היכולת לסלוח

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בשביל שנוכל לסלוח למישהו, על מעשה שעשה ופגע בנו, עלינו לעבור תהליך שכלי ורגשי, אחריו לא נרגיש עוד פגועים או כועסים על האדם הפוגע.

כאשר נסלח למישהו, אין הדבר אומר שהמעשה שפגע בנו תקין, אלא כי הצלחנו בתהליך הסליחה - שחררנו את הכעס, העלבון והכאב והמשכנו הלאה.

זה אולי נשמע דבר פשוט, אבל יש מצבים בהם קשה לנו מאד לשחרר ולסלוח. לפעמים אנו אפילו לא מוכנים לשקול את האפשרות הזו, ואז אנחנו עלולים להישאר עם התחושות הלא נעימות, לאגור אותן בתוכנו ולסחוב אותן איתנו במשך שנים. במקרה כזה, אנחנו בראש ובראשונה פוגעים בעצמנו שכן אנחנו לא מאפשרים את שחרור הכאב ואת האפשרות להמשיך הלאה. אגב, אנחנו נוטים "לפתוח חשבונות" עם האנשים הקרובים אלינו במיוחד, שכן הפגיעה קשה וכואבת יותר כאשר האנשים שהכי סמכנו עליהם פתאום פגעו בנו או התנהגו בצורה לא ראויה. אם נוכח הנסיבות, אנחנו מחויבים להיפגש עם אותו אדם לעיתים קרובות (אדם מהמשפחה לדוגמא), סיטואציות אלו יקשו עלינו יותר והתחושות והכעסים שלנו יכולים להימשך זמן רב מאוד ולהפריע למהלך חיינו ואף לפגוע בבריאותנו. 

לפני אי אלו שנים, כשהיינו ילדים, לסלוח לחבר לאחר מריבה בא לנו בטבעיות ובקלות. ככל שאנו מתבגרים, אנחנו מאבדים את המנגנון האוטומטי שאפשר לנו לשכוח שנפגענו, להתנתק מהרגשות השליליים ברגע ופשוט להמשיך הלאה. ללא אותו מנגנון אוטומטי, עלינו לעבור תהליך של סליחה שיאפשר לנו לשחרר את המעמסה הרגשית והתחושות השליליות המעיבים עלינו ומפריעים למהלך חיינו התקין. 

במהלך הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים ניתן לקיים תהליך של סליחה. גם אם הקושי לסלוח הוא עצום ונראה בלתי אפשרי, הטיפול יוצר את השינוי ומאפשר את הריפוי. התהליך הוא עצמתי וההדים שלו מורגשים לא רק באותו הרגע אלא גם לאורך זמן. אדם המעוניין לעבור את התהליך יגיע לטיפול עם רשימה שמית של אנשים, מהם הוא חש פגוע. אין הגבלה על כמות השמות שכן ישנם אנשים המגיעים עם רשימה של 5 שמות וישנם אנשים המגיעים עם רשימה ארוכה מאוד של כ-100 שמות ואף יותר. כשמרכיבים את הרשימה חשוב לכלול את כל מי שנפגענו ממנו במהלך החיים, כולל אנשים שנפטרו או שאנחנו לא בקשר איתם כיום, וגם כאלו שפגעו בנו וסלחנו להם.

קיימים אינספור סוגי פגיעות שאנשים חווים, כמו מניפולציה רגשית, השפלה, חרם, נטישה, דחייה, שיפוטיות, ביריונות, חוסר כבוד, אפליה, בגידה, רמאות, אלימות ועוד. מכיוון שכל אדם הוא שונה, אנשים מסוימים רגישים ונפגעים יותר מאחרים בסיטואציות כאלו ואחרות ולכן, דברים שעלולים להיראות כשוליים לרובנו יכולים להיתפס בעינם כפוגעניים. כך למשל קרה כאשר שי, גבר בן 40, הגיע למרכז במטרה לקיים תהליך של סליחה מול חבר שבגיל 20 לא הזמין אותו למסיבה בביתו. למרות שעבר זמן רב מאז והם כבר לא בקשר, התחושות הקשות העיקו עליו וליוו אותו לאורך שנים.

