הפרעת קשב וריכוז
שמוכרת גם בשם ADHD או ADD פוגעת בכ-10% מהילדים.
סימנים ראשונים מופיעים בד"כ בגילאי 3 עד 7. נתונים מחקריים מעידים שכ - 50% מהילדים עם הפרעת קשב וריכוז יסבלו ממנה גם
בבגרותם. ככל שיש יותר הבנה של התופעה הנתונים הסטטיסטיים משתנים.
סימפטומים אופייניים.:
כישלון בלימודים, אי יכולת להתרכז, אי יכולת להיות עקבי, בעיות התנהגות, (לעיתים
התנהגות חריגה מאד), קושי חברתי, אימפולסיביות, זיכרון בעייתי לטווחים ארוכים,
עומס מידע, רעש מידע ועוד. לזה מתווספת התחושה הקשה של הילד "אני טיפש,
אני לא מצליח בכלום...אף אחד לא מבין אותי…"
למעשה הסביבה הקרובה של
ילד; הבית, המשפחה, בית-הספר, החברים מתקשים להבין ולהתמודד עם ההתנהגות השונה
והחריגה של הילד ולכן יכולים בלי כוונה, לגרום להחמרת המצב. הילד חווה ילדות שונה
ומתמודד מול אתגרים קשים לגילו; הרצון לרצות את ההורים, חוסר הערכה עצמית, דחייה
חברתית, התמודדות חוזרת ונשנית עם כישלון ועוד.
קשה לתאר במילים מה
עובר עלינו, ההורים כשאנחנו נתקלים בהפרעת קשב וריכוז אצל אחד מילדנו. חוסר
האונים, חוסר הידע, ההתמודדות הקשה מול מערכת החינוך, המורה, מנהלת בית הספר.
הלחץ לקבל החלטה בדבר
הטיפול שצריך להעניק לילד, איזה טיפול? מהן השלכות הטיפול? מהי ההשפעה על בריאותו,
ומה עם איכות חייו של הילד שלנו?
הפרעת קשב וריכוז
מצריכה הסתכלות וטיפול מערכתי מכמה זוויות: רגשית, נירולוגית ופיזיולוגית.
הטיפול מורכב משלושה
חלקים:
- רגשי
- נטרול מחסומים רגשיים הקשורים להתמודדות עם כישלון תחרות והצלחה.
- נירולוגית
- איתור קצרים בתהליכי חשיבה למידה וריכוז באמצעות טיפול כירופרקטי
- פיזיולוגי - נטרול אלרגיות שמשפיעות על המוח.
