כיצד להתמודד עם הקושי ללכת לבית הספר?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אנחנו עומדים בפני פתיחתה של שנת לימודים נוספת. כמו בכל שנה ובכל גיל - ילדים והורים חשים בהתרגשות, של התחדשות וצמיחה. בית הספר מעניק הרבה אפשרויות: מכין לחיים, חושף אותנו למקצועות שונים ומגוונים שמגדילים את הסיכוי לבחור בתחומי עיסוק המתאימים לנו, מלמד אותנו לחשוב ולשאול. דבר חשוב לא פחות הוא שבית הספר מאפשר לנו להכיר ילדים בני גילנו וכך נותן לנו הזדמנות לפתח את הכישורים החברתיים שלנו.

מגיל הילדות ועד הבגרות בגן, בבית הספר, בצבא, בשרות הלאומי ובאוניברסיטה אנו נמצאים במסגרות המספקות לנו חשיפה לבני גילנו ללא כל מאמץ מיוחד מצידנו למצוא אותם. כך יש לנו הזדמנות להיות באינטראקציה חברתית משמעותית במשך רוב שעות היום, לרכוש מיומנות חברתית וליצור חברויות המלוות אותנו שנים רבות, לעיתים עד בגרותנו - מה שנקרא "חברי ילדות". מיומנות חברתית זה דבר מורכב ומסובך וכולל למשל את היכולת ליזום קשרים חברתיים, לשמור עליהם, לפגוש חברים מחוץ למסגרת שיוצרת עבורנו את המפגש ולחוש אהובים ומקובלים בקרב החברים שלנו. מיומנות חברתית היא גם היכולת להתקרב למי שנכון לנו ולהתרחק ממי שנכון לנו כאשר הדגש הוא על איכות הקשרים ולא הכמות.

האינטראקציה החברתית בגיל צעיר חשובה לפחות כמו ללמוד לקרוא ולכתוב. כמו שאדם ללא יכולת לקרוא ולכתוב יתקשה להשתלב בעבודה ולהתפרנס, כך אדם ללא כישורים חברתיים עשוי להיות מוגבל ביכולת שלו לפרנס את עצמו ואת המשפחה שלו ולהיות מאושר. לעיתים אני פוגשת בטיפול אנשים בוגרים ללא כישורים חברתיים וללא חברים. אין להם את הכלים והידע ליצור חברויות.

מי שלא מנצל את השנים הצעירות בכדי לרכוש ולשפר כישורים חברתיים וליצור חברויות עשוי למצוא את עצמו מתמודד עם קושי גדול. בגיל הבוגר קשה יותר לפתח כישורים חברתיים ויש פחות הזדמנויות לכך. מקומות העבודה לא תמיד מאכלסים עובדים רבים או בני אותו גיל ולא תמיד מוצאים חברים של ממש במקום העבודה.

בעייה נפוצה שאנו מטפלים בה בקליניקה היא ילדים שיש להם קושי ללכת לביה"ס. זה מתבטא בחוסר רצון ומוטיבציה לקום בבוקר, מרבים בתלונות על כאבי בטן וראש ותחושות פיזיות לא נעימות, פחדים, קושי לשחרר את ההורים ועוד. אנו פוגשים ילדים שלא הולכים לביה"ס שבועות וחודשים במצטבר. חשוב להבין שקושי ללכת לבית הספר או התנגדות לכך מעידה על מצוקה. לא תמיד הילד יודע להסביר את הקושי, הוא חש אותו ומבטא אותו בהתנגדות ללכת לבית הספר.

הסיבות להתנגדות של הילד ללכת לבית הספר רבות ומגוונות: קושי בדחיית סיפוקים, הילד חווה הצקות או בריונות, קושי עם מורים, קושי בהבנת החומר הנלמד, פחדים, בעיות התנהגות ושמירה על גבולות, התנגדויות של גיל ההתבגרות ועוד. יש ילדים ביישנים וסגורים המתמודדים עם חוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך ולכן חוששים להגיע לביה"ס ולהיות באינטראקציה חברתית. לפעמים זה לא קשור כלל לבית הספר אלא לאירועים בחיים, ילדים שחוו דברים לא פשוטים המשפיעים עליהם כמו תאונה או משבר בתוך המשפחה שגורמים להם לא לרצות לצאת ולהחשף חברתית.  

חשוב להורים להיות ערניים, כאשר הם מזהים סימני מצוקה ראשוניים שנמשכים יש להתייחס ולדבר עם הילד. באמצעות הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עזרנו להרבה ילדים ובוגרים צעירים להשתלב במסגרת, לחזור לבית הספר, לשפר כישורים חברתיים ולהנות מהמפגש החברתי שבית הספר מזמן. אני תמיד אומרת שכישורים חברתיים חשובים יותר מהשגים לימודיים כי בסופו של דבר אנחנו עובדים עם אנשים וחיים עם אנשים וצריכים לדעת כיצד להסתדר איתם.  

לקריאה נוספת על שיטת הטיפול לחצו כאן

איך הורה מתמודד כאשר נודע לו שהילד שלו עבר פגיעה מינית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

סיפורי מקרה מהקליניקה:

מטופלת ותיקה יצרה איתי קשר ותיארה שבתה בת הארבע עברה פגיעה מינית. בזמן שהותה בבית חברתה בן הזוג של האם התעסק איתן בצורה לא ראויה. הילדה ניחנה ביכולת וורבלית גבוהה ולכן סיפרה את הסיפור להוריה. הסיפור גרר אחריו סערת רגשות גדולה מאוד משני הצדדים, ההורים התקשו לעכל שהילדה שלהם חוותה פגיעה ובצד השני (של הפוגע) המשפחה חוותה הכחשה מוחלטת ואף האשימו את משפחת הילדה בהוצאת דיבה.

מטופל בן 29  דיווח על קשיים רבים עם עצמו, ביכולת שלו לבנות זוגיות, להגדיר את הזהות המינית שלו ועוד. הוא תיאר שכנער חווה הטרדות מאדם בשכונה בה הוא גדל. אותו אדם איים אליו שאם יספר למישהו הוא יפגע בו. הפחד שיתק אותו ולא היה לו עם מי לדבר על הפגיעה שחווה. כשאזר אומץ וניסה לשתף את הוריו הוא לא זכה להקשבה ותמיכה מצדם.

