כיצד תחזוקה רגשית תורמת במניעת מחלות?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן המחקרים בשנים האחרונות מדברים על כך שכל המחלות הקשות – סכרת, לחץ דם, שבץ מוחי, סרטן, מחלות כרוניות של כאבים ועוד קשורות למצבו הנפשי של האדם כגון המאמר (HOW EMOTIONS MAY CONTRIBUTE TO CANCER. by Subhuti Dharmananda, Ph.D., Director, Institute for .(Traditional Medicine, Portland, Oregon כשאנחנו נמצאים לאורך תקופה במצבים של לחץ גדול וחרדה אנחנו למעשה מתישים את עצמנו. התשה ברמה הרגשית לאורך זמן פוגעת בצורה ישירה ומחלישה את המערכת החיסונית, מה שחושף אותנו למחלות ופוגע בבריאותנו. לאופן בו הסביבה משפיעה עלינו והאופן בו אנו מגיבים לסביבה יש קשר לסיכוי להתפרצות מחלות. למשל נטייה גנטית לחלות במחלה מסוימת מגדילה את  הסיכוי שמחלה תפרוץ אך מדוע יש אנשים שאצלם המחלה פורצת בגיל צעיר ואחרים בגיל מבוגר? מדוע היא פורצת אצל אחדים באופן קל ואחרים באופן קשה? ומדוע היא לא פורצת אצל כל אלו שנושאים את הנטייה הגנטית?   ובאופן כללי נשאלת השאלה - מה ניתן לעשות? אנחנו כמובן לא יכולים לשנות את הנטייה הגנטית שלנו ולא יכולים להכתיב אירועים שונים שגורמים לנו ללחץ אבל ניתן לשמור על האנרגיה והבריאות העתידית שלנו בכך שנמנע מהמערכת הרגשית שלנו להגיב בצורה שגורמת לשחיקה ולהתשה לאורך זמן. התשה רגשית כוללת: לחץ, מתח, חרדות, דאגות, פחדים, דיכדוך, תקיעות, מריבות, צעקות, התמודדות עם מערכת ציפיות טובענית שלך מעצמך או של אחרים ממך, הערכה עצמית נמוכה, דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון, קושי להתמודד עם שינויים ועוד. כמובן שכל אחד חש תחושות אלו במהלך החיים ואף יותר מפעם אחת. כאשר תחושות אלו דומיננטיות ללא הפוגה, מבלי שחשים רגועים ונינוחים, ללא תחושת חיוניות ושמחת חיים מתחילה השחיקה והפגיעה במערכת הרגשית והחיסונית. בכדי לשמור על המערכת הרגשית מומלץ לבצע תחזוקה רגשית באמצעות טיפולים לנטרול מחסומים רגשיים שניתן לעשות תקופתית. כמו שטיפולי שיננית תקופתיים חשובים לשמירה על בריאות הפה והגוף טיפולי תחזוקה רגשית חשובים לשמירה על המערכת הרגשית. טיפולים אלו עוזרים לאדם להתמודד עם מצבים שונים, להגיב בפרופורציה תוך הפעלת שיקול דעת ולעשות את הבחירות הנכונות בהתחשב בנסיבות. המטרה כמובן אינה להפוך אדם לאדיש או רדום רגשית. תגובה רגשית חזקה ואפילו קיצונית היא תקינה במצבים מסוימים אבל לאחר מכן צריך להתחיל תהליך של רגיעה והסתגלות הכולל גם קבלת החלטות וביצוע פעולות מסוימות. למידע נוסף בנוגע לנטרול מחסומים רגשיים לחצו על הקישור http://www.oragolan.co.il/emotional-barriers/

