‏הצגת רשומות עם תוויות כאב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כאב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 21 ביולי 2016

איך הכסף יכול להרוס זוגיות?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

קשה להודות בכך אך הרבה פעמים מערכת היחסים שלנו עם כסף היא מאוד רגשית ולא עניינית. הכסף מבטא למשל מעמד, שמחה, בטחון, חכמה, פיצוי, נחמה ועוד. ההגיון אומר שמערכת היחסים עם הכסף אמורה להיות ראציונלית ושקולה בהתאם לכמות שיש או שאין - והאדם אמור להתאים עצמו לתקציב הקיים כשהוא מבצע רכישות... אך בעולם המודרני והחומרי בו אנו חיים כאשר החשיפה לפרסומות רק הולכת וגדלה, מסביבנו מושקים ללא הפסקה המצאות וחידושים טכנולוגיים, חברות האפנה יוצאות בכל חודש עם ליין מוצרים חדש והפיתויים אין סופיים. הפיתויים הם אלו היוצרים מעורבות רגשית ומעוררים תחושות של רצון להיות שייך, שווה, להיות ולהראות כמו כולם, לא להשאר מאחור, מגיע לי, אני צריך את זה ועוד. כך לא מעט אנשים מגיעים למצב בו הם מרגישים צורך עז לקנות מוצרים שהם לא באמת צריכים גם כאשר הרכישה חורגת מהתקציב. בנוסף, פתרון ה"תשלומים" עובד חזק מאוד ובמקרים רבים אנו מאבדים שליטה על הכספים שעתידים לצאת וכך נכנסים למעין מערבולת של הוצאות.

בין בני זוג עשויים להווצר חיכוכים וריבים בנוגע להתנהלות הכלכלית. זה מתחיל לרוב עם החינוך מהבית שיוצר גישה שונה לכסף כך שיוצא שאחד מבני הזוג נחשב כבזבזן וחסר אחריות והשני נתפס כקמצן ולא נדיב. הסטיגמה הנפוצה בחברה מתייחסת לנשים כאל אלו שעושות קניות ומוציאות כספים בעוד הגבר הוא זה שמכניס את הכספים אך במציאות בהרבה מאוד בתים לא כך הדבר.
החלטות כלכליות אינן כוללות רק את השיקול האם להוציא כסף או לא אלא גם על מה להוציא. זה דורש מאיתנו לעשות סדר עדיפויות מה חשוב ומה פחות חשוב וניתן לוותר עליו. כאשר יש חוסר הסכמה מובהק בין בני הזוג לגבי סדר העדיפויות הכלכלי זה יוצר תחושות קשות שעולות בויכוחים בנושא. לפעמים הפער בין בני הזוג לגבי מה צריך לבין מה רצוי גדול מאד ולא מוסכם איפה עובר הגבול בין השניים. לכן כשזוג מחליט להתחתן ולהקים משפחה חשוב שיברר בינו לבין עצמו את העמדות האחד של השני בנוגע להתנהלות כלכלית. זאת כדי למנוע את הפערים הגדולים העשויים להתגלות בהמשך שמובילים לויכוחים, ריבים ואף לגירושים.

סיפור מקרה מהקליניקה:
ורדה היא אישה בת 46, עצמאית, נשואה עם 2 ילדים בוגרים. היא מרוויחה יותר מבעלה, הוא שכיר ומתנהג איתה כמו ילד קטן שמבקש כסף. הוא רוצה לעזור כלכלית לבני המשפחה שלו ודורש שהיא תשלם למרות שהוא עצמו אינו מוכן לחפש עוד עבודה לצורך השלמת הכנסה. הדבר מעורר אין סוף ריבים וויכוחים והיא לא רוצה לשלם יותר וגם לא רוצה להמשיך להתווכח על הנושא. הוא מנסה להפעיל מניפולציה רגשית בטענה שלא אכפת לה מהמשפחה שלו והיא מרוויחה כל כך הרבה ועוד תלונות רבות. אם היא קונה לעצמה משהו הוא ישר מאיר לה שעל דברים כאלה שטותיים לא אכפת לה להוציא כסף אבל לעזור למשפחה שלו זה מוגזם.
ורדה הגיעה לטיפול על סף גירושין כי כבר לא הייתה מסוגלת לסבול את בעלה ולשמוע על המשפחה שלו כל עוד הוא עצמו לא מוכן לעבוד יותר קשה כדי להרוויח יותר. למרות ההחלטה שלה הוא הצליח להפעיל אצלה רגשות אשם ולתת לה תחושה שהיא לא בסדר.
בסיום הטיפול היא הייתה מסוגלת להציב גבול ברור, לא נתנה מקום לוויכוח ודיון בנושא והצליחה להגדיר בדיוק מה היא מוכנה ומה לא מבלי שזה עורר אצלה רגשות אשם. כאשר הוא פגש את הנחישות שלה והבין שהיא תתגרש אם זה ימשיך הוא נרגע.

