חופשה משפחתית או לחץ משפחתי "כיצד מצליחים להנות בחופשה משפחתית" - שאלנו את ד"ר אורה גולן

"מה עשיתם בחופש?... איפה הייתם?.." זו שאלה נפוצה לאחר החופש הגדול או בחגים.

ישנן משפחות שנמנעות מלצאת לחופשה משפחתית מכיוון שעבורן זה ממש סיוט במקום חוויה חיובית ומקרבת. המתחים בין בני המשפחה, מריבות בלתי פוסקות, התנגדויות, והקושי להחליט מה לעשות יחד משאירים זיכרון עגום מתיש ושוחק.

כמה סיבות אופייניות שהורסות את החופשה המשפחתית:

• הילדים רבים זה עם זה ברמה של צעקות וצרחות שגורמות למתח בלתי נסבל.
• ההורים לא מסתדרים זה עם זו כל אחד "מושך" לכיוון אחר והם רבים כל הזמן.
• מתבגרים ש"שום דבר לא בא להם".
• ילדים עם חרדות שונות, חרדת טיסה או פחד לצאת מהבית ואז קיימת הדילמה של: האם להשאיר אותם בבית או לנסות לעשות משהו קרוב לבית כדי שיצטרפו.
• ילדים שחוששים לצאת מהשגרה והמוכר ולא מוכנים לשתף פעולה ולנסות, וגם אם מצליחים לשכנע אותם והם אפילו נהנים בפעילות, התופעה חוזרת על עצמה בפעם הבאה מכיוון שהיא מעוגנת בחרדה עמוקה שיש לילד.
• ילדים שחשים את הלחץ ופשוט עושים דברים שיש בהם מוטיב של הרס כדי לא לאפשר את הרוגע וההנאה של האחרים.
• חופשה שכוללת נהיגה של אחד ההורים עם צרחות ברקע הופכת את זה ל"משימה בלתי אפשרית"..

חופשה משפחתית חשובה למשפחה כולה ולכל אחד בנפרד. זו הזדמנות ללמוד להסתדר זה עם זה, להתפשר, להינות ולפתח אינטימיות אחד עם השני.

כמה טיפים שיכולים להפוך את החופשה למוצלחת:

• רצוי לתכנן את החופשה המשפחתית לפרטים ולידע את כולם מראש מה עושים.
• כל אחד מבני המשפחה יבקש מה הוא רוצה לעשות בחופשה וכך משתדלים לתת לכולם מענה.
• ניתן לצאת לחופשה קצרה לפני שמספיקים לעצבן אחד את השני כדי להגדיל את הסיכוי שישאר זכרון טוב וטעם של עוד.

מאד חשוב שבני המשפחה יעשו את המאמץ וימצאו את המתכון המתאים להם לצאת לחופשה המשפחתית.  חופשה משותפת שמשאירה זיכרון טוב בסיומה תורמת לבריאות ולחוסן הנפשי של כל אחד מבני המשפחה, לקשרי משפחה בריאים שימשיכו גם בעתיד ולחוזק של המשפחה עצמה כיחידה.

במידה והעצות לא עזרו או שבני המשפחה אינם מוכנים בכלל לתת צ'אנס לחופשה משותפת מומלץ לא לוותר ולטפל בנושא. בכדי שהחופשה המשפחתית תהיה נעימה עם טעם של עוד, ללא לחצים ומתחים ניתן לטפל במחסומים הרגשיים ע"י טיפול קצר, ממוקד, לא פולשני וללא שיחות, 4 מפגשים בני עד 20 דקות כל מפגש. מספיק שרק חלק מבני המשפחה יעברו את הטיפול; רק ההורים או הורה וילד אחד וזה ישפיע על שאר בני המשפחה.