אכילה רגשית בחגים - 10 מכות הפסח

מאמר מאת ד"ר אורה גולן אכילה רגשית היא מצב בו האוכל שולט בנו ומכתיב לנו כיצד לאכול, הוא למעשה זה שמנהל את הבחירות שלנו בכל הקשור לאוכל. מצב זה גורם למערכת יחסים לא תקינה עם האוכל, הוא בא כנחמה, כפיצוי, כתגובה ללחץ, רגיעה, שעמום ועוד. בחג הפסח ניתן לראות את ביטויי האכילה הרגשית לפי 10 מכות:: קושי להתמודד עם התכתיב לאכול רק מצות ומאכלים כשרים לפסח. ההתעסקות בנושא הזה של האוכל בחג לפעמים חסרת פורפורציות והתחושה היא כאילו נגזלו כל המאכלים הטעימים. לפעמים אין קושי לאכול מצות לפני או אחרי החג אבל האיסור עצמו במהלך החג יוצר קושי עצום. קניות אוכל מופרזות לחג והכנת כמות גדולה של אוכל שבסוף נזרקת לפח כי אין מי שיאכל כמויות כאלו. מחג לחג אין למידה וחוזרים על אותה התנהלות. צורך להראות שפע של אוכל. מוציאים המון כסף על אוכל אפילו עד רמה של לקיחת הלוואות כדי לעמוד בסטנדרטים. גם העבודה והטירחה להכנת האוכל היא לפעמים חסרת פורפורציה. שפע של אוכל בארוחת החג הכולל הרבה מטעמים יוצר קושי לאכול כמות משביעה ולהפסיק לאכול בזמן. במקום תחושת שובע נעימה מרגישים כאב, לחץ בבטן כבדות והרגשה כללית לא טובה כתוצאה מאכילת היתר. שפע המאכלים בארוחה בשילוב עם הרבה אנשים סביב השולחן. יש כאלו שחשים שלא ישאר להם והם חייבים להספיק להגיע מהר לכל המאכלים ולאכול מהר. כשנוסעים לטייל לוקחים ומכינים המון אוכל לדרך, בגלל החשש שאולי יהיו רעבים. זאת למרות שבכל מקום יש מסעדות וקיוסקים. יוצא שגם לוקחים הרבה אוכל וגם עוצרים במסעדות בדרך. תחושת ה"שמא לא יהיה" מנהלת אותנו בעוצמה רבה. רדיפה אחרי הילדים עם אוכל במקום לסמוך עליהם שידעו מתי הם רעבים ומתי לא. צפייה שאחרים יאכלו את האוכל גם אם לא רעבים כדי לא להעליב או לפגוע וכדי לא לזרוק אוכל. אוכלים כשמרוכזים בדברים אחרים למשל מול טלויזיה, לא קשובים לגוף, לא מרגישים את תחושת השובע ונוטים לאכול כמות גדולה. אחרי ארוחה יש רגשות אשם וחרטה על הנזק שגרמנו לגף. החג למעשה הופך במקום חג החירות לחג השיעבוד כשאנחנו אלו שמשועבדים לאוכל. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר לעשות בחירות נכונות ולבנות מערכת יחסים תקינה עם האוכל. הטיפול מתבצע בעזרת תמונות של אוכל. ניתן לעשות אותו עם תמונות של אוכל שמנהל אותנו. למשל עם מאכלים ספציפיים שלא ניתן לעמוד מולם. המטרה היא לא להפסיק לאכול, לא ליצור רגשות אשם, לא לתת דיאטות או הנחיות מה מותר ומה אסור, אלא לאפשר למטופל ליצור מערכת יחסים תקינה ובריאה עם האוכל כדי שיוכל לאזן את הכמות והמזון הנכון והמזין עבורו. מקרה מהקליניקה: שרה היא אישה בת 75 נמרצת ופעילה, הסבתא של המשפחה. היא סובלת מעודף משקל ונאבקת שנים עם משקלה. בד"כ כל המשפחה מתכנסת אצלה בחג. תמיד חשוב לה שלכולם יהיה מה לאכול גם לצמחונים וגם לאלו שלא אוהבים מאכלים מסויימים. היא מאוד אוהבת דברי מתיקה ושפע של אוכל ותמיד נוצרים בעקבות הארוחות אצלה קצת חיכוכים כשכולם מנסים לעשות מאמץ לא להיות חשופים לכמויות כאלה של אוכל. היא לא מצליחה לשחרר ולא מרגישה שהיא עושה את העבודה שלה אם אין שפע של דברי מתיקה ושפע של אוכל על השולחן. אחרי שעברה את הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים  היא באה עם רעיון חדש שהציעה למשפחתה -  האם אפשר לוותר על מיצים מתוקים, לעשות יותר סלטים ולהוריד בקינוחים. שיהיה שפע אבל עם אוכל יותר בריא ומזין. אחרי שהציעה למשפחה היא נדהמה כמה כולם התלהבו מהרעיון של אוכל בריא וחששו להגיד לה להפחית בדברים מסויימים מתוך כבוד אליה.