לצערי סיפורים אלו אינם נדירים.

הפגיעה המינית מתבצעת בכל הרבדים בחברה ובכל סוגי החברות. בחברות מערביות בהן לגיטימי להתלונן, ההערכה האופטימית טוענת ש 25% מהנשים והילדות חוו פגיעה או הטרדה מינית והפסימית טוענת לאחוזים גבוהים יותר מכיוון שהרבה פשוט לא מתלוננות. אחוזים לגבי פגיעה מינית בבנים או גברים אינם ברורים מספיק מכיוון שהם פחות מתלוננים כי חשים שאין לגיטימציה חברתית לכך. בחברות בהן יש כאוס הנתונים מדברים על מספרים גבוהים בהרבה, למשל בהאיטי לאחר רעידת האדמה הערכה במרכזי העזרה הייתה ש- 80% חוו פגיעה מינית.

הרוב המכריע של הפוגעים הם גברים. הפוטנציאל לפגיעה מינית קיים כאשר הפוגע מזהה מצב של חולשה והזדמנות שלא תסכן אותו. הפוגע יכול להיות אדם זר, קרוב משפחה או מכר. הפגיעה יכולה להיות אירוע חד פעמי או מתמשך, יכולה להתבצע בכל מקום - בחוץ, בבית של מקרים או קרובי משפחה או בביתך.

פעמים רבות פגיעה מינית בקטין מתבצעת על ידי קרוב משפחה או מכר. כשהורה מקבל את הבשורה הדבר מאוד מסעיר וקשה לעיכול וסביר שלא יודעים כיצב להגיב. למרות שזו פגיעה מאוד קשה בנפש האדם המשאירה צלקות המשליכות על המשך החיים, עם טיפול נכון ניתן להתאושש ולהחלים. חשוב להבין כי לתגובת ההורה והמשפחה יש מרכיב קריטי ביכולת של הנפגע להתאושש ולהתמודד.

הקושי גדול יותר כאשר הפגיעה נעשית בתוך המשפחה. מצד אחד יש רצון לשמור על שלמות המשפחה וקושי להאמין שאדם קרוב שסמכנו עליו יכול היה לעשות דבר כזה ומצד שני הצורך לגונן על הילד שנפגע. בנוסף להתמודדות עם הפגיעה יש להתמודד עם קרע בתוך המעגל הקרוב, ועם שאלות קשות כמו איך לא ידענו ולא ראינו, לאן לפנות, האם להגיש תלונה שתוביל לחקירה והחשש מפגיעה רגשית נוספת. מטופלים מתארים שכאשר שיתפו את ההורים חוו קשת של תגובות החל מרגשנות יתר כמו בכי, דכדוך עמוק ועד כעס על הילד והתעלמות. לפעמים כלל לא שיתפו כי לא חשו שיש את מי לשתף. לפעמים ההורה עצמו מרגיש חלש וחסר אונים אל מול הסיטואציה והפוגע. למשל כאשר הפוגע הוא מכר או בן משפחה, אולי עקב תלות כלכלית של ההורה בפוגע.

מה כן ניתן לעשות במצב של פגיעה?

חשוב לטפל בפגיעה מתוך ידיעה שניתן להחלים ובעיקר אסור להתעלם.

הדבר הראשון אותו יש לבצע הוא הרחקת הפוגע והפסקת הפגיעה.

ניתן להגיע למרכזים המטפלים בפגיעה מינית בכדי לקבל את העזרה הראשונית ויעוץ כיצד לפעול. בהמשך חשוב שהנפגע וגם בני המשפחה יקבלו טיפול כדי לתת ולקבל את התמיכה המתאימה החיונית לשיקום.

להכרות עם שיטת הטיפול לחצו כאן

איך להתמודד עם לידה שקטה והפלה?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

לידה שקטה והפלה הם אירועים קשים מאוד וטראומטיים.

במצבים כאלו נדרשת התמודדות עם אובדן שלוקח זמן להכיל ולעכל אותו. בנוסף לאובדן צריך להתמודד גם עם ההערות ושאלות מהסביבה כגון מה נולד ואיך הייתה הלידה? קושי מול נשים אחרות להן נולד ילד בריא ועוד.
יש נשים וזוגות שמצליחים להסתגל למצב, להתמודד בצורה בונה ולהכנס להריון לאחר האירוע. אבל יש כאלו שלא מצליחים להתאושש וגם כאשר נכנסים שוב להריון הוא מלווה בהרבה מאוד חרדות ופחדים. לעיתים מתייחסים אל התינוק שנולד לאחר האובדן כאל התינוק המנחם שבא להקל על הכאב הגדול. התינוק קולט את המתח, החרדה והקושי שמסביב והלחץ הזה יוצר עליו עומס וחוסר שקט, מה שמתבטא הרבה פעמים בהתנהגות לא רגועה, כביכול ללא סיבה מוצדקת. לאחר אירוע מצער של הפלה או לידה שקטה מומלץ להגיע לטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עוד לפני שמתחילים הריון חדש כדי להתחיל ממקום נקי רגשית בכדי לא ליצור מעמסה על התינוק שטרם נולד.

דוגמא מהקליניקה:

יעל, מטופלת בת 35 נשואה עם שני ילדים הגיעה לקליניקה לטיפול. היא סיפרה שנולדה אחרי הרבה הפלות שאמא שלה חוותה. עקב כך היא גדלה עטופה בצמר גפן, מוגנת בצורה חסרת פורפורציה, לא נתנו לה מנוחה, לא שחררו אותה לדרכה ובכך לא אפשרו לה לפתח את העצמאות שלה. היא הבינה שהייתה צריכה למלא ציפיות וכאב של הורים וסבים. במהלך הטיפול הרגשי לנטרול מחסומים רגשיים עולים דברים משלבים מוקדמים בחיים - יעל חוותה בעצמה מספר הפלות לפני לידת ילדה השני. היא הגיעה לטיפול מכיוון שהבינה שהיא עלולה להתנהל עם ילדה כמו שהתנהלו איתה. אחרי הטיפול היא הצליחה למתן את החרדות והדאגנות ולאפשר לילדיה לגדול בסביבה יותר בריאה ופחות חרדתית.

