איך הפרעה יכולה להפוך להצלחה?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

יצא לכם לשמוע על OCD, אבל אתם לא יודעים מה זה?

OCD- Obsessive Compulsive Disorder, היא הפרעה נפשית של טורדנות כפייתית המתבטאת בביצוע פעולות טקסיות- נגיעה באזורים מסוימים, תיקים, צורך מופרז בניקיון וסדר ועוד... הפעולה מתבצעת לרוב באופן אוטומטי והסובלים ממנה לא שמים לב לכך שמבצעים אותה. האנשים שסובלים מההפרעה חווים מחשבות טורדניות רבות והפעולה הטקסית שמבצעים מפחיתה את החרדה לזמן קצר וגורמת סבל בעצמה. במידה וימנעו מביצוע הפעולה הטקסית- תחושת החרדה תתעצם ויכולה לגרום לתחושת לחץ ודיכאון.

ה-OCD יכול לפרוץ בכל שלב בחיים, אצל ילדים וגם אצל אנשים מבוגרים וצורת הביטוי יכולה להשתנות עם הזמן. ההפרעה הזו יכולה לשאוב הרבה אנרגיה ולפגוע באיכות החיים. מוזר, אבל אפשר להפוך את ה-OCD ליתרון! אלו אנשים שנוח להם לעבוד לפי תבניות מסוימות ואת הצורך לעבוד כך ניתן לנטב לכיוון חיובי במיוחד כאשר החרדה נרגעת.

סיפור מהקליניקה: ירון, מטופל שלי, בן 42 בעל עסק למזון. הוא אובחן עם OCD וההפרעה שלו מתבטאת בצורך אובססיבי לסדר וניקיון ומחשבות טורדניות. בנוסף ירון סבל מחרדות, לחץ קושי להציב גבולות ללקוחות. נוצר מצב שהוא היה נותן שירות ולא קיבל תשלום דבר שרק החריף את הלחץ. לאחר שסיים את הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מצבו השתפר והוא היה יותר רגוע ונינוח והצליח להציב גבולות ולגבות תשלום מהלקוחות. המלצתי לו לנתב את ההפרעת ה OCD לצורך האובססיבי לסדר ונקיון לעסק. ירון יישם את העצה והחל לסדר את המלאי לפי תאריכים, לסדר את ההזמנות... כמובן שזו משימה שהייתה מאוד קלה עבורו. עם הזמן ירון הבין שההפרעה שלו חסכה לו המון כסף כי עכשיו הוא יודע בדיוק מתי הוא צריך לעשות הזמנות, איך הכי נכון לסדר ולנהל את העסק.

לגיטימיות לרמוס

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

רמיסה היא פגיעה רגשית ו/או פיזית קשה באדם אחר כגון: אלימות, גזענות, אפליה, אונס התעללות לרוב אלו הן פעולות לא חוקיות אבל קיימת בחברה רמיסה חוקית לכאורה, "עדינה" עם השפעה הרסנית מיידית ולתווך הארוך. היא פוגעת רגשית בלבד וכוללת: שימוש במילים בכתב, בעל פה ובמחשבה באופן שפוגע בכבודו של אדם אחר. למשל בצורה שיפוטית, מבטלת, חוסר הקשבה, יחס מעליב מזלזל, הערות פוגעניות לא ענייניות טון דיבור ועוד.  הלגיטימיות לרמוס מחלחלת ברבדים שונים של החברה. כאשר אנו שומעים אותה באמצעי התקשורת זה נותן לגיטימציה לשיח חברתי רומס ופוגעני. ריבוי אמצעי התקשורת נותנת במה לכתבים ועיתונאים להשתלח באנשים ולחרוץ גורלות. האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים לכל אחד בצורה אנונימית להכפיש ולרדוף אנשים או מתחרים. מספיק לבחון כמה אחוזים מהטוקבקים כוללים שיח ענייני וכמה כוללים הכפשות ורמיסה. התנהלות כזו הפכה לנורמה שאנשים התרגלו אליה ולא תמיד ערניים לכך. עובר מסר ששיח רומס תקין ומשדר חוזק ושיח מכובד ומכבד זו חולשה. אנשים ששמם הטוב נפגע כתוצאה מכך לא תמיד מצליחים להתאושש.   

חסרה הבנה עד כמה משמעותית הפגיעה כתוצאה מרמיסה מילולית של אדם ולכן גם חסר חינוך וחוקים ברורים המגנים מפני התנהלות כזו.

ילדים יכולים לשמוע הערות פוגעניות מצד הורים, גננות, מורים, וחברים אלו שחוו חרם חברתי לא שוכחים זאת גם בבגרותם. בוגרים מקבלים הערות פוגעות מבני הזוג, הבוס, המפקד, קולגות, חברים ולעיתים גם מאנשי המקצוע שאמורים לטפל בהם.

