה. היא לא רצתה שיברכו אותה למזל טוב לאחר הלידה והרגישה לא נוח כאשר שאלו אותה עליו. לא הראתה תמונות שלו ולא צילמה אותו. היא סיפרה שבבית החולים שמו לב לכך. הם פנו אליה והסבירו לה שהיא צריכה להתחבר אליו, להחזיק אותו וליצור איתו קשר. היא סיפרה שאחד הדברים החשובים שאמרו לה: שתוך כמה חודשים הוא ישלים את הפער ויהיה תינוק יפה שיגדל לילד יפה, היא רק צריכה להתאזר בסבלנות.

נירה מטופלת בת 66 סיפרה שגדלה בבית כאשר ברקע הבדיחה המשפחתית שחזרה על עצמה כל השנים ובכל הזדמנות. אביה תמיד סיפר עליה שהיא נולדה כל כך מכוערת עד שהוא התבדח עם האחות שהוא לא לוקח דבר כזה הביתה. כיום היא נשואה, אמא לילדים וסבתא לנכדים, אישה משכילה, אצילה, מצליחה, נאה מאד, אבל ממש לא חשה כך.