בני זוג שמתקשים להתמודד עם הנושא הכלכלי, שהדבר מעורר אצלם מתחים בזוגיות ובחיי המשפחה בצורה של מחלוקות קשות ובלתי פוסקות, מומלץ שיגיעו לטיפול בנטרול מחסומים רגשיים בכדי שהקושי לא יהיה זה שמנהל אותם ועל מנת שיוכלו להתגבר על הקשיים ולהמשיך לחיות חיי זוגיות ומשפחה טובים ופוריים.  



יום רביעי, 13 באפריל 2016

כיצד להתמודד עם חרם חברתי?



מאמר מאת ד"ר אורה גולן
חרם הוא צורת ניכור, השפלה, דחייה, בידוד ומידור חברתי שקיימת עידן ועידנים.
הגיעה אלינו למרכז אורה גולן סיוון תלמידת כיתה י' מצטיינת בלימודיה. נערה יפה מאוד עם עודף משקל. כשהיא מגיעה לבית הספר אין מי ששמח לקראתה ויאמר לה שלום, אין לה חברים כלל, אין אדם אחד שמדבר איתה. בית הספר מתקשה להכיר בבעיה ולטפל בה כי מבחינתו "אין בעיה", היא לא נושרת מהלימודים, להפך היא מצטיינת ויש לה ציונים טובים ואין הם יכולים להכריח אף אחד לדבר איתה. הם מתייחסים לכך כדבר פעוט וזמני שיחלוף מעצמו. זו טעות לחשוב שחרם הוא דבר זמני וחולף. מצב שעדיף לתת לילדים ללמוד להסתדר לבד, להתכשל ולהתגבר על הקשיים בעצמם. חרם חברתי גורם לפגיעה רגשית חמורה וצלקות רגשיות לכל החיים.
מגיעים אלינו למרכז אורה גולן אנשים בוגרים, בני 35-50 חכמים ומוכשרים שחוו חרם בילדותם וסוחבים את הפגיעה עד היום. הם חיים בפחד תמידי שיצחקו עליהם ושלא יקבלו אותם. זה מקשה עליהם מאוד לממש את הפוטנציאל שלהם.
החרם המודרני הוא הרבה יותר מתוחכם ופוגעני. הפגיעה היא כל כך קשה וחוסר האונים מול התופעה הוא כל כך גדול עד כדי שיתוק היכולת להגיב ולהתמודד מול החרם. העידן המודרני הביא איתו חידושים טכנולוגיים רבים ולכן "הזירות" החברתיות שילדים נמצאים בהן היום רבות יותר מבעבר. זירות אלו יכולות להיות למשל קבוצות "ווטסאפ" שמהוות במה לפגוע, להעליב ולהשפיל ילד מסויים, תמונות שמצלמים ומפיצים בתפוצה רחבה, הצקות, הדרה ממשחקים, דחיפות, גניבה של אוכל, זריקה של חפצים, צחוק, לעג. אלימות מילולית והתנהגותית השתכללה וקיבלה במה הרבה יותר גדולה בחרם המודרני כיוון שאלימות פיזית אסורה בחוק ופחתה למרות שלא נעלמה. אסור להתבלבל, חרם והשפלה זו אלימות והיא פוגעת מאד אבל קשה הרבה יותר להוכיח ולכן גם לטפל בה. הילדים הנתקפים מגיעים לבית הספר בהרגשת פחד ולחץ. ילדים אשר מפחדים להיות קורבנות החרם בעצמם נגררים ליצור את החרם או לשתף פעולה, גם התוקפים מתנהלים לעיתים מתוך פחד כדי למנוע את הפגיעה בהם.
למסגרות אין את הכלים, הזמן או המשאבים לטפל בדברים הללו. לעיתים אף חסרה הבנה עד כמה זו התנהגות פוגענית והרסנית. הילדים החווים את הפגיעה שומרים את התחושות בפנים ולא משתפים. הם מבלים זמן רב צמודים לטלפונים החכמים ולכן יש פחות אינטראקציה פנים מול פנים והמידע על הפגיעה גם לא מגיע לבוגרים- הורים ומורים שאמורים לטפל בנושא.
לא רק הילדים נפגעים מחרם בעידן המודרני. אנו פוגשים גם מורים שנפגעו מאמירות של ילדים ושל הורים כלפיהם, חלקם חסרי אונים וסובלים מאלימות מילולית קשה.
כיצד בכל זאת ניתן להתמודד עם הפגיעה?
בעזרת טיפול לנטרול מחסומים רגשיים ניתן ליצור חוסן רגשי הן אצל ההורה והן אצל הילד. מומלץ לטפל בפוגעים ובנפגעים. בעזרת חוסן זה ההורים והילדים יכולים להפעיל לחץ על משרד החינוך ובית הספר כדי שידאגו לכלים לזיהוי בעיות כאלו, לטפל ולמנוע אותן.



