יום חמישי, 18 בפברואר 2016

יוצאים לדרך חדשה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

רובנו לא ידענו מה רצינו לעשות או איזה תחום ללמוד (אם בכלל), אחרי השחרור מהצבא. האפשרויות שפתאום עמדו לנגד עיננו היו כל-כך מגוונות – ללכת לאוניברסיטה, לצאת לטיול ארוך או למצוא עבודה ולהתמקצע בה. סיום הצבא עבור רובנו גם מהווה נקודת מפנה בה אנו יוצאים ממסגרת מוכתבת, שעד אותו שלב היינו רגילים להיות רק במסגרות שהוכתבו לנו בידי הורינו בעיקר, לדרך עצמאית ולא נודעת.

בנוסף להתרגשות מהלא-נודע וממגוון אפשרויות הבחירה, רבים מאיתנו חוו גם חרדה ולחץ רב מאוד, בעיקר בגלל החשיבות שאנו נותנים לבחירות שלנו. אותן בחירות יכתיבו לנו את עתידנו ואנו רוצים לבחור את הכיוון הטוב ביותר עבורנו. יחד עם החרדות העצמיות, מופעל עלינו לחץ חברתי והציפיות (בעיקר של הורינו), לעיתים ישפיעו מאוד על ההחלטות שנקבל. קשה לנו לזכור כי לא מתאים לכל אחד ללכת ללמוד באוניברסיטה או במכללה, אבל כולנו בסופו של דבר נשאף לפרנס את עצמנו בכבוד.
מהסיבות הללו למשל, אנשים מסוימים יתחילו ללמוד נושא שהם לא בטוחים לגביו, בעיקר בשביל לרצות את הסביבה. לעיתים, ההבנה כי הכיוון שנבחר אינו הכיוון הנכון עבורם, תהיה רק אחרי שיתחילו לעבוד באותו תחום ולא יהיו מרוצים ממקומם. גם מקרה כזה יכול להוביל לחרדה רבה מאחר והאדם פתאום חושב לעצמו – "הרי סיימתי את הלימודים, יש לי תואר ביד וכבר מצאתי עבודה אבל אני לא מרוצה ממה שאני עושה. עכשיו אני אעשה שינוי?"

טיפול לנטרול מחסומים רגשיים יכול לעזור למקד את האדם לעשות את הבחירות המתאימות עבורו. כך לדוגמא נראה בסיפור של אלעד:
אלעד הגיע למרכז כשהיה בן 21, רגע אחרי שהשתחרר מהצבא. אביו עבד כמהנדס, היה מרוצה ממקום עבודתו ומהשכר הנאה שהוא קיבל, לכן אלעד חשב כי גם לו תתאים עבודה בתחום זה. בעקבות כך, אלעד נרשם למכינה במתמטיקה ובפיזיקה, כדי להמשיך לאחר מכן ללימודי הנדסה.
בעקבות תחושות פתאומיות של לחץ וחרדה, שלא ידע להסביר את הסיבה להופעתן, אלעד הגיע לטיפול במרכז. בסיום הטיפול, אלעד הבין כי הבחירה שלו לגשת ללימודי הנדסה אינה הכיוון הנכון עבורו וכיוון של עיצוב מוצר מתאים לו הרבה יותר. זהו התחום שאם יעסוק בו – הוא יהיה מאושר.
כשחזר הביתה, עמד מול אביו והסביר לו את הכיוון החדש בו בחר לעסוק, דבר שלא היה מסוגל לעשות לפני כן. לפני הטיפול, לא הייתה לו היכולת להגדיר בפני עצמו במה היה רוצה לעסוק ולא היה לו האומץ לעמוד מול אביו ולהגיד בביטחון מהו הכיוון בו בחר בסוף ללכת.