להכרות עם שיטת הטיפול לחצו על הקישור http://www.oragolan.co.il/about-the-treatment-method/

חתונה איך מתמודדים עם האירוע בפורפורציות?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן אנחנו נמצאים בעונת החתונות שבסופה נחגוג את חגי תשרי, המשמעות היא שלל אירועים משפחתיים וחברתיים, גדולים יותר או פחות, בתור מפיקים ומארחים או בתור מתארחים. הדילמה שלא מעט אנשים נתקלים בה היא איך להתמודד עם האירוע? והמחמירים ישאלו איך להפיק חתונה ולהשאר בחיים? כיום, שלא כמו בעבר, מערכת הלחצים בה נמצאים בני זוג בבואם לתכנן חתונה היא עצומה - החל מניהול התקציב הקיים אל מול החלומות, הציפיות החברתיות והאישיות מהאירוע, דרך הדרישות והרצונות של ההורים ועד סידור הישיבה וההתחשבות בחברים ובמשפחה. כאשר רואים שמערכת לחצים זו מנהלת את בני הזוג, כאשר בעקבותיה יש ריבים בלתי פוסקים, כאשר לא מצליחים לוותר ולהתפשר, כשלא מצליחים להגיב בפורפורציה ולהנות מהתהליך ואפילו חושבים על פרידה מומלץ מאוד להגיע לטיפול לנטרול מחסומים רגשיים. הטיפול עוזר לאנשים להגיב בפורפורציה לאירועים, להנות ממה שיש ולא לסבול ממה שאין וללמוד להיות קשובים אך גם להעמיד גבולות לכל השותפים (בני זוג, הורים, חברים). טיפול זה יכול לעזור לדברים להתאזן מהר מאוד בצורה מאוד יעילה והכי חשוב, להשאיר את הזוג יחד לבנות את חייו ממקום שלם ובריא ולא ממקום כואב ומפורק.    סיפור מקרה מהקליניקה: אוראל בת 26 סיפרה שהיא קיבלה הצעת נישואין. הבשורה המשמחת הפכה מהר מאד למרה עקב קושי רב להגיע להסכמה בין ההורים שלה להורים שלו בכל מה שקשור לחתונה. ויכוחים על תקציב, מקום, עלויות שכל משפחה אמורה לשלם, ועל הטקס עצמו והטקסים הנלויים. הויכוחים הפכו לקולניים ומכוערים ומסכת האשמות הדדיות שהביאו לביטול האירוע. אוראל הגיעה שבורה ומאוכזבת ולא הבינה כיצד הגיעו למצב הזה. בסיום הטיפול היא הייתה מסוגלת לחזור לתקשר עם הבחור מתוך רצון לבחון האם נכון להם להתעקש, להלחם על הקשר ולעשות אירוע קטן וצנוע מאד. מידע נוסף על מחסומים רגשיים וכיצד להתמודד איתם תוכלו למצוא בקישור הבא

http://www.oragolan.co.il/emotional-barriers/

חווית השואה אצל הדור שני והשלישי

מאמר מאת ד"ר אורה גולן הסבל שאנשים חוו בתקופת השואה הוא דבר שאין מילים לתאר אותו - כל העולם שלך מתמוטט ואתה נמצא בחוסר וודאות תהומי וחוסר ביטחון קיומי למשך שנים, החוויה הטראומטית הזו מהדהדת במשך דורות רבים. היום דור שני לשואה כבר בוגרים, הרבה מהם כבר סבים וסבתות הנושאים עימם את הצלקות בצורות שונות: קושי לתפקד - חלק מהניצולים היו במצב קשה מאוד ולא הצליחו לתפקד כהורים. הילדים קיבלו רק את הצרכים הבסיסיים לקיום אך ההורים לא היו מסוגלים להעניק חום ואהבה ולכן חלק מהדור השני גם מתקשה לתפקד ונושא כאב פנימי. הילדים פסיכולוגים של ההורים - יש מטופלים שסיפרו שכילדים של ניצולי שואה הם הפכו בעל כורכם להיות מילדותם הפסיכולוגים של ההורים. חוו את הוריהם גם ברגעים הקשים כאשר הטראומה פרצה בחלומותיהם והיו צורחים מתוך שינה. הסיוטים והחרדות בסופו של דבר עברו גם לילדים. חוסר שמחת חיים בבית - היו הורים שלא דיברו בכלל והילדים מצד אחד לא היו חשופים לסיפורי הזוועה אך מנגד גדלו בבית ללא שמחת חיים וללא תקשורת ושיח.  כך גדלו הם להיות מבוגרים שלא מצליחים למצוא את שמחת החיים בתוכם. ניצולי שואה שאובחנו כמשוגעים - יש ניצולי שואה שהחוויות שעברו גרמו להם להתנהגות חולה ומוזרה והם נחשבו לאנשים משוגעים.  חלקם אושפזו בביה"ח לחולי נפש בגלל שלא הבינו את המצב שלהם ולא ידעו כיצד לטפל בהם, מה שהיום אנחנו קוראים לו פוסט טראומה. הילדים של אותם ניצולים גדלו בידיעה שההורים שלהם משוגעים וחששו שהמחלה תתפרץ גם אצלם. עד היום יש אנשים שחיים עם החרדות האלה וזה עובר לילדים, לפעמים בצורת אובססיביות, תוקפנות, התעקשות על דברים מיותרים ללא הסבר. כאב וסבל שעובר מדוד לדור - חלק מבני הדור השני מתמודדים עם כאב וסבל פנימי לא מוסבר למרות שעל פניו הכל בסדר והם הקימו משפחות ומתפקדים. הם לא מבינים מדוע הם סובלים ולא יודעים להסביר זאת. קושי להתמודד עם מצבי לחץ - אצל חלק מבני הדור השני אנו רואים את הקושי בצורה שונה: הכל בסדר יש שמחת חיים ומתפקדים. אך כאשר במהלך החיים מתרחש משהו מפתיע שקשה להתמודד איתו כמו מחלה קשה של בן משפחה, אובדן כלכלי או אובדן של מישהו לא בהכרח קרוב, הרבה פעמים זה טריגר שמעורר פתאום כל מיני בעיות וקשיים. אנחנו במרכז אורה גולן נתקלים לא פעם בבני הדור השני והשלישי שמגיעים עם בעיה או קושי שרוצים לפתור, הם לא תמיד יודעים בהכרח מה המקור שלו ולא עושים את ההקשר לחוויות הילדות שחוו בבית. ניתן לטפל בקשיים אלו בעזרת נטרול מחסומים רגשיים.