אנשים שחוו את טיפול הסליחה במרכז אורה גולן פעמים רבות מתארים כי הם מרגישים כאילו לא רק עליהם עבר שינוי לטובה, אלא גם על האדם שפגע בהם (שכלל לא טופל). משהו באדם האחר השתנה לטובה ולמרות ששמענו את המשפט הזה לא מעט פעמים, זה עדיין מפתיע אותנו כל פעם מחדש.

לא תמיד אנחנו יודעים להגדיר מה כובל אותנו אך חשוב מאוד לשחרר את הכבלים כדי שנוכל לממש את הפוטנציאל שלנו, וגם כדי לשמור על בריאותנו.

כיצד להתמודד עם הכנסת אדם מבוגר למסגרת טיפולית?

"גיל הוא סוגיה של מחשבה, לא שינוי. אם אתה לא חושב על זה, זה לא משנה" מארק טוויין

לא מעט אנשים נתקלים בקושי לא מבוטל בהגיעם לגיל מבוגר בהתמודדות עם מכשולי הגיל. לרוב לא רק הם מתמודדים עם סוגיה זו אלא גם ילדיהם שנרתמים לעזרה ורוצים להיטיב עם הוריהם. לא אחת יש מגבלות פיזיות איתן האדם מתמודד ביניהן - קושי פיזי ללכת, לעמוד, לראות, לשמוע, לזכור, להכין אוכל ולעשות מטלות בסיסיות במשק הבית ללא עזרה. גם הבדידות היא תופעה שלא פעם אנו פוגשים בגילאים המבוגרים כאשר אחד מבני הזוג נפטר, החברים והמכרים כבר לא ניידים כבעבר והתחושה הלא נעימה של הלבד נהיית אורח קבוע בבית.

לכן, היום יותר ויותר אנשים בוחרים באפיקים שונים להפיג את הבדידות ולקבל עזרה החל מעזרה בבית ועד יציאה מהבית ומעבר לדיור מוגן בו יש גם מערכת של עזרה פיזית וגם מערך חברתי עשיר.

מי שתמודד עם השלב הזה בחיים נתקל בהחלטה לא קלה שטומנת בחובה הכרה במצב החדש, בכך שהאדם נזקק ואינו עצמאי. לא פעם אנשים דוחים את החשיבה וההתמודדות עם השינויים ועם קבלת ההחלטה של לצאת מהבית או להכניס עובד פנימה. הדחיה בקבלת ההחלטה עלולה להיות כל כך משמעותית עד כי האדם מגיע למצב בו הוא אינו צלול ויש צורך שקרובי המשפחה יקבלו את ההחלטה בשבילו או שיש צורך בקבלת החלטות תחת לחץ. מצב כזה מכביד מאוד גם על האדם הזקן וגם על הקרובים אליו כי יש לעיתים קושי ממשי למצוא פתרונות דיור הולמים ומותאמים גיאוגרפית, נפשית ושניתן יהיה להתחייב אליהם גם כלכלית.

יש לא מעט מטופלים שבאים לטיפול לנטרול מחסומים רגשיים כדי להצליח לעשות את הצעד לקראת המצב החדש ולבחור נכון מבלי לדחות את ההחלטה בלי סוף. כדאי לעשות טיפול לנטרול מחסומים רגשיים בכדי לפעול מתוך שיקול דעת ולא מתוך חרדה שמנהלת אנשים בסיטואציה הלא פשוטה הזו. אם הם מסתגלים להחלטה ומרגישים טוב איתה אז קבלת ההחלטה והיישום שלה הופכים למשהו הרבה פחות קשה שהם יכולים להרגיש איתו הרבה יותר טוב.