יום חמישי, 17 במרץ 2016

קשר לא תקין עם הילדים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

קשר טוב בין בני המשפחה חיוני לחוסן הרגשי של כל אחד מאיתנו. כאשר נולדים הילדים ונוצרת משפחה חדשה, זה רק טבעי שתהיה להורים כמיהה לכך שגם אחרי שנים של השקעה בגידול הילדים וכשהילדים יהפכו בעצמם לבוגרים, הקשר המשפחתי ישאר טוב ומלוכד.
למרות הרצון הטוב, ישנן משפחות שלא מצליחות לשמור על קשר טוב ועל תקשורת תקינה. במקרה כזה, צד אחד עלול להרגיש שיש עליו ביקורת ושיפוטיות אין סופית, כאילו כל דבר שיעשה לא יהיה טוב מספיק. במקביל, הצד השני ירגיש כי הוא צריך להיזהר בכל דבר שיעשה או יגיד ובמילים אחרות – ״ילך על ביצים״, מאחר ואפילו אמירה של "שלום" או "מה שלומך?" יכולה להתפרש כביקורת.
למרות שיש רצון לקשר תקין בין שני הצדדים, הקשר גורם לתסכול וכאב רגשי ושני הצדדים לא יודעים כיצד לצאת מהמצב אליו נקלעו. קשיי התקשורת שעלולים להימשך זמן רב יכולים להידרדר לפיצוץ וניתוק הקשר ומצב כזה רק מעצים את הכאב הרגשי.
אפשר לנהל חיים רגילים ולא להיות בקשר עם בני המשפחה אך הכאב הרגשי יישאר, גם אם מתכחשים לקיומו והוא עלול להשפיע על החוסן הרגשי ועל הבריאות. לעיתים הקשר כל כך מורכב ונפיץ שאין ברירה ולא ניתן לשמר את הקשר אך לפעמים, צריך רק ליצור ניתוק זמני כדי לתת לכל אחד מבני המשפחה זמן להתבשל, לחוש את הכאב עד שיתפתח געגוע לצד השני ותווצר ההזדמנות לחידוש הקשר.