דוגמאות נוספות אליהן אנו חשופים בחיי היומיום הן למשל על הכביש - כולנו מכירים את הנהיגה הרומסת שבא נהגים נדחפים לא נותנים לאחרים להשתלב בתנועה צופרים ומקללים. או לחילופין הקושי לעמוד בתור בצורה מסודרת והניסיון לקצר את התהליך ולהידחף מהצדדים. במגרשי הכדורגל כמות הקללות שנשמעות שם אינה מזיזה לאף אחד אבל פוגעת בכל אחד מאלו ששומעים אותן וגם באלו שמשמיעים אותן.
אני פוגשת מטופלים רבים המתארים לכמה ביקורת רומסת הם חשופים באופן קבוע על ידי הוריהם למרות שהם עצמם כבר בוגרים והורים בעצמם. הערות מיותרות על כל דבר קטן: לבוש, עבודה, בני הזוג שלהם, אופן חינוך הילדים, עד כמה הם מקפידים על סדר וניקיון, ההתנהלות הכספית שלהם ועוד ועוד.
עובדים המתארים שאף פעם לא שמעו מילה טובה מהבוס רק תלונות, קיטורים, צעקות והשפלות. בני זוג שזורקים הערות פוגעות אחד כלפי השני, עד כמה השני לא מוצלח, לא משקיע, מבזבז, לא מרוויח. הם כבר שכחו שבחרו אותם כבני זוג.

יש אנשים בוגרים שמסננים אוטומטית את המסרים ולא תמיד מודעים לכמות האינפורמציה הרומסת אליה הם חשופים או שאותה הם משמיעים. דבר זה גורם לאטימות, פשוט מפסיקים להקשיב או להתייחס אחד לשני שגם זה סוג של רמיסה. אחרים שהם עדינים יותר וקשובים לאחרים נפגעים בתהליך ומסתגרים. ילדים לומדים נורמה תקשורתית וחשיבתית זו כמו שהם לומדים כל שפה שהם חשופים לה בלי יכולת לסנן או לבקר אותה. 

מחקרים התנהגותיים רבים כגון אלו של פרופ' דן אריאלי ופרופ' דניאל כהנמן מראים את הקשר הישיר בין המילים שאנו שומעים ומשמיעים והמחשבות שלנו לבין התפקוד שלנו. חשיפה לרמיסה בצורה ישירה או עקיפה פוגעת במערכת הרגשית והחיסונית שלנו. נגרמים פצעים ונשארות צלקות שאינן נראות כלפי חוץ. החיוניות והתפוקה יורדים, הנטייה לחלות ולתאונות עולה, מימוש הפוטנציאל נפגע ויש שמתקשים לתפקד ולמצוא כיוון. הרבה פעמים הפגיעה נעשית דווקא בקרובים וביקרים ביותר על ידי ביקורת רומסת. ברור לנו שלכל אחד מאיתנו אחריות על מה שאנחנו אומרים ועושים אבל באותה מידה יש לנו אחריות גם על מה שאנו חושבים ומרגישים. חשוב שנבין את הקשר בין המחשבות והרגשות שלנו על בריאותינו, בריאות הסובבים אותנו ורמת התפקוד שלנו.
אנו יודעים לדוגמה שספורטאי שמאמין ביכולות שלו ויוצא לתחרות עם תחושה שהוא ינצח סיכויו לנצח גדולים מספורטאי שחושש להפסיד. אדם שגדל בסביבה רגשית תומכת, מכבדת, המעודדת אותו לנסות, נותנת גיבוי להצלחות ומתייחסת לכישלונות כניסיונות בדרך להצלחה, סיכויו להצליח לממש את הפוטנציאל שלו גדולים. זאת לעומת אדם שגדל בסביבה רגשית שכל הזמן משדרת לו שיש סכנה שלא יצליח כי יכשל ואין טעם לנסות כי אין סיכוי.   

הלגיטימיות לרמוס אינה נותנת מקום להתחשבות, לפרגון ולמחוות לאחר. אלו דברים חיוניים המזינים את המערכת הרגשית. עם מעט השקעה ניתן לעשות שינוי גדול המאפשר למידה, התפתחות, אמון, יכולת לסמוך, לעבוד בצוות, לשתף פעולה, להתמודד עם קשיים ולפתור חילוקי דעות וסכסוכים.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר להחלים ולהשתקם מפגיעת הרמיסה. הוא מומלץ לילדים ובוגרים שחשופים כיום או בעבר לרמיסה, הטיפול מומלץ גם לאנשים שלא מבינים מדוע אחרים נפגעים ונעלבים מהם. הטיפול מתאים לאנשים שחווים פגיעות, תקיעות, חרדה חברתית, קושי עם ביקורת (לתת ולקבל), קושי מול סמכות, קושי להתקדם בחיים, אנשים החשים פגועים, המתמודדים עם חוסר צדק, כאלו שאיבדו אמון באחרים, כאלו שאנשים מפחדים מהם, מתרחקים מהם, נמנעים לתקשר איתם, אנשים שיש להם יצר נקם, קנאה, צרות עין, מאחלים שלאחרים יהיה רע, מקללים, אימפולסיביים, צריכים להתנצל הרבה, מתקשים להתנצל, יהירים, עצבניים, סובלים מחרדות קושי לפרגן, חושבים דברים שליליים על אחרים, לוקחים כל דבר ללב נעלבים, קורבנות.

לפרטים והרשמה על הטיפול הירשמו בטופס הנחיתה.