למידע נוסף לחצו כאן

"איזה כייף הגיע ל"ג בעומר" – האומנם?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן ל"ג בעומר הוא חג במהלכו גם ילדים וגם הוריהם עשויים להתמודד עם סוגים שונים של פחדים - פחד מאש, פחד מחושך, פחד ממקומות הומי אדם ועוד. פחדים אלו מונעים את ההנאה מחווית המדורות והחג, הם מנהלים אותם ומגבילים אותם. הפחדים עשויים להיות שונים ולנבוע מסיבות מגוונות: פחד מאש: חוויות עבר: יש אנשים וילדים שחוו שריפה של בית, או של מקום אחר הקרוב לליבם, יש כאלו שממש נכבו פיזית מאש. חוויות מאין אלו משאירות תחושות קשות המתקשרות לאש ושריפה ועשויות לעלות פחדים וחששות. חשש מפגיעה: יש הורים שחוששים מהשתוללות הילדים באזור המדורה, מפציעה מקבלת כוויה, חוששים שהאש תתפשט ויפרצו שריפות ועוד. בעיות רפואיות: יש הסובלים מבעיות רפואיות כמו אסטמה או מחלות עור שעקב כך לא יכולים לצאת החוצה מהבית במהלך ל"ג בעומר בגלל זיהום האוויר. כשאנשים מזהים שיש להם מחסומים רגשיים שמנהלים אותם הקשורים לאש ולשריפה כדאי לטפל בזה, במהלך הטיפול לומדים לשים את התחושות בפורפורציות כדי להצליח להנות. או לחילופין, לומדים לוותר על הבילוי הזה מכיוון שהוא לא מהנה או מסכן את הבריאות. פחד מחושך: כאשר ילדים מפחדים מהחושך זה טבעי ותואם גיל ולרוב חולף. הבעיה מתחילה כאשר הפחד הזה לא חולף עם הבגרות. יש אנשים בוגרים שקשה להם להתמודד עם מצבים או אירועים המתנהלים בחושך כי הם מתמלאים בפחדים. מצב זה פוגם באיכות החיים וגובה מחיר כבד. אנשים אלו נמנעים למשל מלהגיע למדורות ל"ג בעומר, מללכת לחברים ומסיבות בערב, ישנים עם אור דולק - מה שפוגע באיכות השינה ועוד. הם מתמודדים עם הפחד מהחושך והקושי על בסיס יומיומי כי בכל יום מגיע הערב והחשיכה. לפעמים תחושת הפחד מלווה אותם גם במהלך היום בעקבות מה שעומד להגיע. ניתן ומומלץ לטפל בפחד מחושך כדי לשפר את איכות החיים ולמנוע את השחיקה המתפתחת בעקבות ההתמודדות היומיות עם הפחד. בנוסף, מבוגרים המתמודדים עם הפחד עלולים להעביר אותו גם אל ילדיהם ולכן ישנה חשיבות גבוהה אצל מבוגרים אלו להגיע לטיפול בהקדם. פחד ממקומות הומי אדם: יש אנשים שמתמודדים עם פחד ממקומות הומי אדם כמו – אירועים של יום העצמאות או ל"ג בעומר, ארוחת שישי בחיק המשפחה, חתונה או בר מצווה ועוד. בד"כ אנשים אלו חשים בנוח בקרב המשפחה המצומצת או קומץ חברים קרובים מאד בלבד. לאירועים בקרב המשפחה המורחבת (חתונות, בת מצוות, חגיגות גדולות וכו') הם לא ילכו וכך יוצא שהם מחמיצים הרבה מאוד דברים. חשוב לבדוק האם אנחנו נמנעים מלעשות משהו כי אנחנו באמת לא אוהבים אותו ולא נהנים ממנו או כי הפחד או החרדה מנהלים אותנו ולכן אנחנו נמנעים. במידה וכך הדבר מומלץ להגיע לטיפול. המטרה בטיפול אינה להפוך אדם שלא אוהב המון אדם לאחד שכן אוהב אלא לאפשר לו להתמודד עם הפחד ולחיות את חייו, כך  שהפחד לא יהיה זה שמנהל את ההחלטות שלנו ושולט בנו. כי כשהחרדות הן אלו ששולטות הן תמיד ירצו יותר שליטה ויותר כוח.