כאשר עולה הרצון ליזום ולחדש את הקשר, לא תמיד יודעים כיצד לעשות זאת וככל שעובר הזמן חוסר הנוחות גובר. חשוב לשים את חוסר הנוחות בצד ולעשות את המאמץ כדי למצוא את הדרך לחידוש או שיפור התקשורת. אפשר להתחיל עם תקשורת בסיסית מאוד ותפעולית – חלוקת וקבלת משימות, יחד עם השארת נושאים מסוימים מחוץ לתחום.

קשיים בתקשורת בין בני המשפחה יכולים להימשך שנים רבות ולהטריד גם בגילאים מבוגרים.
ד"ר אורה גולן משתפת בסיפור מהמרכז: "דליה, מטופלת בת 57, תיארה בפני לא מזמן את יחסיה המורכבים עם אימה בת ה-80. היא סיפרה שהאם אף פעם לא חיבקה אותה בילדותה ושתמיד הייתה לה ביקורת כלשהי כלפיה. היום, כשאם בודדה וזקוקה לטיפול ולחברה, דליה מטפלת בה ודואגת לצרכיה אך היא מעידה כי הדבר כרוך בסבל. קשה לה להיות במחיצת האם לאורך זמן (מאחר ולאחר זמן קצר במחיצתה, היא חשה כעס שמציף אותה) וקשה לה לסלוח לה. היא לא מסוגלת לשבת קרוב אליה וגם לאחר הביקור לוקח לה זמן להירגע. יחד עם זאת ובמקביל, דליה חרדה לגורל האם ומרגישה שתהיה אבודה כאשר האם תלך לעולמה.
לטיפול דליה הגיעה בשביל לעשות לעצמה סדר ולסלוח לאם כל עוד יש את האפשרות וקיימת בינהן תקשורת במידה מסוימת. למרות הקושי שהיא חשה, דליה הבינה שזה דבר חשוב לעשותו ועכשיו זה הזמן המתאים. בסיום התהליך היא תיארה שחווה שינויים רבים - היא הייתה מסוגלת לתת לאימה את הטיפול ולהיות לידה לאורך זמן. במקום הכעס חשה כעת חמלה לאימה והיא הצליחה לראות אותה כאדם עם חולשות ומגבלות. גם בסיום הביקור בבית אימה, כבר הייתה יוצאת עם הרגשה טובה ללא רגשות שליליים או כאב רגשי שהיה חלק יומיומי בחייה.
דליה ציינה שהיא נמנעה מלהגיע לטיפול ולגעת בנושא עד כה כי היא חששה שהדבר יצריך ממנה לצלול לתוך הכאב, לדבר ולנתח את המצב ולא היה לה כוח להתמודד עם זה. היא טענה שאילו ידעה ששניתן לעבור תהליך כזה בקלות כזו בלי לעורר עוד כעס, סבל וכאב, הייתה עושה זאת מזמן".


יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

מהי אכילה רגשית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

הצורך לאכול מעבר למה שנכון לנו נובע ממנגנון שטבוע בנו ושייך לאינסטינקט קיומי. יש כאלו שהוא טבוע בהם חזק יותר ויש כאלה שפחות. הרעב היה חלק מהקיום שלנו בעבר. ניתן לראות זאת בטבע- חיות שאוכלות יותר ממה שהן צריכות כדי לשבוע, כי הן לא יודעות מתי תהיה הארוחה הבאה שלהן. אפילו חיות מחמד שיש להן שפע של אוכל אוכלות הרבה מידי ואף מחביאות אוכל.
בהרבה מהמזונות יש מרכיבים שגורמים לנו להתמכר אליהם – בצקים, מתוקים, מלוחים... היום יוצרים באוכל המוכן כל מיני שילובים שגורמים לנו לרצות עוד ועוד. באכילה הרגשית הרבה פעמים אנשים עושים שימוש באוכל לנחמה- בגלל עומס רגשי, מתח, לחץ.. הם אוכלים לא בגלל רעב ובד"כ אוכל שאינו בהכרח המזין והמשביע ביותר.

