יום שני, 7 בספטמבר 2015

"מה זה אלרגיות של המוח??"

מאמר מאת ד"ר אורה גולן


נטרול אלרגיות של המוח הוא אחד משלוש זוויות הטיפול בבעיית קשב וריכוז. כאשר אנו מטפלים בבעיית קשב וריכוז אנחנו בוחנים ומתייחסים לבעיה מזוויות שונות, לצורך טיפול מקיף שמטרתו לפתור את הבעיה. הטיפול בבעיות קשב וריכוז מורכב משלושה חלקים כאשר כל חלק מתייחס לזווית אחרת:
  • החלק הראשון - טיפול רגשי: נטרול מחסומים רגשיים.
  • החלק השני - טיפול מבני: נטרול קצרים בתהליכי חשיבה למידה וריכוז.
  • החלק השלישי - טיפול פיזיולוגי: נטרול אלרגיות של המוח.  
"אלרגיה של המוח" נשמע משהו מוזר; כשאנחנו חושבים על אלרגיה אנחנו חושבים שאכלנו משהו, נחשפנו למשהו ויש לנו איזושהי ריאקציה בגוף שניתן לשייכה לגורם האלרגיה. בדרך כלל גירוי בעור או בריריות. זו תגובה אלרגית המוכרת ביותר. תגובה אלרגית פחות מוכרת היא תגובה מאוחרת, שיכולה להופיע עד ארבעה ימים לאחר החשיפה לאלרגן. קשה לזהות ולקשר שזו תגובה אלרגית. מגוון הסימפטומים רחב מאד ויכול להשפיע בין היתר על הריכוז, העירנות, החיוניות ואפילו על מצב הרוח.
אלרגיה של המוח זו תגובה שמשפיעה על עירנות ויכולת הריכוז.
לדוגמה:
תחושת העייפות והלאות שרבים מאיתנו חשים לאחר ארוחת הצהרים מצביעה על כך שהריכוז שלנו ירד. כלומר האוכל שאכלנו, במקום לתת לנו אנרגיה כדי להיות עירניים ומרוכזים עושה פעולה הפוכה. אם אנו חשים עייפות אחרי האוכל, היו בו מרכיבים שגרמו לנו לתגובה הזו.
בטיפול לנטרול אלרגיות שמשפיעות על המוח ניתן לזהות את הרגישות למזון שגורם לעייפות על ידי בדיקת כושר התנגדות השריר. לעיתים הרגישות היא למרכיבי מזון חיוניים שהגוף משתמש בהם בצורה לא יעילה כגון; ויטמינים, מינרלים, חלבונים או סוכרים. הרגישות יכולה להיות להרבה מאד סוגי מזונות מזינים, טעימים ובריאים שנותנים לנו תחושה כאילו אנחנו הולכים עם "ענן על הראש". לפעמים הרגישות לרכיבי מזון חיוניים נוצרת כאשר אנחנו אוכלים בזמן שאנחנו בלחץ. בטבע, בעל חיים שנמצא בלחץ זה תמיד בגלל סכנה קיומית ואז הוא אף פעם לא אוכל אלא דואג כיצד להימלט מסכנה ולשרוד. רק כשהסכנה חולפת הוא ישוב ויאכל. לכן מטרת הטיפול לנטרול אלרגיות שמשפיעות על המוח ליצור חדות ויעילות בריכוז.