אובדן שלא ניתן להגדיר כאובדן

מאמר מאת ד"ר אורה גולן כשאנחנו משתמשים במונחים אובדן ושכול הכוונה והמשמעות מובנות לכולם. אך לעיתים יש מקרים בהם התחושה והחוויה האישית של האדם היא של אובדן ושכול אבל אסור לו להשתמש במילים קשות אלה כי אי אפשר להשוות תחושה זו לאובדן של בן משפחה או ילד. הכוונה היא למשל: לפיטורים ממקום העבודה, נפילה כלכלית קשה, פרידה מבן זוג, פספוס הזדמנות, אובדן של בעל חיים, מעבר מקום מגורים או מדינה ועוד. פעמים רבות במצבים כאלה התחושה היא ממש של אבלות והכאב הוא גדול, אבל אין לגיטימציה להשתמש במילים של אובדן מחד ואין מילים אחרות בשפה להגדיר את הכאב והתחושות הקשות מאידך. זה אולי נשמע מוזר, אבל כאשר חסרה לנו שפה להסביר רגשות ותחושות שלנו, קשה יותר להתמודד עם הבעיה ולהתגבר עליה. דוגמאות מהקליניקה: עקב קיצוצים במקום העבודה של שירה פיטרו אותה. שירה סיפרה שתהליך הפיטורים נעשה בצורה מקצועית ומקום העבודה התחשב כמה שיכל, עד רמה של מימון מספר טיפולים פסיכולוגיים למי שרצה עזרה כדי להתמודד עם המצב. שירה לא הצליחה להתאושש מהפיטורים ולגייס את עצמה לחפש מקום עבודה חדש, היא חוותה את זה כסוג של אובדן. מאוד כאב לה הלב, למרות שהפיטורים לא היו תלויים בתפקוד שלה כך שלא היה לה על מה להתחרט. חלק מהקושי שלה נבע מכך שלא יכלה להתלונן על כך יותר מידי. הכלב של רחל נפטר בגיל מבוגר. היא ידעה שזה מתקרב אך לא ידעה מתי זה יקרה. במצבים רבים כשכלבים יודעים שהם הולכים למות הם מתרחקים מהבית. הכלב של רחל הלך ולא חזר והיא לא הצליחה להתמודד עם זה שאולי הוא הלך וקרה לו משהו והוא זקוק לעזרתה. מבחינתה תחושת האובדן היא של משהו שלא פטור מבחינתה. הדירה של רותי נשרפה וכל הרכוש הלך כולל תמונות משפחה ודברים שיש להם ערך סנטימנטלי רב. כולם אמרו לה מזלך שזה רק הרכוש. היא יודעת שהם צודקים אבל עדיין חשה אובדן. היא הגיעה לטיפול כי הרגישה דכדוך והיה לה קשה להתאושש. במרכז אורה גולן הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מתנהל ללא שיחות או הנחיות. מטופל אומנם מתאר את הקשיים ואף מדרג את חומרתם לפני תחילת הטיפול, אבל מרגע שמתחיל הטיפול אין יותר שיחות והתיאור הבעיה אינו מכתיב את אופן הטיפול. הוא מתנהל לפי פרוטוקול קבוע וכך ניתן לעבוד בצורה עקבית ויסודית, לזהות ולנטרל את המחסומים הרגשיים. הטיפול מאפשר למטופל להתגבר על הקשיים גם אם אין לו שפה מדויקת להגדיר אותם.

