כיצד מתמודדים עם מתבגר "נהג חדש"?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אחת החרדות המטרידות ביותר של הורים היא הרגע בו המתבגר/ת לוקח את הרכב המשפחתי ויוצא לבילוי. למרות שלכולנו ברור שמגיע הגיל בו ילדנו יקבלו רישיון נהיגה, בתוך תוכנו אנחנו מייחלים שהרגע הזה ידחה כמה שיותר.

הרצון של הצעירים להשיג עצמאות ולרכוש סטאטוס חברתי משודרג בעקבות כך, מוביל אותם ללמוד נהיגה כמה שיותר מוקדם והחוק ש"מוריד" את הגיל המותר לנהיגה רק מעודד זאת.

הקונפליקט של ההורים שמלווה נושא זה הוא קשה ומורכב; 

v   גם אנחנו היינו צעירים וייחלנו בקוצר רוח ליום בו נקבל את רישיון הנהיגה ונהפוך לעצמאים. ואנחנו בהחלט מבינים את המתבגר שלנו ורצונו לעצמאות אבל החרדות של "מה יקרה כשהוא יהיה לבדו ברכב...." לא מרפות מאיתנו.

v  גם אנחנו בזמנו היינו צעירים חדורי ביטחון עצמי, האמנו שעם קבלת הרישיון אנחנו יודעים לנהוג ולא הבנו עד כמה זה מוטעה וכמה חשיבות יש לניסיון על הכביש וכמה פרמטרים נוספים אנחנו צריכים בכדי באמת לדעת לנהוג.

טבעי שהלחץ גדול יותר כאשר הילד רק קיבל את הרישיון. בדרך כלל עם הזמן ההורים נרגעים ולומדים לסמוך יותר על הילד. הורה שמרגיש שהלחץ והדאגה מנהלים אותו, שוחקים אותו, שקשה לו לשחרר ושבכל פעם שהילד לוקח את הרכב רצים לו סרטים שחורים בראש מומלץ שיקבל עזרה. רמת לחץ כזו לאורך זמן שוחקת ויכולה לפגוע בבריאות ההורה וגם תעכיר את מערכת היחסים בין ההורה לילד.

הטפול לנטרול מחסומים רגשיים יעזור לנו כהורים לשחרר צורך בשליטה ללמוד לסמוך על הילד וגם להציב גבולות ולסרב לילד למרות דרישותיו. הטיפול קצר וממוקד, לא פולשני, ללא שיחות וללא הנחיות.

מטרת הטיפול לפתוח עבורנו ההורים אופציות חדשות שתאפשרנה לנו להגיב בפרופורציה ולעשות את הבחירות הנכונות עבורנו ועבור ה"נהג החדש" שלנו.