כיצד נוצרת אלרגיה שכזו?
הגוף שלנו הוא מערכת מאד משוכללת ומתוחכמת; במהלך היום אנחנו אוכלים כל מיני מאכלים ובאורח החיים המערבי שאנחנו מנהלים, והלחץ הרב שאנחנו חשופים אליו, אנחנו לא תמיד אוכלים כשאנחנו רעבים אלא כשאנחנו לחוצים ולא משנה מאיזו סיבה: אנחנו מאחרים, הבוס מלחיץ אותנו, קיבלנו טל' מהבנק, יש לנו איזו שהיא בעיה בבית... המערכת הפיסיולוגית שלנו לא ערוכה לקלוט מזון כשאנחנו בלחץ.  כשאנחנו אוכלים תוך כדי לחץ אנחנו גורמים לשיבושים במערכת שלנו ויכולים לפתח אלרגיות לדברים שהם מאד חיוניים לקיום שלנו, כי הגוף התבלבל ומקשר אותם כמשהו שהוא לא תקין. אם נשווה את עצמנו לזברה, הזברה מלחכת עשב בהנאה כשהיא רגועה, אבל, כשהאריה רוצה לתפוס אותה, היא תשתמש בכל המשאבים הפיסיולוגיים שלה בכדי לברוח אחרת היא תהפוך לארוחה.


החגים בפתח – לא חייבים להיות במתח לחץ משפחתי בחגים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בכל שנה תקופת החגים נושאת עימה רגשות מעורבים אצל אנשים שונים; ישנם אנשים שמצפים ומתגעגעים לפגוש בני משפחה ומרגישים טוב בחיק המשפחה. לעומתם יש הרבה אנשים שהאינטנסיביות המשפחתית בתקופת החגים מביאה עימה קושי ולחץ רב. הם חשים שהחגים מכתיבים להם מפגשים עם אנשים והתנהגות שהיא בניגוד לרצונם. ככל שהמועד מתקרב הלחץ גדל והם מקווים שזה כבר יגמר עוד לפני שהתחילו החגים.

כמה דוגמאות אופייניות שאנו שומעים ממטופלים כאשר מתקרבים החגים:
  • קושי להיות ביחד ובאינטנסיביות עם בני משפחה שלא מסתדרים איתם או לא נוח בחברתם.
  • רווקים שחשים ביתר שאת את ה"לבד" פוגשים שוב את השאלות והמבטים המצפים שיתחתנו כבר.
  • אנשים שיש להם קושי חברתי להיות בחברת הרבה אנשים.
  • התמודדות עם חוסר פרטיות וכמיהה לרוגע ושקט.
  • הערות פוגעניות ועוקצות מצד בני משפחה.
  • תחושת שיפוטיות, זלזול וביטול מצד בני משפחה.
  • תחרות סמויה כאשר כל אחד מתרברב עם הצלחתו והצלחת בני משפחתו.
  • וויכוחים וריבים שתמיד מתעוררים כאשר נפגשים.
  • האילוץ לשהות במחיצת אנשים שפגעו בך.
  • לחץ עקב הקושי או הצורך לרצות אחרים.
  • משפחה שחוותה אבדן או שכול נוכחות ה"כסא הריק" רק מתעצמת בתקופת החגים.
  • משפחות שעוברות משבר כלשהו, המפגש המשפחתי המורחב רק מעצים את החיכוך והעימות.
  • מספר רב של ארוחות בפרקי זמן קצרים שדורשים הכנות מיוחדות.
  • לחץ כלכלי – רכישת ביגוד והנעלה חדשים + מתנות למארחים.
  • אנשים בודדים שאין להם עם מי לחגוג את החגים ואין מי שיזמין אותם.


מכיוון שתקופת החגים חוזרת על עצמה בכל שנה מחדש, אספנו כמה טיפים להתמודדות עם הקשיים:
  • לזכור שלמרות כל הקשיים תקופת החגים היא זמנית - כמו שהם באים כך הם גם מסתיימים.
  • להסתכל על "מחצית הכוס המלאה" ולהשתדל להתעלם מהשלילי.
  • להציב גבולות - למשל, לרווח את הזמן בין המפגשים ולקצר את משך המפגש.
  • להחליט לאילו מפגשים חשוב ורוצים ללכת ואילו יסבלו את היעדרותכם.
  • לתכנן מראש את התקופה כך שניתן יהיה לשלב ולווסת בין המחויבויות המשפחתיות לבין הרצונותהפרטיים של כל אחד.
  • להפחית ציפיות.
  • לקחת אחריות ולהתבונן- היכן התרומה שלנו לאווירה המתוחה.
  • להשתמש בחוש הומור, לדעת לצחוק על עצמנו ועל הסיטואציה.