קושי בדחיית סיפוקים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים בתור הורים חדשים הוא שאנו חייבים לתת מענה מיידי ככל האפשר לצרכיו של התינוק כשהוא בוכה. הוא לא מבין את המשמעות של דחיית סיפוקים וגם לא ניתן לחנך אותו לכך בשלב כה מוקדם של החיים. לעומת זאת, ככל שאנו מתבגרים, עלינו ללמוד לשלוט בדחפים שלנו ולדעת לדחות סיפוקים. הדבר מתחיל בצרכים הבסיסיים של התאפקות לשירותים, להתחיל לאכול רק כאשר כולם מתיישבים סביב שולחן האוכל, להמתין בסבלנות לתור שלנו על מתקן השעשועים ולהתמודד עם סירוב לבקשה או משאלה. כשאנו מתבגרים, מצופה מאיתנו לדחות סיפוקים ולגלות אחריות רבה יותר, כך למשל - אם אנו רוצים לקנות משהו יקר כמו תכשיט או אופניים מסוימים, ואין לנו מספיק כסף כרגע, יש לנו שתי אופציות – או לוותר עליהם או להתאפק ולא לקנות אותו במיידי ולעבוד מספיק קשה כדי שנוכל להרשות אותם לעצמנו.

היכולת לדחות סיפוקים באה לידי ביטוי גם מבחינה חברתית, שכן אדם המסוגל לעשות זאת, מסוגל גם להתחשב בצרכים של האחר אפילו לשים אותם לפני הצרכים שלו. זה מתבטא ביכולת להבליג, להתעלם, לסלוח, לוותר, להכיל, להפנים להיות סבלני ועוד. מחקרים רבים מראים גם כי הסיכוי של ילדים שלמדו לדחות סיפוקים להצליח בחיים, גדול הרבה יותר מהסיכוי של ילדים שלא למדו לעשות זאת. הדבר לא בהכרח יתבטא בהישגים הלימודיים ובציונים גבוהים אלא ביכולת שלהם להתמודד עם סיטואציות שונות במהלך החיים. ילדים ומבוגרים שאינם יודעים לדחות סיפוקים, עלולים למצוא את עצמם במצב בו לא נוח להימצא בסביבתם שכן, הם ממוקדים בעצמם והמטרה שלהם היא להשיג את צרכיהם באופן מידי. כל האמצעים כשרים לכך והם יעבירו את כולם מסכת שכנועים, שקרים, התשה וטרור. אנשים שמתקשים לדחות סיפוקים נמצאים בסיכון גבוה יותר ליפול להתמכרויות ולקחת סיכונים מיותרים בחיים. הם מתקשים לראות את ההשלכות של מעשיהם בהמשך ומשקיעים בעיקר במטרות קצרות טווח. אין להם סבלנות לתהליכים ארוכים שישפיעו בטווח הארוך. הם מתקשים להתמודד עם קשיים ומשברים ונוטים להגיב בצורה חסרת פרופורציה לקשיים ולהצלחות. ד"ר אורה גולן משתפת בחוויותיה מהמרכז: "דחיית סיפוקים היא דבר חינוכי ועדיף שיבוא מהבית. הרצוי הוא שברגע שהילד גדל ומתחיל להבין וללמוד את סביבתו, על ההורים לדעת להציב לילד גבולות ולתת לו חיזוקים חיוביים כאשר הצליח. זה לא דבר פשוט כל-כך ממספר סיבות: הורים לא יודעים תמיד לעשות את השינוי התפיסתי שהילד שלהם גדל וניתן כעת להציב לו גבולות, יתכן וההורים חוו מחסור בצעירותם וכעת הם רוצים לכפר על המצב (למרות שהילד שלהם לא גדל במחסור), אולי ההורים מרגישים שהם צריכים לפצות את ילדם על העובדה שהם לא נמצאים מספיק בבית ולפעמים, זה פשוט נובע מחוסר סבלנות להתמודד עם המניפולציות שהילד מפעיל עליהם. ילדים ובוגרים שיודעים לדחות סיפוקים בדרך כלל שמחים יותר, נהנים ממה שיש להם, חשים סיפוק גדול כאשר עבדו קשה או חיכו בסבלנות להשיג משהו. הם נהנים ממערכות יחסים זוגיות בריאות יותר במיוחד אם שני הצדדים מסוגלים לדחות סיפוקים, וגם נהנים ממערכת יחסים טובה יותר עם הילדים, חברים ובמקומות עבודה. בטווח הארוך הם ידעו גם להשיג יותר דברים כי הם יודעים לזהות טוב יותר הזדמנויות. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים יכול לעזור לדחות סיפוקים, ולעשות בחירות נכונות להגיב בפרופורציה ולממש פוטנציאל."

