‏הצגת רשומות עם תוויות תינוק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תינוק. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 במאי 2016

קושי בויסות תחושתי בגילאים צעירים



מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בעזרת חמשת החושים שלנו: ראיה, שמיעה, מישוש, טעם וריח אנחנו מקבלים מידע על העולם סביבנו. מידע זה חיוני ומכתיב את התגובות וההחלטות שלנו בכל יום ובכל רגע. למשל כיצד ללכת למקלחת בלי להתקל בקירות, מה ללבוש, סוג הבד, צבע הבד, הגזרה, עוצמת המוזיקה שאנו שומעים, סוג המוזיקה, עוצמת הדיבור, טון הדיבור, נזהרים מלגעת בסיר רותח, מה לאכול, מה לא לאכול ועוד המון החלטות. ללא המידע מהחושים לא היינו שורדים יום אחד. בנוסף באמצעות החושים שלנו אנו לומדים להכיר את עצמנו ואת האחר. הטעם וההעדפות שלנו מגדירים את מי שאנחנו. כאשר אנו פוגשים אדם חדש אנו בוחנים אותו באמצעות החושים שלנו.
מה קורה כאשר המידע מהחושים אינו מווסת? נקלט כעוצמתי מידי ו/ או כחלש מידי?
זה בדיוק קושי בויסות תחושתי, כלומר רגישות יתר או חוסר רגישות למידע שנקלט מהסביבה. ניתן לסבול מחוסר ויתר רגישות בו זמנית. בעיה זו מוכרת בעיקר אצל ילדים קטנים אך יכולה להמשיך גם לגילאי הנערות והבגרות ומשפיעה כל יום על ההתנהלות, התגובות וההחלטות שלנו.
קושי בויסות תחושתי יכול להשפיע על כל החושים, חלק מהם או רק על חוש אחד. הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורות וברמות שונות:

ראיה - רגישות יתר או חוסר רגישות לתנועה צורות וצבעים.
  • רגישות יתר - קושי להתרכז כאשר יש תנועה סביבם. לעיתים הם צריכים להיות בתנועה וכל השאר דומם. יש כאלו שלא מסוגלים לסבול או נמשכים רק לצבעים וצורות מסוימים. חוסר רצון לאכול או ללבוש דברים בצורה או צבע מסוים. כל דבר צריך להיות בדיוק במקומו.
  • חוסר רגישות - צריכים שהסביבה תהיה בתנועה למשל קולטים מידע מסרטים. בנוסף יכול להתבטא במסורבלות, התקלות בחפצים. חוסר ערנות למראה שלך יכול להיות מרושל מלולך. קושי למצא חפצים.

שמיעה - רגישות יתר או חוסר רגישות לרעשים קולות וצלילים.
  • רגישות יתר - כל רעש או רעשים ספציפיים מפריעים ומסיחים את הדעת: מילים, צלילים, קולות של נשימות, לעיסות, דיבור, אווירון, רטט של מכשירים סלולריים, זבובים ועוד. לעיתים סף הגירוי כל כך גבוה שהם היחידים בסביבתם ששומעים את הרעשים. בנוסף, לפעמים הם חווים דיבור רגיל כצעקות.
  • חוסר רגישות - אדישות לקולות וצלילים וצריך לחזור על דברים כמה פעמים. הם לא ערניים ולא שמים לב שמדברים איתם. מדברים בקול רם. לא שמים לב שהם צועקים, מדברים, מרעישים ומפריעים לאחרים ולא מבינים למה כועסים עליהם.

