ככה זה וזהו זה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן כיצד נתקעים לנו דברים שהופכים למסורת ולחוק ברזל? נפתח את המושא עם סיפור רקע- בארוחת החג יש מסורת לאכול דג שלם. אצל משפחה אחת הכנת המאכל המיוחד עברה כמסורת מדור לדור ונשמרה בקפידה יתרה. יום אחד בזמן שאם מדריכה את ביתה כיצד להכין את הדג המסורתי היא מסבירה לה לחתוך את הדג לחצי - ראש וזנב. הבת שאלה מדוע צריך לחתוך כך את הדג. ״לא יודעת״ ענתה האם ״כך למדתי מאימי״. הוחלט לברר את הנושא וכך שאלו את הסבתא והסבא וכן הלאה והתשובה אותה תשובה ״לא יודעים כך למדנו״. סבתא רבה פתאום נזכרה שלסבתא שלה פשוט לא הייתה תבנית מספיק גדולה ומאז אילוץ הפך למסורת ולחוק ברזל. כך קורה לעיתים שנתקעים אצלנו דברים שהופכים לחשובים אבל לא עצרנו לשאול את עצמנו מה הסיבה  האם יש הגיון להתנהל כך? האם יש הצדקה להתעקש על זה? אנשים יכולים להיכנס לוויכוחים קולניים וקרבות על דברים לא חשובים שאינם מוכנים לבחון אפשרות לעשות אותם אחרת או לשנות משהו. לדוגמה: סידור השולחן, לבוש, נסיעה במסלול מסוים, קניית מצרכים רק במקום מסוים, צורת ניקיון וסדר, הכנת דברים רק בצורה מסוימת ועוד. אנשים שמאפיין אותם דפוס היתקעות על דברים לא חשובים יכולים לסבול מקיבעון מחשבתי, יצירתיות חסומה, חוסר גמישות, קושי למצוא פתרונות לבעיות, חשים לחץ, מתח ובזבוז זמן ואנרגיה. כמה דוגמאות מהקליניקה: מטופלת בת 32 בהריון נקעה את רגליה כבר 3 פעמים בגלל שחשוב לה ללכת רק בנעלי עקב. למרות שמבינה שזה מסוכן עבורה ועבור העובר היא לא מסוגלת לוותר. גבר בן 47 מתעקש לשחק כדורסל פעם בשבוע. אין לו זמן לעשות ספורט מעבר למשחק פעם בשבוע ואין לו סבלנות לעשות חימום לפני המשחק לכן הוא נפצע הרבה. הוא מבין שעדיף לו לעבור לספורט אחר והוא אפילו נהנה מרכיבת אופנים אבל תמיד מוצא את עצמו בכדורסל. מטופלת שסיפרה שיש לה ריב עם בעלה על כך שצריך לשתוף כלים ולסדר אותם בסדר מסוים. מטופל שמתעקש על הכנת סלט רק בדרך מסוימת. תקיעות על דברים מסוימים יוצרת מגבלות ויכולה להוביל להתפתחות חרדות משינויים, לצאת מהבית, לשנות מקום עבודה, לסיים קשר זוגי לא מתאים ועוד. אנשים שמזהים שהם נשאבים לוויכוחים רבים או חשים צורך רב להתנהל בצורה מסוימת ומדויקת מומלץ להם לטפל בנושא ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם. הטיפול עוזר לשחרר צורך בשליטה אבל אינו מכתיב למטופל כיצד לנהוג על מה להתעקש ומה לשחרר. זה קורה לבד וחשים פחות לחץ ויותר נינוחות.