במידה והרצון להימנע מהמפגש המשפחתי עדיין קיים ותחושת הלחץ מתחילה עוד לפני החגים ואף נמשכת לאחר שהסתיימו, מומלץ לקבל עזרה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים, פותח אופציות רגשיות ומאפשר להפסיק את הלחץ ולעבור את תקופת החגים ללא קושי. טיפול קצר וממוקד, לא פולשני וללא שיחות או הנחיות, במהלך הטיפול משתמשים בכושר התנגדות השריר, מלל, הדמיה ומגע עדין.
מטרת הטיפול לחוש רגוע ונינוח, לחיות בשלום עם עצמי ועם הסביבה, לחוש חוסן רגשי, להציב גבולות ולהגיב בפרופורציה. 

שמחים לשתף אתכם במכתב מלקוחה:

"בדיוק לפני שנה, ערב ראש השנה, התחלתי את הטיפול הראשון ב"מרכז אורה גולן", הגעתי לשם במקרה אך מסתבר שכמו כל דבר בחיים אין שום דבר ב"מקרה".
אני בת 38, רווקה בעלת תואר שני במנהל עסקים, עובדת במשרה בכירה בחברה מאד גדולה וידועה בארצנו הקטנטונת, יש לי הכל בחיים: משרה בכירה, משפחה תומכת ואוהבת, מצב כלכלי מצוין, חברים וחברות, התברכתי גם במראה חיצוני, חוש הומור והיד עוד נטויה.
רק דבר אחד (והמשמעותי ביותר עבורי) חסר לי - הזוגיות. 
תבינו, זה לא שבמקרה יום אחד התעוררתי והבנתי שחסרה לי זוגיות?! פתאום השכלתי להבין שמשהו אצלי לא עובד כמו שצריך, הבחירות שלי לא נכונות! משנה לשנה מיום הולדת ליום הולדת, אני נשארת תקועה במקום. ועדיין בגיל 37 אני לא פועלת מתוך מה "שמגיע וראוי" לי אלא מתוך מה "שנגיש ופנוי" ומכאן מערכות היחסים (אם בכלל ניתן לקרוא להן כך), היו מסתיימות עוד לפני שבכלל התחילו.
אם לא די בזה, תוסיפו את הלחץ של הסביבה, השאלה הנצחית:"איך בחורה כמוך עוד לא "תפסה" מישהו..??" (מוכר לכם??). השיפוטיות של הסביבה הכריעה אותי ומכאן הדרך לאורה גולן הייתה קצרה (למזלי (-:)  
במהלך הטיפולים שמתי לב ש"פתאום" נכנסים לי לחיים גברים "שראויים ומגיעים לי" ופתאום גם היה "שקט סביבתי" והלחץ המטורף פסק.
בהמשך הכרתי בחור (שוב..במקרה..) מדהים!!! בדיוק כמו שרציתי ודמיינתי (מגיע לי..לא??) "ראוי" לי מכל הבחינות. פתאום הכל הרגיש לי "טבעי" חיבור מהמקום הנכון, התחלתי להאמין שיש כאן פוטנציאל למימוש של זוגיות "אחרת" מכל מה שהכרתי וחוויתי בעבר, שעדיין קיימים בחורים טובים ופנויים בדיוק כמו שחלמתי…. צריך רק לרצות ולהאמין.
אין לי מושג לאן תתפתח מערכת היחסים הזו, אך עצם העובדה שלראשונה, נכנס לחיי בחור ש"מתאים וראוי" לי, שאני בחרתי אותו.. נותנת לי תקווה שדברים אכן מסתדרים בסופו של דבר... שהשיטה באמת עובדת... הסרת המחסומים הרגשיים והפחדים איפשרו לי להכניס אל חיי פנימה דברים טובים וחוויות נעימות.
אני בטוחה שדברים טובים יקרו לי, התחלות חדשות בפתח…. ערב ראש השנה (תהיה שנה עמוסה בדבש(-:)... התחלה חדשה, זוגיות חדשה...מי צריך יותר מזה??
אנחנו כבר חצי שנה יחד הקשר רציני וכל כך טוב לי אנחנו מדברים על ההמשך המשותף שלנו ....