מה היא תחזוקה רגשית ולמה היא כה חשובה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

יולי, בת 35 מנהלת בכירה בהי טק ובזכות כישוריה, קודמה במהירות לתפקיד ניהולי בכיר. היא הגיעה למרכז אורה גולן וסיפרה שלמרות שהיא מוערכת ומצליחה מאד היא אינה מאושרת. במהלך הטיפול היא סיפרה על אירוע שקרה לה לאחרונה עם אביה, שהוא אדם משכיל ודעתו חשובה לה מאוד. ביום בו הזמינה אותו לראות את דירתה החדשה (המרשימה והיוקרתית) שרכשה בעצמה, היא הייתה נלהבת מאוד לשמוע את דעתו. מה רבה הייתה אכזבתה כאשר הדבר הראשון שאמר לה אביה בכניסה לדירה היה "מה זה הכתם הזה שיש לך על החולצה?" מאותו הרגע, כבר לא שינה בעיניה מה נאמר אחר כך. דבריו פגעו בה מאוד ובעקבות אירוע זה היא החליטה להגיע למרכז בכדי להתנקות מבחינה רגשית. בהמשך הטיפול, היא הבינה שלאורך כל חייה אביה לא ידע לתת לה מילה טובה או לפרגן לה בהצלחותיה. הערות שליליות וביקורות לעומת זאת, תמיד נאמרו, גם אם במסווה תחת מעטה הסמכותיות, ההשכלה והתארים שלו. חשוב לנו מאוד לשמור על בריאותנו ואנחנו מודעים לכך שבשביל שיהיה לנו גוף בריא, עלינו לדאוג לו באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית, בדיקות רפואיות מידי פעם ומספר שעות שינה מסודרות. בשביל לשמור על בריאותנו חשוב לא פחות לשמור על תחזוקה רגשית ולקיים לפעמים ניקוי רגשי. ברור לנו כאנשים בוגרים שאנו אחראים על ההתנהגות שלנו, על הדברים שאנו אומרים או עושים ועל ההחלטות שאנחנו מקבלים. באותה מידה, עלינו להבין כי אנו אחראים גם על הרגשות והמחשבות שלנו, המושפעות מהמידע והמסרים שאנו נחשפים אליהם במהלך היום. אנו חשופים על בסיס יומי להרבה מאד מסרים שליליים ולא תמיד אנחנו מודעים לכך ולהשפעות שלהם עלינו: בתקשורת - החדשות שנשמע ונראה יהיו לרוב שליליות וגם הפרסומות, מספקות לנו כמויות אדירות של מידע ״חיוני״ המתאר מה חסר לנו בשביל להיות מושלמים. הימצאות יחד עם אנשים פסימיים שדואגים לומר רק ביקורת שלילית ומבטלים כל יוזמה או רעיון חדש ונותנים תחושה ש״הכל אבוד" ו"אין סיכוי שמשהו יצליח". קשיים של החיים כגון עימותים, מעברים, מחלות, קשיים כלכליים וכו'. החשיפה לאותם מסרים שליליים משפיעה על בריאותנו מבחינה רגשית וגם מבחינה גופנית ומכאן חשיבותה של תחזוקה רגשית. ביכולתה לנקות ולנטרל את העומס הרגשי ואת המחסומים הרגשיים שנוצרים עקב חשיפה למסרים שליליים או כאשר אנו נתקלים בפני מצבים הקשים להתמודדות. תחזוקה רגשית מומלצת לאנשים שסיימו טיפול בסיסי לנטרול מחסומים רגשיים ורוצים לשמור על חוסן רגשי. התחזוקה הרגשית יכולה להתבצע ארבע פעמים בשנה, אחת לחודש, לפני קבלת החלטות חשובות או כתוצאה משינויים בחיים. הטיפול מפחית רעשי רקע ועוזר בביצוע בחירות נכונות למימוש הפוטנציאל האישי. מטופלים שאימצו זאת כדרך חיים מתארים שעבורם תחזוקה רגשית יכולה להיות משולה למצוף – גם אם תטביע אותו, הוא ימצא את הדרך לחזור חזרה. שמירה על תחזוקה רגשית באופן קבוע שומרת על איזון גם כאשר נתקלים בקשיים או בסיטואציה מלחיצה במיוחד.