אכילה רגשית בחגים - 10 מכות הפסח

מאמר מאת ד"ר אורה גולן אכילה רגשית היא מצב בו האוכל שולט בנו ומכתיב לנו כיצד לאכול, הוא למעשה זה שמנהל את הבחירות שלנו בכל הקשור לאוכל. מצב זה גורם למערכת יחסים לא תקינה עם האוכל, הוא בא כנחמה, כפיצוי, כתגובה ללחץ, רגיעה, שעמום ועוד. בחג הפסח ניתן לראות את ביטויי האכילה הרגשית לפי 10 מכות:: קושי להתמודד עם התכתיב לאכול רק מצות ומאכלים כשרים לפסח. ההתעסקות בנושא הזה של האוכל בחג לפעמים חסרת פורפורציות והתחושה היא כאילו נגזלו כל המאכלים הטעימים. לפעמים אין קושי לאכול מצות לפני או אחרי החג אבל האיסור עצמו במהלך החג יוצר קושי עצום. קניות אוכל מופרזות לחג והכנת כמות גדולה של אוכל שבסוף נזרקת לפח כי אין מי שיאכל כמויות כאלו. מחג לחג אין למידה וחוזרים על אותה התנהלות. צורך להראות שפע של אוכל. מוציאים המון כסף על אוכל אפילו עד רמה של לקיחת הלוואות כדי לעמוד בסטנדרטים. גם העבודה והטירחה להכנת האוכל היא לפעמים חסרת פורפורציה. שפע של אוכל בארוחת החג הכולל הרבה מטעמים יוצר קושי לאכול כמות משביעה ולהפסיק לאכול בזמן. במקום תחושת שובע נעימה מרגישים כאב, לחץ בבטן כבדות והרגשה כללית לא טובה כתוצאה מאכילת היתר. שפע המאכלים בארוחה בשילוב עם הרבה אנשים סביב השולחן. יש כאלו שחשים שלא ישאר להם והם חייבים להספיק להגיע מהר לכל המאכלים ולאכול מהר. כשנוסעים לטייל לוקחים ומכינים המון אוכל לדרך, בגלל החשש שאולי יהיו רעבים. זאת למרות שבכל מקום יש מסעדות וקיוסקים. יוצא שגם לוקחים הרבה אוכל וגם עוצרים במסעדות בדרך. תחושת ה"שמא לא יהיה" מנהלת אותנו בעוצמה רבה. רדיפה אחרי הילדים עם אוכל במקום לסמוך עליהם שידעו מתי הם רעבים ומתי לא. צפייה שאחרים יאכלו את האוכל גם אם לא רעבים כדי לא להעליב או לפגוע וכדי לא לזרוק אוכל. אוכלים כשמרוכזים בדברים אחרים למשל מול טלויזיה, לא קשובים לגוף, לא מרגישים את תחושת השובע ונוטים לאכול כמות גדולה. אחרי ארוחה יש רגשות אשם וחרטה על הנזק שגרמנו לגף. החג למעשה הופך במקום חג החירות לחג השיעבוד כשאנחנו אלו שמשועבדים לאוכל. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר לעשות בחירות נכונות ולבנות מערכת יחסים תקינה עם האוכל. הטיפול מתבצע בעזרת תמונות של אוכל. ניתן לעשות אותו עם תמונות של אוכל שמנהל אותנו. למשל עם מאכלים ספציפיים שלא ניתן לעמוד מולם. המטרה היא לא להפסיק לאכול, לא ליצור רגשות אשם, לא לתת דיאטות או הנחיות מה מותר ומה אסור, אלא לאפשר למטופל ליצור מערכת יחסים תקינה ובריאה עם האוכל כדי שיוכל לאזן את הכמות והמזון הנכון והמזין עבורו. מקרה מהקליניקה: שרה היא אישה בת 75 נמרצת ופעילה, הסבתא של המשפחה. היא סובלת מעודף משקל ונאבקת שנים עם משקלה. בד"כ כל המשפחה מתכנסת אצלה בחג. תמיד חשוב לה שלכולם יהיה מה לאכול גם לצמחונים וגם לאלו שלא אוהבים מאכלים מסויימים. היא מאוד אוהבת דברי מתיקה ושפע של אוכל ותמיד נוצרים בעקבות הארוחות אצלה קצת חיכוכים כשכולם מנסים לעשות מאמץ לא להיות חשופים לכמויות כאלה של אוכל. היא לא מצליחה לשחרר ולא מרגישה שהיא עושה את העבודה שלה אם אין שפע של דברי מתיקה ושפע של אוכל על השולחן. אחרי שעברה את הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים  היא באה עם רעיון חדש שהציעה למשפחתה -  האם אפשר לוותר על מיצים מתוקים, לעשות יותר סלטים ולהוריד בקינוחים. שיהיה שפע אבל עם אוכל יותר בריא ומזין. אחרי שהציעה למשפחה היא נדהמה כמה כולם התלהבו מהרעיון של אוכל בריא וחששו להגיד לה להפחית בדברים מסויימים מתוך כבוד אליה.