בברכת חג שמח, שנה טובה ו...אל תפסיקו להאמין...נטרול מחסומים, אמונה ומחשבה יוצרים מציאות חדשה!!!"

יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

"כיצד מתמודדים עם ביקורתיות יתר??"

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

ביקורת זה אולי לא דבר נעים אבל זה בהחלט חשוב כי זה מאפשר לנו להשתפר ולשפר.
הביקורת צריכה להיות:
  • עניינית (לא שיפוטית) - במקום לומר "תראי איך את נראית" אפשר לומר "הבגד הזה לא מתאים".
  • ברורה ומובנת - כך שמקבל הביקורת יכול להבין בדיוק היכן שגא ומה מצופה ממנו לתקן.
  • ריאלית - הציפייה לשיפור צריכה להיות ריאלית בהתאם לתנאים בשטח ולכישורים.
  • באופן נכון - לנסח את הביקורת כך שתמיד קיימת אופציה לשיפור.
  • בתזמון נכון - אין טעם להעביר ביקורת כאשר מקבל ו/או נותן הביקורת נסער, ממהר, נרגש  או עייף.
  • במינון נכון - אין טעם לחזור שוב ושוב על אותם דברים.    
  • לשחרר - לסמוך על מקבל הביקורת שהוא מסוגל לעשות שינוי.  
  • מטרת הביקורת היא לאפשר למקבל הביקורת להשתפר.  

ביקורת חשובה בכל תחומי החיים: אישית, מקצועית, חברתית, זוגית, משפחתית, לימודית, כלכלית ובריאותית.
אנשים עם רגישות רגשית גבוהה שיש להם קושי לקבל ביקורת משלמים על כך מחיר מכיוון שהם נוטים לחזור על אותן טעויות, מתגוננים ומתנגדים לקבל ביקורת או חיים בחרדה מתמדת שהופכת ל״רעשי רקע״ מאוד דומיננטיים, מסוג "מה יגידו", "מה חושבים עלי אם אני נוהג כך" ועוד. הם מתקשים להתקדם, ליזום, לנסות דרך אחרת, גישה אחרת ונשארים עם תחושה לא טובה של פגיעה, לפעמים עמוקה מאד. חלקם אף יכולים למצוא את עצמם מפוטרים או בקשר שהסתיים מכיוון שהם חוזרים על טעויות ואינם פנויים לקבל ביקורת.

הרבה אנשים אינם יודעים לתת ביקורת.
כשהביקורת חסרת תכלית, היא הופכת לשיפוטית, היא מחלישה, מבטלת, משפילה ולא יעילה וגורמת למקבלי הביקורת להתכווץ. היא חוסמת את היכולת לעשות שינוי ולשפר. נותן הביקורת נשאר במקום מתסכל מכיוון שאין הרבה מוטיבציה לעשות שינוי כאשר הביקורת ניתנה בצורה שיפוטית או לא עניינית. יש עובדים שעוזבים מקום עבודה רק בגלל האופן בו ניתנה הביקורת; הם אינם מוכנים להפוך ל״פח הזבל הרגשי״ של הבוס ולקבל מממנו את כל מה שבא לו להגיד באותו הרגע, ללא סינון. לפעמים הקושי לתת ביקורת בא לידי ביטוי בכך שלא נעים להגיד את הדברים ואז שומרים בבטן עד שזה מתפרץ באופן ובתזמון הכי לא מתאימים או שאומרים דברים ברמזים ובצורה לא ברורה. נוצרת מערכת ציפיות לא ריאלית שכמובן מביאה לאכזבות ולפיצוץ הבא.
במהלך השנים פגשתי הרבה מאד מטופלים שיש להם קושי לקבל ו/ או לתת ביקורת. חלקם ילדים או נוער וחלקם בוגרים ואף מבוגרים מאד. הקושי להתמודד עם ביקורת אינו מאפשר לממש פוטנציאל ופוגם באיכות החיים ושמחת החיים. מומלץ לקבל טיפול רגשי לנטרול מחסומים רגשיים. הטיפול קצר, ממוקד ויעיל מאד, ללא שיחות הנחיות או תרגולים. מטרת הטיפול לאפשר לכל אחד לתת ולקבל ביקורת מבלי שזה יגבה מחיר רגשי יקר ומיותר. 


