יום שלישי, 3 במאי 2016

איזה מזל שפיספסתי את האוטובוס הזה



מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אנחנו נתקלים לא פעם בסיפורים של אנשים שכמעט נפגעו בתאונות, בפיגועים, בקרב.. יש מטופלים שמתארים שהיו נוכחים בקרב או בפיגוע. הם עצמם לא נפגעו פיזית אך ראו מראות קשים והשוק מהחוויה משפיע על התפקוד שלהם. יש מטופלים שמתארים שכלל לא נכחו פיזית באירוע אבל היו אמורים להיות בו. הם עדיין מושפעים רגשית מכך למרות שלא נפגעו פיזית ולא ראו מה קרה. אירועים מסוג זה יכולים לעורר מחסומים רגשיים ולהשפיע על התפקוד, ההתנהגות, התגובות וההחלטות. זה יכול לעורר פחדים חרדות למנוע מימוש פוטנציאל, ליצור רעשי רקע, סרטים בראש ובזבוז זמן ואנרגיה. התופעות יכולות להתעורר מיד לאחר האירוע וכך קל לקשר זאת לאירוע אך הרבה פעמים מתעוררים גם תקופה ארוכה אפילו שנים לאחר האירוע וקשה לקשר זאת לאירוע.

דוגמאות מהקליניקה:

  • הגיעו לטיפול אמא ובנה בן 20. הם הגיעו בעקבות פיגוע שהתרחש ברחוב שלהם בירושלים בתחנת אוטובוס שהם היו אמורים להגיע אליה. בזכות ויכוח שהתנהל ביניהם על כך שהבן תמיד מתעכב הם לא יצאו מהבית בזמן ורק שמעו את הפיצוץ וראו את המראות מהחלון. המקרה הזה הוציא אותם לחלוטין מאיפוס.
  • מטופלת אחרת הגיעה לטיפול בגלל מקרה דומה: היא הייתה צריכה לחזור מאוחר בערב והתקשרה לאביה שיבוא לקחת אותה, הוא סרב ואמר לה שתיקח אוטובוס. בגלל שיחת הטלפון הזו וההתעכבות היא פיספסה את האוטובוס שהיה בו פיגוע.
  • אנו מטפלים גם באנשים שנפגעו בפיגועים ונשארו נכים פיזית ורגשית והאירוע שיבש לחלוטין את חייהם וחיי משפחתם. חלקם נפגעו דווקא בגלל שהתעכבו או דווקא בגלל שהיו בזמן.
הטיפול אינו עוסק במה שקרה או כמעט קרה. מטרת הטיפול לנטרל מחסומים רגשיים כדי שמטופל יחזור לתפקוד האופטימלי שלו בהתאם לפוטנציאל שלו.


תמונה מתוך אתר החדשות nrg