קשר לא תקין עם הילדים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

קשר טוב בין בני המשפחה חיוני לחוסן הרגשי של כל אחד מאיתנו. כאשר נולדים הילדים ונוצרת משפחה חדשה, זה רק טבעי שתהיה להורים כמיהה לכך שגם אחרי שנים של השקעה בגידול הילדים וכשהילדים יהפכו בעצמם לבוגרים, הקשר המשפחתי ישאר טוב ומלוכד. למרות הרצון הטוב, ישנן משפחות שלא מצליחות לשמור על קשר טוב ועל תקשורת תקינה. במקרה כזה, צד אחד עלול להרגיש שיש עליו ביקורת ושיפוטיות אין סופית, כאילו כל דבר שיעשה לא יהיה טוב מספיק. במקביל, הצד השני ירגיש כי הוא צריך להיזהר בכל דבר שיעשה או יגיד ובמילים אחרות – ״ילך על ביצים״, מאחר ואפילו אמירה של "שלום" או "מה שלומך?" יכולה להתפרש כביקורת. למרות שיש רצון לקשר תקין בין שני הצדדים, הקשר גורם לתסכול וכאב רגשי ושני הצדדים לא יודעים כיצד לצאת מהמצב אליו נקלעו. קשיי התקשורת שעלולים להימשך זמן רב יכולים להידרדר לפיצוץ וניתוק הקשר ומצב כזה רק מעצים את הכאב הרגשי. אפשר לנהל חיים רגילים ולא להיות בקשר עם בני המשפחה אך הכאב הרגשי יישאר, גם אם מתכחשים לקיומו והוא עלול להשפיע על החוסן הרגשי ועל הבריאות. לעיתים הקשר כל כך מורכב ונפיץ שאין ברירה ולא ניתן לשמר את הקשר אך לפעמים, צריך רק ליצור ניתוק זמני כדי לתת לכל אחד מבני המשפחה זמן להתבשל, לחוש את הכאב עד שיתפתח געגוע לצד השני ותווצר ההזדמנות לחידוש הקשר. כאשר עולה הרצון ליזום ולחדש את הקשר, לא תמיד יודעים כיצד לעשות זאת וככל שעובר הזמן חוסר הנוחות גובר. חשוב לשים את חוסר הנוחות בצד ולעשות את המאמץ כדי למצוא את הדרך לחידוש או שיפור התקשורת. אפשר להתחיל עם תקשורת בסיסית מאוד ותפעולית – חלוקת וקבלת משימות, יחד עם השארת נושאים מסוימים מחוץ לתחום. קשיים בתקשורת בין בני המשפחה יכולים להימשך שנים רבות ולהטריד גם בגילאים מבוגרים. ד"ר אורה גולן משתפת בסיפור מהמרכז: "דליה, מטופלת בת 57, תיארה בפני לא מזמן את יחסיה המורכבים עם אימה בת ה-80. היא סיפרה שהאם אף פעם לא חיבקה אותה בילדותה ושתמיד הייתה לה ביקורת כלשהי כלפיה. היום, כשאם בודדה וזקוקה לטיפול ולחברה, דליה מטפלת בה ודואגת לצרכיה אך היא מעידה כי הדבר כרוך בסבל. קשה לה להיות במחיצת האם לאורך זמן (מאחר ולאחר זמן קצר במחיצתה, היא חשה כעס שמציף אותה) וקשה לה לסלוח לה. היא לא מסוגלת לשבת קרוב אליה וגם לאחר הביקור לוקח לה זמן להירגע. יחד עם זאת ובמקביל, דליה חרדה לגורל האם ומרגישה שתהיה אבודה כאשר האם תלך לעולמה. לטיפול דליה הגיעה בשביל לעשות לעצמה סדר ולסלוח לאם כל עוד יש את האפשרות וקיימת בינהן תקשורת במידה מסוימת. למרות הקושי שהיא חשה, דליה הבינה שזה דבר חשוב לעשותו ועכשיו זה הזמן המתאים. בסיום התהליך היא תיארה שחווה שינויים רבים - היא הייתה מסוגלת לתת לאימה את הטיפול ולהיות לידה לאורך זמן. במקום הכעס חשה כעת חמלה לאימה והיא הצליחה לראות אותה כאדם עם חולשות ומגבלות. גם בסיום הביקור בבית אימה, כבר הייתה יוצאת עם הרגשה טובה ללא רגשות שליליים או כאב רגשי שהיה חלק יומיומי בחייה. דליה ציינה שהיא נמנעה מלהגיע לטיפול ולגעת בנושא עד כה כי היא חששה שהדבר יצריך ממנה לצלול לתוך הכאב, לדבר ולנתח את המצב ולא היה לה כוח להתמודד עם זה. היא טענה שאילו ידעה ששניתן לעבור תהליך כזה בקלות כזו בלי לעורר עוד כעס, סבל וכאב, הייתה עושה זאת מזמן".