רובנו גדלנו עם הרגלים שגויים לגבי אוכל למשל:
  • הצורך בקינוח בסיום האוכל.
  • קונים כדי למלא את המקרר הרבה מעבר לכמויות שאנו צורכים ולבסוף זורקים הרבה אוכל.
  • כל אירוע או אירוח חייב שיהיה בו שפע של אוכל, הרבה מעבר למה שניתן לאכול.
  • מגיל צעיר אנו חשופים לפרסומת המפתות אותנו לצרוך אוכל מעובד שאינו מזין (כמה פרסומת יש שמעודדת לאכול פירות וירקות טריים?).
  • חנויות עמוסות בשפע של אוכל, מה גורם לנו לקנות יותר בגלל העטיפות היפות והמגרות.

עקב החשיפה והחינוך לשפע של אוכל, נוצרת מערכת יחסים שאינה תקינה עם האוכל - מערכת יחסים חולה.
קשה לנו להתמודד עם כאב ועומס רגשי והמסר החברתי הוא לחפש פתרונות זמינים ונוחים להשקיט את התחושות הללו בין אם זה באוכל ובין אם זה בפתרונות אחרים כמו תרופות. זה הרגל שמתקבע וקשה לנו לשחרר אותו. אפשר ורצוי ללמוד להתמודד עם הכאב הרגשי. אם נדע כן להקשיב לכאב וכן להרגיש אותו, נדע איך להתמודד ואיך להתחסן או איך להמנע ממנו. יותר נכון לטפל בעומס ובכאב מאשר להשתמש באוכל ככדור הרגעה.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יוצר מערכת יחסים תקינה ובריאה עם האוכל כך שמטופל יכול לאכול בצורה מאוזנת ללא מאבק מתיש ואין סופי מול הפיתויים. קל יותר להקשיב לצרכים ולבחור מזון מזין ולאכול כמות סבירה.


סיפור מקרה מהקליניקה:  אישה בת 40, נשואה עם שני ילדים קטנים אשר סובלת מעודף משקל. סיפרה שגדלה בבית שהיה פדנטי ואובססיבי לאוכל בריא ברמה שלא נתנו להם לגעת בשום דבר מתוק או לא בריא. אם הם לא היו עומדים בדרישות הדבר היה מלווה בעונשים, השפלות והקנטות. היא סיפרה שהיא לא מסוגלת לאכול היום אוכל בריא. כאמא לילדים קטנים היא נתקלה בבעיה מכיוון שלא רצתה להעביר להם את המסר של אכילה לא בריאה אבל לא ידעה איך לצאת מהמצב הזה וזו הייתה המוטיבציה שלה להגיע לטיפול. היא הצהירה והבהירה שהיא באה לטיפול רק בתנאי שלא יכתיבו לה מה לאכול והייתה מאוד סקפטית וחשדנית. עבדנו איתה עם תמונות אוכל שהיא הביאה ובסופו של דבר משהו בתפיסה שלה לאוכל השתנה, היא הצליחה להעביר לילדים שלה את התפיסה של אכילה בריאה בלי פדנטיות, לחץ ודרישות לא ראליות. למזלה הילדים לא ספגו הפרעות אכילה. בנוסף, היא הרגישה שגם היא פתחה פתח לאכילת מזון אחר, מבחינה רגשית נפתחה אצלה אופציה לאכול בריא יותר והגוף הרגיש טוב יותר עם זה. היא ראתה את זה כהישג עצום.

כשלהורים יש בעיה עם מאכלים הם מעבירים את המסר לילדים גם אם הם לא מראים את זה. למשל הורים שיש להם קשיים עם אוכל והם עצמם בררנים ונמנעים ממגוון גדול של מאכלים חשוב שיחשפו את הילדים ויאפשרו להם לאכול ולטעום מגוון מזונות בריאים ומזינים. אפשר למשל לשים במרכז השולחן סוגי אוכל ולשתף את הילדים בהכנת מאכלים שונים כדי שהם ירגישו בנוח איתם. חשוב שלילד תהיה בחירה כי טעם הוא אינדיבידואלי ומתפתח אצל כל אחד בצורה שונה. בנוסף ככל שאנחנו מתבגרים הטעם מתבגר ומשתנה לכן מומלץ לנסות מאכלים חדשים וכך לפתח את חוש הטעם שלנו.