הצורך לשלוט

מאמר מאת ד"ר אורה גולן לא כל האנשים נולדו שווים או דומים אחד לשני מבחינת האופי. יש אנשים (גברים ונשים), שיש להם את הצורך להיות הדומיננטיים בכל סיטואציה ולשלוט באנשים שסביבם. הדבר יכול להתבטא במגוון דרכים כאשר הקיצונית שבהן היא שליטה באמצעות מניפולציה של משחקי כוח והפחדה. בסיטואציות חברתיות, הדבר יכול להתבטא בסכסוכים, ריכולים או בחלוקה לקבוצות, במידה מסוימת ניתן לראות התנהלות כזו בתוכניות הריאליטי כמו "הישרדות" או "האח הגדול". אנשים מתחלקים לקבוצות, לטובים ולרעים, וצריכים להתנהג לפי מערכת הציפיות של אותם אנשים דומיננטיים. יתכן ואנשים אשר גדלו בסביבה רגשית לא בריאה, אינם יודעים להתרחק מגורמים שמשפיעים עליהם לרעה ולא יודעים כיצד להוביל את הקשר למקום חיובי. יתרה מזאת, הם עלולים להישאב לתוך הקשר הלא בריא הזה, המשעבד אותם רגשית. למשל הורה שעושה מניפולציה על הילד שלו, שתלוי בו מבחינה כלכלית. אותו ילד אינו מודע לעובדה שהקשר לא בריא שכן מדובר בהורה שלו, האדם שעליו הוא סומך יותר מכל. כאשר יגדל, אותו ילד ככל הנראה גם לא ידע לדרוש לקבל את היחס המכובד שמגיע לו, שכן אינו מכיר אחד כזה. מערכת יחסים לא בריאה מסוג זה יכולה להיות גם במקום העבודה, כאשר המנהל מקשה בכוונה על העובד שלו מלהתקדם כתוצאה ממאבקי כוח כאלה או אחרים. אורה גולן מספרת על זוג צעיר שלא מזמן נולד להם ילד ראשון - "הזוג בחר לגדל את ילדם בצורה מסוימת אך ההורים משני הצדדים לא היו מוכנים לקבל ולכבד את דרכם. למשל לשמור על תזונה בריאה ולא לחשוף את הילד לממתקים, לתת לו לבחור מה ללבוש במקום להכתיב לו, להסביר לו בכל פעם לאן הולכים ולתת לו להסתגל בקצב שלו למצבים חדשים. לא עזרו ההסברים של הזוג על כך שזאת הדרך הנכונה להם ובה הם בוחרים לחנך את ילדם, הוריהם המשיכו להעיר להם כל הזמן על דרך התנהלותם, במקום לתת להם להרגיש בנוח בגידול הילד. זהו מעגל שאינו נגמר וכמות האנרגיה המבוזבזת משני הצדדים רק מעיבה על הקשרים המשפחתיים. זה יוצר מתח לחץ ורעשי רקע רבים". אותם אנשים שצריכים לשלוט באחרים, ככל הנראה לעולם לא יפסיקו. יתכן וגם הם גדלו בסביבה רגשית שתלטנית מניפולטיבית וכוחנית ולא ידעו זאת. לא תמיד קל להיות ערניים ולזהות סיטואציות בהן ההתנהגות מניפולטיבית באופן כזה או אחר. הורים שמזהים התנהגות כזאת אצל ילדם צריכה להידלק להם נורה אדומה במידה והתנהגות זו אינה עוברת בגיל צעיר. זאת מאחר שזוהי התבגרות שאינה בריאה להם וזהו דפוס שאם לא מטפלים בו בזמן, הוא ימשיך וילווה אותם בכל מערכת חברתית ומקצועית בהמשך חייהם, הם יתנהלו בצורה לא מכובדת או מכבדת אחרים. בתוך סיטואציות כאלו אנשים חשים כלואים ולא יודעים כיצד להתמודד איתן לכן מומלץ מאד להגיע לטיפול. האופציות שלהם לצאת לחירות חסומות בפניהם. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים פותח אופציות רגשיות חדשות ומאפשר לצאת לחירות.