מי מפחד ממחלות?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

חרדה ממחלות או חרדה בריאותית היא תגובה חסרת פרופורציה להתמודדות עם מחלות. כל אחד חושש לחלות וחושש לקבל את הבשורה, אך כאשר מתמודדים עם מציאות זו בפרופורציה אנשים אינם עסוקים בחשש שלהם ממחלות. הם מנהלים את חייהם כרגיל, עושים את הבדיקות הרפואיות הנדרשות, מקבלים תוצאות ובמידת הצורך מקבלים את הטיפול שהומלץ להם. יש להם את היכולת לסנן מידע על מחלות, להתייחס רק למה שרלוונטי עבורם ולא מעבר לכך.

שפע המידע הזמין כיום על מחלות ובריאות מחנך ומלמד אנשים להיות מודעים לשמירה על בריאותם אך גם תורם להתרחבות תופעת החרדה בנושא. החרדה הבריאותית או החרדה ממחלות הפכה לחרדה נפוצה מאד אצל ילדים, נוער ובוגרים. בקלות ניתן למצוא מידע לגבי כל סוגי המחלות, התסמינים ודרכי הטיפול. הבעיה היא שכאשר נחפש באינטרנט תסמין מסוים, סיכויים גבוהים מאוד שנקבל תוצאות שיראו לנו שמדובר בוודאות במחלה  ס ו פ נ י ת !!!

כמובן שלחרדה הבריאותית, כמו לכל חרדה אחרת, יש רמות שונות וצורות ביטוי שונות. אירוני שדווקא החרדה הבריאותית יכולה לגרום להזנחה או פגיעה בבריאות:

1. תחושת שיתוק כך שלא מסוגלים לעשות כל דבר שקשור לבריאות, אפילו לא ללכת לרופא או לעשות בדיקת דם פשוטה.
2. מבצעים את הבדיקות הנדרשות אבל לא מסוגלים להתמודד עם ההמתנה לקבלת התוצאות.
3. קושי להתמודד עם תסמינים של מחלה אפילו קלה כגון התקררות שלך או של אדם קרוב.
4. קושי לשמוע על מחלה שלך או של אדם קרוב או אפילו זר.
5. לא מסוגלים לשמוע את המילה סרטן או חלילה להגיד אותה, במקומה אומרים ״המחלה״.
6. קושי להתמודד ולתת תמיכה לאדם קרוב שחלה.
7. קושי להתמודד עם בדיקות מעקב הנדרשות לאחר ההחלמה מהמחלה. נרגעים לאחר תוצאות שליליות כלומר חיוביות עבורם אבל החרדה נבנית בהדרגה על למועד הבדיקות הבא.
8. קושי להתמודד עם הצורך במעקב רפואי בגלל סיכון גנטי, חשים שגזר דינם נחרץ כבר.
9. כל תסמין קטן שלך או קרוביך מצריך בדיקות רפואיות.
10. צורך לקבל חוות דעת מרופאים שונים וקושי לסמוך שהכל תקין. דבר שמגדיל את הסיכוי לפספס  בעיות כי גם לרופאים קשה להתייחס לתלונות ברצינות.
11. צורך בתרופה לכל תסמין ושימוש בתרופות באופן עצמאי ללא יעוץ רפואי.
12. קושי להתמודד עם כל כאב או מיחוש ושימוש מופרז במשכחי כאבים.

כמובן שאין כל תועלת בלהגיד לאדם לחוץ להירגע, אלא יש צורך בטיפול שיסיר את החרדה. הורים עם חרדה בריאותית מעבירים את החרדה לילדים גם אם הם לא משתפים אותם בחרדות שלהם. הילדים קולטים את תחושת החרדה שיש להורים ונוטים לפתח חרדה גם הם. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עוזר לאנשים לחזור לפרופורציה, לתפקד, לעשות את הבדיקות הנדרשות, להיות רגועים ונינוחים בלי שהחרדה תנהל אותם ותעסיק יותר.

ההמלצות שלנו לאנשים שסובלים מחרדה בריאותית:

• להימנע מחיפוש מידע על תסמינים ברשת.
• ללכת לבדיקות רפואיות נדרשות לא להימנע מהם, לקחת בן משפחה או חבר קרוב שילווה.
• להימנע משיחות על מחלות, במידה והן לא עושות לך טוב.
• משתלם להשקיע בבריאות על ידי פעילויות פשוטות כמו אכילה נכונה, פעילות ספורטיבית ומספיק שעות שינה.
• צחוק תורם לבריאות.
• הבכי משחרר, לא מומלץ לעצור אותו.