מישוש - רגישות יתר או חוסר רגישות למגע.
  • רגישות יתר - נמנעים מסוגי מגע שונים כמו חול, פרוות בעלי חיים, מרקמים שונים, בגדים ועוד. הפתק על הבגדים מציק להם, הבגדים עצמם לוחצים מידי והכל מציק, מדגדג אותם ואפילו מכאיב להם. לפעמים אינם מסוגלים לסבול מגע של אדם אחר אפילו של הורים ובני משפחה קרובים. רגישות לחום או קור. נמנעים מלאכול מרקמים מסוימים.
  • חוסר רגישות - צורך במגע מאוד חזק ונוגעים באחרים בצורה מכאיבה. חוסר רגישות לחום או קור. יכולים להתלבש בצורה שאינה מתאימה למזג אויר כגון בגדים קצרים ביום קר מאד או בגדים חמים ביום חם. סרבול, דברים נופלים להם מהידיים, נשברים להם דברים.

טעם - רגישות יתר או חוסר רגישות לטעמים
  • רגישות יתר - בררנים באוכל, הרבה דברים לא טעימים ולא מוכנים לטעום דברים חדשים. יכולים להגיע לתת תזונה עקב מגוון מזון מאד מצומצם ולא מזין.
  • חוסר רגישות - הטעמים לא מספיק חזקים ולכן צריכים אוכל עם טעמים חזקים מאד כגון מלוח מתוק חריף חמוץ. יכולים לאכול מזון מקולקל.

ריח - רגישות יתר או חוסר רגישות לריחות
  • רגישות יתר - רגישות גבוהה לריחות של אנשים, לבשמים, מאכלים, ריחות בשירותים ועוד. יכול לגרום לסלידה קשה לבחילה ואף להקאה.
  • חוסר רגישות - חוש ריח לא מפותח, לכן לא שומרים על היגיינה, לא מתקלחים ולא מחליפים בגדים.

הסיבות לקושי בויסות תחושתי יכולות להיות התפתחותיות ו/או רגשיות ויכולות להופיע בצורות וברמות שונות. ללא ספק, קושי בויסות תחושתי ישפיע על ההתנהגות, על התגובות ועל היכולת להתרכז, להשתלב ולתקשר עם אחרים. למשל סגירות ופחד להתנסות בדברים חדשים שמונעים המשך למידה והתפתחות ו/ או קושי בהערכת מצבים מסוכנים.
סיבה התפתחותית - מערכת העצבים לא התפתחה מספיק ולכן המידע עובר בצורה שגויה. כדי למנוע בעייה התפתחותית כזו חשוב מאוד לחשוף תינוקות וילדים קטנים לכמה שיותר גירויים מגוונים לכל החושים כדי שהמערכת העצבים תתפתח ותלמד לווסת אותם ולהגיב לסביבה בהתאם.
סיבה רגשית - נובעת מעומס ולחץ לכן כל גירוי מלחיץ ונקלט בעוצמה גבוהה או חשים תשושים ואין פניות לקבל מידע מהסביבה ולכן הוא נקלט חלקית או לא נקלט בכלל.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מוריד את הלחץ ומאפשר פניות ללמידה.


יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

דברים שלא מדברים עליהם אבל חשוב מאוד לטפל בהם

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

במהלך השנים שמעתי ממטופלים סיפורים חוזרים על דברים קשים ומביכים שהם נאלצים להתמודד איתם. לא קל להם לחלוק את הסיפורים עם אחרים וקשה להכיל אותם, אבל חשוב מאד לטפל בהם.
כל הורה רוצה שייוולד לו תינוק יפה, בריא, מושלם. לעיתים נולד תינוק שאינו עונה על הציפיות וקשה להורים לקבל אותו.
יש ציפייה אוטומטית שכאשר נולד התינוק ההורים מיד יתמלאו באהבה  אליו ויהיו פנויים לספק לו את כל צרכיו. ילדים לא נולדים לפי הזמנה והחיבור הצפוי והטבעי בין ההורה לילד לא תמיד מתרחש.
למשל פג שנולד המראה שלו שונה לגמרי מתינוק שנולד לאחר 9 חודשי הריון. אנשים לא רגילים למראה של פג לכן לעיתים קשה להתחבר אליו ולחוש כלפיו אהבה הורית. כמו גם כלפי ילדים שנולדו עם בעיות ונראים שונה או ההתפתחות שלהם איטית. לפעמים הילד נולד כפנצ'ר לזוגיות לא בשלה או לזוגיות שנוצרה עקב הריון לא מתוכנן ואז המוכנות הרגשית של ההורים כלפי התינוק חסרה. הורות היא דבר קשה ומאתגר באופן כללי, אבל יש לה סיכוי טוב יותר להצליח כאשר היא נוצרת מתוך זוגיות בשלה.
הורים שאינם מתחברים לילד או מתביישים בו אינם יכולים לחשוף את רגשותיהם מכיוון שחברתית זה לחלוטין לא מקובל אפילו לחשוב שיש לך קושי לאהוב את הילד שנולד לך. אפילו בפני עצמם הם לא תמיד מודים בכך. אלו שמודעים לקושי לא משתפים אפילו אנשים קרובים. הם חושבים שהם היחידים שמתמודדים עם בעיה כזו. זו בעייה נפוצה יותר ממה שמקובל לחשוב.
הקושי לקבל ולאהוב את הילד ניכר על ידי ההתנהגות, ההערות, היחס והסבלנות כלפי הילד. מאוחר יותר ההורה בדרך כלל מתרגל לילד ומקבל אותו, אבל הקושי הראשוני משפיע על מערכת היחסים ביניהם במהלך החיים בהתאם גם לתקופה שזה נמשך. יש משפחות שהתפרקו בגלל קושי לקבל את הילד.    


קושי לקבל את התינוק קיים גם בטבע. יונקים שנולד להם גור עם פגם דוחים אותו ולא מטפלים בו. זה אכזרי אבל מוכתב על ידי מנגנון הישרדותי. בטבע אין הצדקה להשקיע בגור שסיכוייו לשרוד אינם גבוהים ועדיף להשקיע בגור בריא לכן קיים מנגנון הדחייה. הורים שחשים קושי עם התינוק או הילד מומלץ להם לטפל בקושי ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם כדי למנוע מערכת יחסים לקויה וחולה עם הילד שיכולה להמשך כל החיים. ילדים רגישים ליחס וזקוקים להזנה רגשית. הורה יכול לומר שהוא אוהב את הילד, אך אם ההורה אינו מצליח לחוש זאת, המילים לבד אינם מעבירות את המסר אלא יוצרות בלבול משום שקיים פער בין המילים ליחס.


סיפורים מהקליניקה:
מיכל מטופלת בת 33 סיפרה לי שבנה הבכור נולד פג כשהיא הייתה צעירה מאד. הוא היה מאושפז חודשיים בפגייה בבית החולים. היא הייתה באה לבקר אותו כפי שאמרו לה בבית החולים, אך ממש לא התחברה אליו, לא רצתה לגעת בו, אפילו להסתכל עליו היה לה קשה. היא לא רצתה שיברכו אותה למזל טוב לאחר הלידה והרגישה לא נוח כאשר שאלו אותה עליו. לא הראתה תמונות שלו ולא צילמה אותו. היא סיפרה שבבית החולים שמו לב לכך. הם פנו אליה והסבירו לה שהיא צריכה להתחבר אליו, להחזיק אותו וליצור איתו קשר. היא סיפרה שאחד הדברים החשובים שאמרו לה: שתוך כמה חודשים הוא ישלים את הפער ויהיה תינוק יפה שיגדל לילד יפה, היא רק צריכה להתאזר בסבלנות.


נירה מטופלת בת 66 סיפרה שגדלה בבית כאשר ברקע הבדיחה המשפחתית שחזרה על עצמה כל השנים ובכל הזדמנות. אביה תמיד סיפר עליה שהיא נולדה כל כך מכוערת עד שהוא התבדח עם האחות שהוא לא לוקח דבר כזה הביתה. כיום היא נשואה, אמא לילדים וסבתא לנכדים, אישה משכילה, אצילה, מצליחה, נאה מאד, אבל ממש לא חשה כך.