מהי אכילה רגשית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

הצורך לאכול מעבר למה שנכון לנו נובע ממנגנון שטבוע בנו ושייך לאינסטינקט קיומי. יש כאלו שהוא טבוע בהם חזק יותר ויש כאלה שפחות. הרעב היה חלק מהקיום שלנו בעבר. ניתן לראות זאת בטבע- חיות שאוכלות יותר ממה שהן צריכות כדי לשבוע, כי הן לא יודעות מתי תהיה הארוחה הבאה שלהן. אפילו חיות מחמד שיש להן שפע של אוכל אוכלות הרבה מידי ואף מחביאות אוכל. בהרבה מהמזונות יש מרכיבים שגורמים לנו להתמכר אליהם – בצקים, מתוקים, מלוחים... היום יוצרים באוכל המוכן כל מיני שילובים שגורמים לנו לרצות עוד ועוד. באכילה הרגשית הרבה פעמים אנשים עושים שימוש באוכל לנחמה- בגלל עומס רגשי, מתח, לחץ.. הם אוכלים לא בגלל רעב ובד"כ אוכל שאינו בהכרח המזין והמשביע ביותר. רובנו גדלנו עם הרגלים שגויים לגבי אוכל למשל: הצורך בקינוח בסיום האוכל. קונים כדי למלא את המקרר הרבה מעבר לכמויות שאנו צורכים ולבסוף זורקים הרבה אוכל. כל אירוע או אירוח חייב שיהיה בו שפע של אוכל, הרבה מעבר למה שניתן לאכול. מגיל צעיר אנו חשופים לפרסומת המפתות אותנו לצרוך אוכל מעובד שאינו מזין (כמה פרסומת יש שמעודדת לאכול פירות וירקות טריים?). חנויות עמוסות בשפע של אוכל, מה גורם לנו לקנות יותר בגלל העטיפות היפות והמגרות. עקב החשיפה והחינוך לשפע של אוכל, נוצרת מערכת יחסים שאינה תקינה עם האוכל - מערכת יחסים חולה. קשה לנו להתמודד עם כאב ועומס רגשי והמסר החברתי הוא לחפש פתרונות זמינים ונוחים להשקיט את התחושות הללו בין אם זה באוכל ובין אם זה בפתרונות אחרים כמו תרופות. זה הרגל שמתקבע וקשה לנו לשחרר אותו. אפשר ורצוי ללמוד להתמודד עם הכאב הרגשי. אם נדע כן להקשיב לכאב וכן להרגיש אותו, נדע איך להתמודד ואיך להתחסן או איך להמנע ממנו. יותר נכון לטפל בעומס ובכאב מאשר להשתמש באוכל ככדור הרגעה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יוצר מערכת יחסים תקינה ובריאה עם האוכל כך שמטופל יכול לאכול בצורה מאוזנת ללא מאבק מתיש ואין סופי מול הפיתויים. קל יותר להקשיב לצרכים ולבחור מזון מזין ולאכול כמות סבירה. סיפור מקרה מהקליניקה:  אישה בת 40, נשואה עם שני ילדים קטנים אשר סובלת מעודף משקל. סיפרה שגדלה בבית שהיה פדנטי ואובססיבי לאוכל בריא ברמה שלא נתנו להם לגעת בשום דבר מתוק או לא בריא. אם הם לא היו עומדים בדרישות הדבר היה מלווה בעונשים, השפלות והקנטות. היא סיפרה שהיא לא מסוגלת לאכול היום אוכל בריא. כאמא לילדים קטנים היא נתקלה בבעיה מכיוון שלא רצתה להעביר להם את המסר של אכילה לא בריאה אבל לא ידעה איך לצאת מהמצב הזה וזו הייתה המוטיבציה שלה להגיע לטיפול. היא הצהירה והבהירה שהיא באה לטיפול רק בתנאי שלא יכתיבו לה מה לאכול והייתה מאוד סקפטית וחשדנית. עבדנו איתה עם תמונות אוכל שהיא הביאה ובסופו של דבר משהו בתפיסה שלה לאוכל השתנה, היא הצליחה להעביר לילדים שלה את התפיסה של אכילה בריאה בלי פדנטיות, לחץ ודרישות לא ראליות. למזלה הילדים לא ספגו הפרעות אכילה. בנוסף, היא הרגישה שגם היא פתחה פתח לאכילת מזון אחר, מבחינה רגשית נפתחה אצלה אופציה לאכול בריא יותר והגוף הרגיש טוב יותר עם זה. היא ראתה את זה כהישג עצום. כשלהורים יש בעיה עם מאכלים הם מעבירים את המסר לילדים גם אם הם לא מראים את זה. למשל הורים שיש להם קשיים עם אוכל והם עצמם בררנים ונמנעים ממגוון גדול של מאכלים חשוב שיחשפו את הילדים ויאפשרו להם לאכול ולטעום מגוון מזונות בריאים ומזינים. אפשר למשל לשים במרכז השולחן סוגי אוכל ולשתף את הילדים בהכנת מאכלים שונים כדי שהם ירגישו בנוח איתם. חשוב שלילד תהיה בחירה כי טעם הוא אינדיבידואלי ומתפתח אצל כל אחד בצורה שונה. בנוסף ככל שאנחנו מתבגרים הטעם מתבגר ומשתנה לכן מומלץ לנסות מאכלים חדשים וכך לפתח את חוש הטעם שלנו.