מהי אכילה רגשית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

הצורך לאכול מעבר למה שנכון לנו נובע ממנגנון שטבוע בנו ושייך לאינסטינקט קיומי. יש כאלו שהוא טבוע בהם חזק יותר ויש כאלה שפחות. הרעב היה חלק מהקיום שלנו בעבר. ניתן לראות זאת בטבע- חיות שאוכלות יותר ממה שהן צריכות כדי לשבוע, כי הן לא יודעות מתי תהיה הארוחה הבאה שלהן. אפילו חיות מחמד שיש להן שפע של אוכל אוכלות הרבה מידי ואף מחביאות אוכל. בהרבה מהמזונות יש מרכיבים שגורמים לנו להתמכר אליהם – בצקים, מתוקים, מלוחים... היום יוצרים באוכל המוכן כל מיני שילובים שגורמים לנו לרצות עוד ועוד. באכילה הרגשית הרבה פעמים אנשים עושים שימוש באוכל לנחמה- בגלל עומס רגשי, מתח, לחץ.. הם אוכלים לא בגלל רעב ובד"כ אוכל שאינו בהכרח המזין והמשביע ביותר. רובנו גדלנו עם הרגלים שגויים לגבי אוכל למשל: הצורך בקינוח בסיום האוכל. קונים כדי למלא את המקרר הרבה מעבר לכמויות שאנו צורכים ולבסוף זורקים הרבה אוכל. כל אירוע או אירוח חייב שיהיה בו שפע של אוכל, הרבה מעבר למה שניתן לאכול. מגיל צעיר אנו חשופים לפרסומת המפתות אותנו לצרוך אוכל מעובד שאינו מזין (כמה פרסומת יש שמעודדת לאכול פירות וירקות טריים?). חנויות עמוסות בשפע של אוכל, מה גורם לנו לקנות יותר בגלל העטיפות היפות והמגרות. עקב החשיפה והחינוך לשפע של אוכל, נוצרת מערכת יחסים שאינה תקינה עם האוכל - מערכת יחסים חולה. קשה לנו להתמודד עם כאב ועומס רגשי והמסר החברתי הוא לחפש פתרונות זמינים ונוחים להשקיט את התחושות הללו בין אם זה באוכל ובין אם זה בפתרונות אחרים כמו תרופות. זה הרגל שמתקבע וקשה לנו לשחרר אותו. אפשר ורצוי ללמוד להתמודד עם הכאב הרגשי. אם נדע כן להקשיב לכאב וכן להרגיש אותו, נדע איך להתמודד ואיך להתחסן או איך להמנע ממנו. יותר נכון לטפל בעומס ובכאב מאשר להשתמש באוכל ככדור הרגעה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יוצר מערכת יחסים תקינה ובריאה עם האוכל כך שמטופל יכול לאכול בצורה מאוזנת ללא מאבק מתיש ואין סופי מול הפיתויים. קל יותר להקשיב לצרכים ולבחור מזון מזין ולאכול כמות סבירה. סיפור מקרה מהקליניקה:  אישה בת 40, נשואה עם שני ילדים קטנים אשר סובלת מעודף משקל. סיפרה שגדלה בבית שהיה פדנטי ואובססיבי לאוכל בריא ברמה שלא נתנו להם לגעת בשום דבר מתוק או לא בריא. אם הם לא היו עומדים בדרישות הדבר היה מלווה בעונשים, השפלות והקנטות. היא סיפרה שהיא לא מסוגלת לאכול היום אוכל בריא. כאמא לילדים קטנים היא נתקלה בבעיה מכיוון שלא רצתה להעביר להם את המסר של אכילה לא בריאה אבל לא ידעה איך לצאת מהמצב הזה וזו הייתה המוטיבציה שלה להגיע לטיפול. היא הצהירה והבהירה שהיא באה לטיפול רק בתנאי שלא יכתיבו לה מה לאכול והייתה מאוד סקפטית וחשדנית. עבדנו איתה עם תמונות אוכל שהיא הביאה ובסופו של דבר משהו בתפיסה שלה לאוכל השתנה, היא הצליחה להעביר לילדים שלה את התפיסה של אכילה בריאה בלי פדנטיות, לחץ ודרישות לא ראליות. למזלה הילדים לא ספגו הפרעות אכילה. בנוסף, היא הרגישה שגם היא פתחה פתח לאכילת מזון אחר, מבחינה רגשית נפתחה אצלה אופציה לאכול בריא יותר והגוף הרגיש טוב יותר עם זה. היא ראתה את זה כהישג עצום. כשלהורים יש בעיה עם מאכלים הם מעבירים את המסר לילדים גם אם הם לא מראים את זה. למשל הורים שיש להם קשיים עם אוכל והם עצמם בררנים ונמנעים ממגוון גדול של מאכלים חשוב שיחשפו את הילדים ויאפשרו להם לאכול ולטעום מגוון מזונות בריאים ומזינים. אפשר למשל לשים במרכז השולחן סוגי אוכל ולשתף את הילדים בהכנת מאכלים שונים כדי שהם ירגישו בנוח איתם. חשוב שלילד תהיה בחירה כי טעם הוא אינדיבידואלי ומתפתח אצל כל אחד בצורה שונה. בנוסף ככל שאנחנו מתבגרים הטעם מתבגר ומשתנה לכן מומלץ לנסות מאכלים חדשים וכך לפתח את חוש הטעם שלנו.