מה לעשות עם החופש? חופשה משפחתית

מאמר מאת ד"ר אורה גולן החופש הוא כמובן הזדמנות נהדרת למשפחה להיות ביחד, לטייל ולבלות. אבל לעיתים בני המשפחה חוששים מהחופש המשפחתי ורואים אותו כאתגר לא פשוט שיש לצלוח. היום אולי יותר מבעבר היציאה לחופשה משפחתית מהווה אתגר מכמה סיבות: קושי לבלות יחד - התרגלנו להיות שקועים בתוך המכשירים ובעצמנו עקב הכניסה המאסיבית של הטלפונים החכמים והטאבלטים לחיינו. לכל אחד מבני המשפחה יש את סדר היום שלו, העיסוקים שלו והרצונות שלו כלומר גרים יחד אבל לא מבלים יחד ביום יום. כך גם איבדנו את הכישורים לבלות יחד בחופשה וכבר לא יודעים מה לעשות ביחד. במהירות חשים חוסר סבלנות ונכונות להתחשב בצרכים של האחר. סטנדרטים גבוהים מידי - התרבות המיידית של הכאן ועכשיו, אנחנו התרגלנו לצרוך גירויים רבים כל הזמן בקצב מהיר ולעיתים החופשה לא עומדת בסטנדרטים האלו ולא אטרקטיבית מספיק. חופשה אטרקטיבית הנותנת מענה לצורך של כל אחד יכולה להיות עם עלויות לא סבירות עבור המשפחה. פחדים וקשיים - לעיתים אחד או יותר מבני המשפחה מתמודדים עם קושי אובייקטיבי במהלך החופשה עצמה וכך יוצרים מגבלה על שאר בני המשפחה למשל:  מרגישים לא טוב בזמן נסיעה, פוחדים לטוס, פוחדים מחרקים או דבורים (וזאת העונה שלהם באביב...), פוחדים ממים ושחיה או מהחול בחוף הים, מפחדים להתרחק מהבית/ לנהוג וכו'... הילד המציק שהופך את הנסיעה לסיוט  - מציק לכולם, מפריע, מחפש להרגיז, מתנגד לכל דבר, מושך המון תשומת לב ומתיש את כולם ומכתיב לכל המשפחה את ההתנהלות בחופשה. קושי להתפשר - אחד מבני המשפחה מארגן חופשה אבל יש הרבה התנגדויות משאר בני המשפחה וכל רעיון נפסל עם המשפט: ״לא בא לי״. כאשר שואלים אותם מה היו מעדיפים התשובה הקבועה היא: ״לא יודעים״. כך מהר נגמר החשק לארגן חופש ולמרות ההתייעצות עמם בכל זאת לא מפסיקים לקטר במהלך החופש. מטרת החופשה היא לנוח, לבלות ביחד, גיבוש משפחתי, לאסוף חוויות חדשות וזכרונות טובים. אם מסיימים את החופש בתחושה של עוד, למרות הריבים והקשיים, החופשה היתה מוצלחת ומגבשת. אם זו חופשה שגם שנים אחרי מדברים עליה בחיוב במשפחה והילדים גדלים להיות בוגרים עם זכרונות חיוביים מהילדות ומהחופשות המשפחתיות זה אומר שהחופשות היו מוצלחות. לעומת זאת אם מסיימים את החופשה בתחושה שזו הייתה האחרונה, שאפילו אם ישלמו לכם לא תצאו שוב לחופשה עם בני המשפחה ועדיף לשבת בבית מלבלות איתם - יש בעיה. פעמים רבות זו תוצאה של מחסומים רגשיים שמנהלים את בני המשפחה ורעשי רקע שמונעים מהחופשה להיות מוצלחת ומהנה. כאשר קשה לבני המשפחה לבלות ולהנות ביחד זה מונע התפתחות של תחושת קרבה, גיבוש ואינטימיות. כשהילדים לא חווים את זה במשפחה וכל אחד מרוכז בעצמו זה ישפיע על היכולת שלהם לפתח קשרים בריאים בעתיד. מומלץ לזהות שיש בעיה, לא להתעלם ממנה ולטפל בה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר למצוא פתרונות יצירתיים, לדעת איך להתפשר ועדיין להרגיש שמרוויחים ללמוד לבנות ביחד ולהעשיר אחד את השני.