ילדים של החיים - התמודדות עם ילד עם מגבלה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אספרגר, שיתוק מוחין ואוטיזם, הן רק שלוש דוגמאות לשלל הבעיות היוצרות מגבלות ומשפיעות על התפקוד ועל התפתחותו של הילד לאדם בוגר ועצמאי. ילד עם בעיה התפתחותית או מגבלה כלשהי הוא תעלומה מכמה סיבות:

1. קשה להורים להכיר בכך שיש להם ילד עם בעיה.
2. לאחר שמבינים שיש בעיה, קשה לאבחן ולהגדיר אותה.
3. לאחר האבחנה צריך לבחור כיוון טיפולי אינדיווידואלי ומותאם לילד.
4. מעל בעיות אלו, תמיד תרחף עננה עם סימן שאלה גדול מכיוון שלא ניתן לדעת בוודאות עם מה הילד יכול להתמודד ועם מה לא. היכן לדחוף ולעודד אותו להתאמץ ומתי לגונן עליו.

הורים לילד עם מגבלה מתמודדים עם הרבה קשיים ודילמות מאחר וגידולו דורש יותר דאגה, טיפול ותשומת לב ובו-זמנית, מעורר גם חרדה ולחץ. ככל שילדים אלו גדלים ומתפתחים כך גדלות הדאגות. בשונה מילד בריא, שככל שגדל כך גדלה עצמאותו עד כדי שחרור מוחלט מההורים, ככל שגדל ילד עם מגבלה, כך גדלה גם תחושת חוסר הוודאות לגביו ולגבי יכולותיו.
בנוסף לקושי הקיים בהתמודדות עם גידולו, ההורים מתמודדים עם קשיים, דאגות וחרדות נוספות: החשש להביא ילדים נוספים לעולם, החשש המתמיד מפני גילויי מגבלות דומות אצל הילדים הנוספים, הקושי למצוא את האיזון בין כמות תשומת הלב וההשקעה שנותנים לילד עם מגבלה לעומת זו הניתנת לילדים האחרים.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עוזר להורה לעשות בחירות נכונות, להשקיט רעשי רקע, לשחרר לחצים, להתמודד עם הקשיים ולמצוא את האיזון האינדיבידואלי שמתאים לו ולמשפחה. הטיפול מתאים גם לילד עם מגבלה. הטיפול אינו פותר את המגבלה אך הילדים שנולדים איתה, מתמודדים עם מחסומים רגשיים שמנהלים אותם ומשפיעים על התפקוד שלהם. יש לנו דוגמאות רבות של ילדים שתפקודם השתפר והפתיע לטובה לאחר הטיפול.

דברים שלא מדברים עליהם אבל חשוב מאוד לטפל בהם

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

במהלך השנים שמעתי ממטופלים סיפורים חוזרים על דברים קשים ומביכים שהם נאלצים להתמודד איתם. לא קל להם לחלוק את הסיפורים עם אחרים וקשה להכיל אותם, אבל חשוב מאד לטפל בהם.

כל הורה רוצה שייוולד לו תינוק יפה, בריא, מושלם. לעיתים נולד תינוק שאינו עונה על הציפיות וקשה להורים לקבל אותו.

יש ציפייה אוטומטית שכאשר נולד התינוק ההורים מיד יתמלאו באהבה  אליו ויהיו פנויים לספק לו את כל צרכיו. ילדים לא נולדים לפי הזמנה והחיבור הצפוי והטבעי בין ההורה לילד לא תמיד מתרחש.