הצורך לשלוט

מאמר מאת ד"ר אורה גולן לא כל האנשים נולדו שווים או דומים אחד לשני מבחינת האופי. יש אנשים (גברים ונשים), שיש להם את הצורך להיות הדומיננטיים בכל סיטואציה ולשלוט באנשים שסביבם. הדבר יכול להתבטא במגוון דרכים כאשר הקיצונית שבהן היא שליטה באמצעות מניפולציה של משחקי כוח והפחדה. בסיטואציות חברתיות, הדבר יכול להתבטא בסכסוכים, ריכולים או בחלוקה לקבוצות, במידה מסוימת ניתן לראות התנהלות כזו בתוכניות הריאליטי כמו "הישרדות" או "האח הגדול". אנשים מתחלקים לקבוצות, לטובים ולרעים, וצריכים להתנהג לפי מערכת הציפיות של אותם אנשים דומיננטיים. יתכן ואנשים אשר גדלו בסביבה רגשית לא בריאה, אינם יודעים להתרחק מגורמים שמשפיעים עליהם לרעה ולא יודעים כיצד להוביל את הקשר למקום חיובי. יתרה מזאת, הם עלולים להישאב לתוך הקשר הלא בריא הזה, המשעבד אותם רגשית. למשל הורה שעושה מניפולציה על הילד שלו, שתלוי בו מבחינה כלכלית. אותו ילד אינו מודע לעובדה שהקשר לא בריא שכן מדובר בהורה שלו, האדם שעליו הוא סומך יותר מכל. כאשר יגדל, אותו ילד ככל הנראה גם לא ידע לדרוש לקבל את היחס המכובד שמגיע לו, שכן אינו מכיר אחד כזה. מערכת יחסים לא בריאה מסוג זה יכולה להיות גם במקום העבודה, כאשר המנהל מקשה בכוונה על העובד שלו מלהתקדם כתוצאה ממאבקי כוח כאלה או אחרים. אורה גולן מספרת על זוג צעיר שלא מזמן נולד להם ילד ראשון - "הזוג בחר לגדל את ילדם בצורה מסוימת אך ההורים משני הצדדים לא היו מוכנים לקבל ולכבד את דרכם. למשל לשמור על תזונה בריאה ולא לחשוף את הילד לממתקים, לתת לו לבחור מה ללבוש במקום להכתיב לו, להסביר לו בכל פעם לאן הולכים ולתת לו להסתגל בקצב שלו למצבים חדשים. לא עזרו ההסברים של הזוג על כך שזאת הדרך הנכונה להם ובה הם בוחרים לחנך את ילדם, הוריהם המשיכו להעיר להם כל הזמן על דרך התנהלותם, במקום לתת להם להרגיש בנוח בגידול הילד. זהו מעגל שאינו נגמר וכמות האנרגיה המבוזבזת משני הצדדים רק מעיבה על הקשרים המשפחתיים. זה יוצר מתח לחץ ורעשי רקע רבים". אותם אנשים שצריכים לשלוט באחרים, ככל הנראה לעולם לא יפסיקו. יתכן וגם הם גדלו בסביבה רגשית שתלטנית מניפולטיבית וכוחנית ולא ידעו זאת. לא תמיד קל להיות ערניים ולזהות סיטואציות בהן ההתנהגות מניפולטיבית באופן כזה או אחר. הורים שמזהים התנהגות כזאת אצל ילדם צריכה להידלק להם נורה אדומה במידה והתנהגות זו אינה עוברת בגיל צעיר. זאת מאחר שזוהי התבגרות שאינה בריאה להם וזהו דפוס שאם לא מטפלים בו בזמן, הוא ימשיך וילווה אותם בכל מערכת חברתית ומקצועית בהמשך חייהם, הם יתנהלו בצורה לא מכובדת או מכבדת אחרים. בתוך סיטואציות כאלו אנשים חשים כלואים ולא יודעים כיצד להתמודד איתן לכן מומלץ מאד להגיע לטיפול. האופציות שלהם לצאת לחירות חסומות בפניהם. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים פותח אופציות רגשיות חדשות ומאפשר לצאת לחירות.

כיצד להתמודד עם חרם חברתי?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן חרם הוא צורת ניכור, השפלה, דחייה, בידוד ומידור חברתי שקיימת עידן ועידנים. הגיעה אלינו למרכז אורה גולן סיוון תלמידת כיתה י' מצטיינת בלימודיה. נערה יפה מאוד עם עודף משקל. כשהיא מגיעה לבית הספר אין מי ששמח לקראתה ויאמר לה שלום, אין לה חברים כלל, אין אדם אחד שמדבר איתה. בית הספר מתקשה להכיר בבעיה ולטפל בה כי מבחינתו "אין בעיה", היא לא נושרת מהלימודים, להפך היא מצטיינת ויש לה ציונים טובים ואין הם יכולים להכריח אף אחד לדבר איתה. הם מתייחסים לכך כדבר פעוט וזמני שיחלוף מעצמו. זו טעות לחשוב שחרם הוא דבר זמני וחולף. מצב שעדיף לתת לילדים ללמוד להסתדר לבד, להתכשל ולהתגבר על הקשיים בעצמם. חרם חברתי גורם לפגיעה רגשית חמורה וצלקות רגשיות לכל החיים. מגיעים אלינו למרכז אורה גולן אנשים בוגרים, בני 35-50 חכמים ומוכשרים שחוו חרם בילדותם וסוחבים את הפגיעה עד היום. הם חיים בפחד תמידי שיצחקו עליהם ושלא יקבלו אותם. זה מקשה עליהם מאוד לממש את הפוטנציאל שלהם. החרם המודרני הוא הרבה יותר מתוחכם ופוגעני. הפגיעה היא כל כך קשה וחוסר האונים מול התופעה הוא כל כך גדול עד כדי שיתוק היכולת להגיב ולהתמודד מול החרם. העידן המודרני הביא איתו חידושים טכנולוגיים רבים ולכן "הזירות" החברתיות שילדים נמצאים בהן היום רבות יותר מבעבר. זירות אלו יכולות להיות למשל קבוצות "ווטסאפ" שמהוות במה לפגוע, להעליב ולהשפיל ילד מסויים, תמונות שמצלמים ומפיצים בתפוצה רחבה, הצקות, הדרה ממשחקים, דחיפות, גניבה של אוכל, זריקה של חפצים, צחוק, לעג. אלימות מילולית והתנהגותית השתכללה וקיבלה במה הרבה יותר גדולה בחרם המודרני כיוון שאלימות פיזית אסורה בחוק ופחתה למרות שלא נעלמה. אסור להתבלבל, חרם והשפלה זו אלימות והיא פוגעת מאד אבל קשה הרבה יותר להוכיח ולכן גם לטפל בה. הילדים הנתקפים מגיעים לבית הספר בהרגשת פחד ולחץ. ילדים אשר מפחדים להיות קורבנות החרם בעצמם נגררים ליצור את החרם או לשתף פעולה, גם התוקפים מתנהלים לעיתים מתוך פחד כדי למנוע את הפגיעה בהם. למסגרות אין את הכלים, הזמן או המשאבים לטפל בדברים הללו. לעיתים אף חסרה הבנה עד כמה זו התנהגות פוגענית והרסנית. הילדים החווים את הפגיעה שומרים את התחושות בפנים ולא משתפים. הם מבלים זמן רב צמודים לטלפונים החכמים ולכן יש פחות אינטראקציה פנים מול פנים והמידע על הפגיעה גם לא מגיע לבוגרים- הורים ומורים שאמורים לטפל בנושא. לא רק הילדים נפגעים מחרם בעידן המודרני. אנו פוגשים גם מורים שנפגעו מאמירות של ילדים ושל הורים כלפיהם, חלקם חסרי אונים וסובלים מאלימות מילולית קשה. כיצד בכל זאת ניתן להתמודד עם הפגיעה? בעזרת טיפול לנטרול מחסומים רגשיים ניתן ליצור חוסן רגשי הן אצל ההורה והן אצל הילד. מומלץ לטפל בפוגעים ובנפגעים. בעזרת חוסן זה ההורים והילדים יכולים להפעיל לחץ על משרד החינוך ובית הספר כדי שידאגו לכלים לזיהוי בעיות כאלו, לטפל ולמנוע אותן.

כיצד להתמודד עם הלחץ החברתי להוציא כספים כדי לשמור על מעמד הילדים?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בשנים האחרונות אנו עדים להתמודדות חדשה בקרב ההורים במימדים עצומים עם השפעה הרסנית והיא לחץ חברתי להוציא סכומי כסף גדולים כדי שהם וילדיהם ייחשבו במעמד חברתי מסויים. ניתן למצוא את התופעה בראשיתה כשהילד הרך נולד, ההורים קונים בגדי תינוקות של המותגים הנבחרים, בגיל שנה עורכים לו יומהולדת מיוחד ומזמינים את כולם. מתחילות ציפיות חברתיות שמעכשיו חייבים לעמוד בהם. הציפיות והלחץ מתחילים בגיל שבו אין לילד הרך השפעה בכלל.  הרבה מאוד ילדים והורים משתפים פעולה והם בכלל לא רוצים להיות חלק מזה. הם נשאבים לזה למרות שאין להם כספים לכך. אם אתה לא עומד בסטנדרטים אזי אתה לא נחשב מספיק. מכאן מעגל האשמה והבושה רק נוסק. כשאנשים נכנעים ללחץ הזה אלו למעשה מחסומים רגשיים שמנהלים אותם וגורמים להם לעשות בחירות שאינן נכונות עבורם ומסיתים אותם מהמסלול שלהם. המסגרות הפורמליות חסרות אונים מול התופעה. אין להן כלים או יכולת לשנות את המצב. כך לדוגמא, כדי להתמודד עם התופעה, הוחזרה התלבושת האחידה, אך כל מי שרואה תלמידים בדרך לבית הספר מבין שיש מספיק דרכים יצירתיות להעלות את הסטטוס החברתי שלא באמצעות החולצה האחידה. חשוב להבין, כשאנו מקימים אירוע או הפקה שדורש מאתנו כוחות נפשיים רבים כמו גם תקציב גדול ואנו עסוקים, לחוצים ודואגים המשאבים הרגשיים שלנו תפוסים ונמצאים – בהפקה ולא בילד. האנרגיה נמצאת בעטיפה החיצונית שאינה משאירה מקום לסיפוק או לשמחה. כשאנו מתעסקים בעטיפה החיצונית נותרת ריקנות ונוצרת אומללות, בדידות וניכור. במרכז אורה גולן אנו מטפלים מידי יום בהורים וילדים שנפגעו מתופעה זאת, מזהים את מקור המצוקה ומנטרלים מחסומים רגשיים.

טיפול לנטרול מחסומים רגשיים לילדים ובוגרים שנמצאים על הקשת האוטיסטית

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

עקב הקושי הרב להבין מה קורה לילדים ובוגרים על הקשת האוטיסטית אנשים רבים חושבים כי הם אינם מודעים לסביבתם החברתית ואטומים לחלוטין בתוך עצמם. גישה זאת אינה מועילה. ילדים ובוגרים אלו חווים קושי רב להתמודד עם החיים. החיים מלאי דרישות וציפיות. כללים, חוקים, הרגלים, כללי התנהגות ועוד.  הם אינם מצליחים לתרגם את מה שקורה סביבם ולהתנהג בהתאם לצפיות. לעיתים הם אינם מודעים לקושי, ולעיתים מודעים לכך שקשה להם להתנהל בעולם ולהתנהג לפי חוקי החיים. הם מרגישים את השוני שלהם והם אינם יודעים להגדיר אותו. המאחר וקשה לדעת מה הם מבינים וחווים כדאי להזהר מלדבר אודותיהם לידם, להמנע מהערות פוגעניות ומלצאת תוך נקודת הנחה שאין האוטיסטים מבינים. מהניסיון שלנו בטיפול בהם הם חשים קשיים ומתמודדים עם מחסומים רגשיים שמנהלים אותם. במרכז אורה גולן הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יכול לעזור ולהועיל להם להתמודד טוב יותר, לחוש רגועים ונינוחים יותר. חשוב לציין שאין כאן נס רפואי. הטיפול אינו יכול לפתור את התסמינים האוטיסטיים. עקב הקשיים שלהם הם חווים לחץ חרדות פחדים תגובות חסרות פרופורציה קושי להתמודד עם שינויים ועוד. הטיפול יכול לעזור להם לחוש יותר רגועים ונינוחים לשתף פעולה במצבים שבהם התקשו ולהתמודד טוב יותר עם קשיים ושינויים. מטופל בן 13 שאובחן על הקשת האוטיסטית סבל מפחדים רבים, למרות אינטליגנציה גבוהה ולימוד במסגרת רגילה עם ליווי של סייעת. הוא פחד לצאת מהבית כשיש חרקים בחוץ וקשה היה לקחת אותו לאירועים או מקומות חדשים בגלל חוסר הוודאות. כל לחץ שהוא חווה גרם להתפרצויות בכי וצעקות וקושי להרגע. גם לאחר שהיה נרגע הפחד היה מתעורר בקלות שמע הסיטואציה תחזור על עצמה. לאחר הטיפול ההורים תיארו ילד חדש יותר רגוע, פחות התפרצויות, מצא בעצמו פתרונות כיצד להתמודד עם קשיים והצליח מהר יותר להרגע ממצבים מלחיצים. למשל הוא שם אוזניות עם מוזיקה במצב מלחיץ וזה הרגיע אותו. הוא לבד מצא את הפתרון וידע בעצמו מתי הוא צריך את זה.

קושי בדחיית סיפוקים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים בתור הורים חדשים הוא שאנו חייבים לתת מענה מיידי ככל האפשר לצרכיו של התינוק כשהוא בוכה. הוא לא מבין את המשמעות של דחיית סיפוקים וגם לא ניתן לחנך אותו לכך בשלב כה מוקדם של החיים. לעומת זאת, ככל שאנו מתבגרים, עלינו ללמוד לשלוט בדחפים שלנו ולדעת לדחות סיפוקים. הדבר מתחיל בצרכים הבסיסיים של התאפקות לשירותים, להתחיל לאכול רק כאשר כולם מתיישבים סביב שולחן האוכל, להמתין בסבלנות לתור שלנו על מתקן השעשועים ולהתמודד עם סירוב לבקשה או משאלה. כשאנו מתבגרים, מצופה מאיתנו לדחות סיפוקים ולגלות אחריות רבה יותר, כך למשל - אם אנו רוצים לקנות משהו יקר כמו תכשיט או אופניים מסוימים, ואין לנו מספיק כסף כרגע, יש לנו שתי אופציות – או לוותר עליהם או להתאפק ולא לקנות אותו במיידי ולעבוד מספיק קשה כדי שנוכל להרשות אותם לעצמנו.