למשל פג שנולד המראה שלו שונה לגמרי מתינוק שנולד לאחר 9 חודשי הריון. אנשים לא רגילים למראה של פג לכן לעיתים קשה להתחבר אליו ולחוש כלפיו אהבה הורית. כמו גם כלפי ילדים שנולדו עם בעיות ונראים שונה או ההתפתחות שלהם איטית. לפעמים הילד נולד כפנצ'ר לזוגיות לא בשלה או לזוגיות שנוצרה עקב הריון לא מתוכנן ואז המוכנות הרגשית של ההורים כלפי התינוק חסרה. הורות היא דבר קשה ומאתגר באופן כללי, אבל יש לה סיכוי טוב יותר להצליח כאשר היא נוצרת מתוך זוגיות בשלה.

הורים שאינם מתחברים לילד או מתביישים בו אינם יכולים לחשוף את רגשותיהם מכיוון שחברתית זה לחלוטין לא מקובל אפילו לחשוב שיש לך קושי לאהוב את הילד שנולד לך. אפילו בפני עצמם הם לא תמיד מודים בכך. אלו שמודעים לקושי לא משתפים אפילו אנשים קרובים. הם חושבים שהם היחידים שמתמודדים עם בעיה כזו. זו בעייה נפוצה יותר ממה שמקובל לחשוב.

הקושי לקבל ולאהוב את הילד ניכר על ידי ההתנהגות, ההערות, היחס והסבלנות כלפי הילד. מאוחר יותר ההורה בדרך כלל מתרגל לילד ומקבל אותו, אבל הקושי הראשוני משפיע על מערכת היחסים ביניהם במהלך החיים בהתאם גם לתקופה שזה נמשך. יש משפחות שהתפרקו בגלל קושי לקבל את הילד.    

קושי לקבל את התינוק קיים גם בטבע. יונקים שנולד להם גור עם פגם דוחים אותו ולא מטפלים בו. זה אכזרי אבל מוכתב על ידי מנגנון הישרדותי. בטבע אין הצדקה להשקיע בגור שסיכוייו לשרוד אינם גבוהים ועדיף להשקיע בגור בריא לכן קיים מנגנון הדחייה. הורים שחשים קושי עם התינוק או הילד מומלץ להם לטפל בקושי ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם כדי למנוע מערכת יחסים לקויה וחולה עם הילד שיכולה להמשך כל החיים. ילדים רגישים ליחס וזקוקים להזנה רגשית. הורה יכול לומר שהוא אוהב את הילד, אך אם ההורה אינו מצליח לחוש זאת, המילים לבד אינם מעבירות את המסר אלא יוצרות בלבול משום שקיים פער בין המילים ליחס.

סיפורים מהקליניקה:

מיכל מטופלת בת 33 סיפרה לי שבנה הבכור נולד פג כשהיא הייתה צעירה מאד. הוא היה מאושפז חודשיים בפגייה בבית החולים. היא הייתה באה לבקר אותו כפי שאמרו לה בבית החולים, אך ממש לא התחברה אליו, לא רצתה לגעת בו, אפילו להסתכל עליו היה לה קשה. היא לא רצתה שיברכו אותה למזל טוב לאחר הלידה והרגישה לא נוח כאשר שאלו אותה עליו. לא הראתה תמונות שלו ולא צילמה אותו. היא סיפרה שבבית החולים שמו לב לכך. הם פנו אליה והסבירו לה שהיא צריכה להתחבר אליו, להחזיק אותו וליצור איתו קשר. היא סיפרה שאחד הדברים החשובים שאמרו לה: שתוך כמה חודשים הוא ישלים את הפער ויהיה תינוק יפה שיגדל לילד יפה, היא רק צריכה להתאזר בסבלנות.

נירה מטופלת בת 66 סיפרה שגדלה בבית כאשר ברקע הבדיחה המשפחתית שחזרה על עצמה כל השנים ובכל הזדמנות. אביה תמיד סיפר עליה שהיא נולדה כל כך מכוערת עד שהוא התבדח עם האחות שהוא לא לוקח דבר כזה הביתה. כיום היא נשואה, אמא לילדים וסבתא לנכדים, אישה משכילה, אצילה, מצליחה, נאה מאד, אבל ממש לא חשה כך.