היכולת לדחות סיפוקים באה לידי ביטוי גם מבחינה חברתית, שכן אדם המסוגל לעשות זאת, מסוגל גם להתחשב בצרכים של האחר אפילו לשים אותם לפני הצרכים שלו. זה מתבטא ביכולת להבליג, להתעלם, לסלוח, לוותר, להכיל, להפנים להיות סבלני ועוד. מחקרים רבים מראים גם כי הסיכוי של ילדים שלמדו לדחות סיפוקים להצליח בחיים, גדול הרבה יותר מהסיכוי של ילדים שלא למדו לעשות זאת. הדבר לא בהכרח יתבטא בהישגים הלימודיים ובציונים גבוהים אלא ביכולת שלהם להתמודד עם סיטואציות שונות במהלך החיים. ילדים ומבוגרים שאינם יודעים לדחות סיפוקים, עלולים למצוא את עצמם במצב בו לא נוח להימצא בסביבתם שכן, הם ממוקדים בעצמם והמטרה שלהם היא להשיג את צרכיהם באופן מידי. כל האמצעים כשרים לכך והם יעבירו את כולם מסכת שכנועים, שקרים, התשה וטרור. אנשים שמתקשים לדחות סיפוקים נמצאים בסיכון גבוה יותר ליפול להתמכרויות ולקחת סיכונים מיותרים בחיים. הם מתקשים לראות את ההשלכות של מעשיהם בהמשך ומשקיעים בעיקר במטרות קצרות טווח. אין להם סבלנות לתהליכים ארוכים שישפיעו בטווח הארוך. הם מתקשים להתמודד עם קשיים ומשברים ונוטים להגיב בצורה חסרת פרופורציה לקשיים ולהצלחות. ד"ר אורה גולן משתפת בחוויותיה מהמרכז: "דחיית סיפוקים היא דבר חינוכי ועדיף שיבוא מהבית. הרצוי הוא שברגע שהילד גדל ומתחיל להבין וללמוד את סביבתו, על ההורים לדעת להציב לילד גבולות ולתת לו חיזוקים חיוביים כאשר הצליח. זה לא דבר פשוט כל-כך ממספר סיבות: הורים לא יודעים תמיד לעשות את השינוי התפיסתי שהילד שלהם גדל וניתן כעת להציב לו גבולות, יתכן וההורים חוו מחסור בצעירותם וכעת הם רוצים לכפר על המצב (למרות שהילד שלהם לא גדל במחסור), אולי ההורים מרגישים שהם צריכים לפצות את ילדם על העובדה שהם לא נמצאים מספיק בבית ולפעמים, זה פשוט נובע מחוסר סבלנות להתמודד עם המניפולציות שהילד מפעיל עליהם. ילדים ובוגרים שיודעים לדחות סיפוקים בדרך כלל שמחים יותר, נהנים ממה שיש להם, חשים סיפוק גדול כאשר עבדו קשה או חיכו בסבלנות להשיג משהו. הם נהנים ממערכות יחסים זוגיות בריאות יותר במיוחד אם שני הצדדים מסוגלים לדחות סיפוקים, וגם נהנים ממערכת יחסים טובה יותר עם הילדים, חברים ובמקומות עבודה. בטווח הארוך הם ידעו גם להשיג יותר דברים כי הם יודעים לזהות טוב יותר הזדמנויות. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יכול לעזור לדחות סיפוקים, ולעשות בחירות נכונות להגיב בפרופורציה ולממש פוטנציאל."

קשר לא תקין עם הילדים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

קשר טוב בין בני המשפחה חיוני לחוסן הרגשי של כל אחד מאיתנו. כאשר נולדים הילדים ונוצרת משפחה חדשה, זה רק טבעי שתהיה להורים כמיהה לכך שגם אחרי שנים של השקעה בגידול הילדים וכשהילדים יהפכו בעצמם לבוגרים, הקשר המשפחתי ישאר טוב ומלוכד. למרות הרצון הטוב, ישנן משפחות שלא מצליחות לשמור על קשר טוב ועל תקשורת תקינה. במקרה כזה, צד אחד עלול להרגיש שיש עליו ביקורת ושיפוטיות אין סופית, כאילו כל דבר שיעשה לא יהיה טוב מספיק. במקביל, הצד השני ירגיש כי הוא צריך להיזהר בכל דבר שיעשה או יגיד ובמילים אחרות – ״ילך על ביצים״, מאחר ואפילו אמירה של "שלום" או "מה שלומך?" יכולה להתפרש כביקורת. למרות שיש רצון לקשר תקין בין שני הצדדים, הקשר גורם לתסכול וכאב רגשי ושני הצדדים לא יודעים כיצד לצאת מהמצב אליו נקלעו. קשיי התקשורת שעלולים להימשך זמן רב יכולים להידרדר לפיצוץ וניתוק הקשר ומצב כזה רק מעצים את הכאב הרגשי. אפשר לנהל חיים רגילים ולא להיות בקשר עם בני המשפחה אך הכאב הרגשי יישאר, גם אם מתכחשים לקיומו והוא עלול להשפיע על החוסן הרגשי ועל הבריאות. לעיתים הקשר כל כך מורכב ונפיץ שאין ברירה ולא ניתן לשמר את הקשר אך לפעמים, צריך רק ליצור ניתוק זמני כדי לתת לכל אחד מבני המשפחה זמן להתבשל, לחוש את הכאב עד שיתפתח געגוע לצד השני ותווצר ההזדמנות לחידוש הקשר. כאשר עולה הרצון ליזום ולחדש את הקשר, לא תמיד יודעים כיצד לעשות זאת וככל שעובר הזמן חוסר הנוחות גובר. חשוב לשים את חוסר הנוחות בצד ולעשות את המאמץ כדי למצוא את הדרך לחידוש או שיפור התקשורת. אפשר להתחיל עם תקשורת בסיסית מאוד ותפעולית – חלוקת וקבלת משימות, יחד עם השארת נושאים מסוימים מחוץ לתחום. קשיים בתקשורת בין בני המשפחה יכולים להימשך שנים רבות ולהטריד גם בגילאים מבוגרים. ד"ר אורה גולן משתפת בסיפור מהמרכז: "דליה, מטופלת בת 57, תיארה בפני לא מזמן את יחסיה המורכבים עם אימה בת ה-80. היא סיפרה שהאם אף פעם לא חיבקה אותה בילדותה ושתמיד הייתה לה ביקורת כלשהי כלפיה. היום, כשאם בודדה וזקוקה לטיפול ולחברה, דליה מטפלת בה ודואגת לצרכיה אך היא מעידה כי הדבר כרוך בסבל. קשה לה להיות במחיצת האם לאורך זמן (מאחר ולאחר זמן קצר במחיצתה, היא חשה כעס שמציף אותה) וקשה לה לסלוח לה. היא לא מסוגלת לשבת קרוב אליה וגם לאחר הביקור לוקח לה זמן להירגע. יחד עם זאת ובמקביל, דליה חרדה לגורל האם ומרגישה שתהיה אבודה כאשר האם תלך לעולמה. לטיפול דליה הגיעה בשביל לעשות לעצמה סדר ולסלוח לאם כל עוד יש את האפשרות וקיימת בינהן תקשורת במידה מסוימת. למרות הקושי שהיא חשה, דליה הבינה שזה דבר חשוב לעשותו ועכשיו זה הזמן המתאים. בסיום התהליך היא תיארה שחווה שינויים רבים - היא הייתה מסוגלת לתת לאימה את הטיפול ולהיות לידה לאורך זמן. במקום הכעס חשה כעת חמלה לאימה והיא הצליחה לראות אותה כאדם עם חולשות ומגבלות. גם בסיום הביקור בבית אימה, כבר הייתה יוצאת עם הרגשה טובה ללא רגשות שליליים או כאב רגשי שהיה חלק יומיומי בחייה. דליה ציינה שהיא נמנעה מלהגיע לטיפול ולגעת בנושא עד כה כי היא חששה שהדבר יצריך ממנה לצלול לתוך הכאב, לדבר ולנתח את המצב ולא היה לה כוח להתמודד עם זה. היא טענה שאילו ידעה ששניתן לעבור תהליך כזה בקלות כזו בלי לעורר עוד כעס, סבל וכאב, הייתה עושה זאת מזמן".

יוצאים לדרך חדשה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

רובנו לא ידענו מה רצינו לעשות או איזה תחום ללמוד (אם בכלל), אחרי השחרור מהצבא. האפשרויות שפתאום עמדו לנגד עיננו היו כל-כך מגוונות – ללכת לאוניברסיטה, לצאת לטיול ארוך או למצוא עבודה ולהתמקצע בה. סיום הצבא עבור רובנו גם מהווה נקודת מפנה בה אנו יוצאים ממסגרת מוכתבת, שעד אותו שלב היינו רגילים להיות רק במסגרות שהוכתבו לנו בידי הורינו בעיקר, לדרך עצמאית ולא נודעת. בנוסף להתרגשות מהלא-נודע וממגוון אפשרויות הבחירה, רבים מאיתנו חוו גם חרדה ולחץ רב מאוד, בעיקר בגלל החשיבות שאנו נותנים לבחירות שלנו. אותן בחירות יכתיבו לנו את עתידנו ואנו רוצים לבחור את הכיוון הטוב ביותר עבורנו. יחד עם החרדות העצמיות, מופעל עלינו לחץ חברתי והציפיות (בעיקר של הורינו), לעיתים ישפיעו מאוד על ההחלטות שנקבל. קשה לנו לזכור כי לא מתאים לכל אחד ללכת ללמוד באוניברסיטה או במכללה, אבל כולנו בסופו של דבר נשאף לפרנס את עצמנו בכבוד. מהסיבות הללו למשל, אנשים מסוימים יתחילו ללמוד נושא שהם לא בטוחים לגביו, בעיקר בשביל לרצות את הסביבה. לעיתים, ההבנה כי הכיוון שנבחר אינו הכיוון הנכון עבורם, תהיה רק אחרי שיתחילו לעבוד באותו תחום ולא יהיו מרוצים ממקומם. גם מקרה כזה יכול להוביל לחרדה רבה מאחר והאדם פתאום חושב לעצמו – "הרי סיימתי את הלימודים, יש לי תואר ביד וכבר מצאתי עבודה אבל אני לא מרוצה ממה שאני עושה. עכשיו אני אעשה שינוי?" טיפול לנטרול מחסומים רגשיים יכול לעזור למקד את האדם לעשות את הבחירות המתאימות עבורו. כך לדוגמא נראה בסיפור של אלעד: אלעד הגיע למרכז כשהיה בן 21, רגע אחרי שהשתחרר מהצבא. אביו עבד כמהנדס, היה מרוצה ממקום עבודתו ומהשכר הנאה שהוא קיבל, לכן אלעד חשב כי גם לו תתאים עבודה בתחום זה. בעקבות כך, אלעד נרשם למכינה במתמטיקה ובפיזיקה, כדי להמשיך לאחר מכן ללימודי הנדסה. בעקבות תחושות פתאומיות של לחץ וחרדה, שלא ידע להסביר את הסיבה להופעתן, אלעד הגיע לטיפול במרכז. בסיום הטיפול, אלעד הבין כי הבחירה שלו לגשת ללימודי הנדסה אינה הכיוון הנכון עבורו וכיוון של עיצוב מוצר מתאים לו הרבה יותר. זהו התחום שאם יעסוק בו – הוא יהיה מאושר. כשחזר הביתה, עמד מול אביו והסביר לו את הכיוון החדש בו בחר לעסוק, דבר שלא היה מסוגל לעשות לפני כן. לפני הטיפול, לא הייתה לו היכולת להגדיר בפני עצמו במה היה רוצה לעסוק ולא היה לו האומץ לעמוד מול אביו ולהגיד בביטחון מהו הכיוון בו בחר בסוף ללכת.