יום שני, 31 באוגוסט 2015

כיצד מתמודדים עם גיוס הבן או בת?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

כבר מיום הלידה אנחנו יודעים ש"התינוק הזה יגדל ויהיה לחייל". אבל כשזה קורה בפועל, אנחנו עדיין המומים ולא מאמינים שזה קורה לנו. הגיוס לצה"ל מהווה שינוי משמעותי בחייהם של בני הנוער, אך לא פחות מכך, גם בחיי המשפחה בכלל וההורים בפרט. ההורים "מתגייסים" עם הילדים ולמעשה יוצאים איתם למסע משותף של כמה שנים, חווים איתם, כואבים איתם, גאים בהישגיהם, מעודדים אותם ולצד כל זה לא מפסיקים לדאוג לשלומם. לעיתים קרובות הגיוס גורם לחיזוק הקשר ולהפחתת העימותים בין המתגייסים הטריים להוריהם. הילדים מזהים ולומדים להאריך את משמעות הבית ואת הקשר שלהם לבית. ההורים מבינים שהילדים בגרו, הם כבר לא תחת שליטתם וצריך לכבד את ההחלטות שלהם.

בדרך כלל תוך חודש ההורים והילדים מסתגלים למצב החדש אבל יש הורים וילדים שמתקשים וחשוב שיפנו לעזרה. יש הורים שהלחץ לפני הגיוס והחרדה גדולים כל כך שהם אינם מסוגלים לתפקד, מריצים סרטים שחורים בראש, קשה להם לעכל את הרעיון שהילד מתגייס. אמא אחת תיארה שהיא בחרדה גדולה דווקא לפני הגיוס של הבן הקטן. יש לה 3 ילדים שכבר סיימו צבא ועם אף אחד לא חשה קושי כזה. היא חשבה שזה קשור היה לכך שהיא התאלמנה כשהוא היה בן 3 ומאז גידלה את הילדים לבד ולא הייתה פנויה לזוגיות. החרדה שלה גרמה למתיחות בקשר בניהם עד רמה שהוא אמר שהוא רוצה לעזוב את הבית.

יש ילדים שקשה להם יותר להסתגל למצבים חדשים ולשינויים. חלקם מביאים חשש גדול עוד לפני הגיוס וחלקם פוגשים את הקושי לאחר הגיוס. הם חשים אכזבה מעצמם, בושה, לא מצליחים להשתלב, מסתגרים ואינם פתוחים להשתלב חברתית. בזמן ששאר החיילים מתחילים ליצור קשרים, הוואי משותף, מתמודדים ביחד עם הקשיים, בדיחות והקושי הראשוני נשכח והופך לחוויה חיובית הם רק חשים את הקושי גובר עם הזמן וכך גם הניכור והבדידות.

מומלץ לקבל עזרה ולעשות טיפול רגשי לנטרול מחסומים רגשיים כדי להתמודד עם הקשיים ולצאת ממעגל הסבל.
הטיפול קצר וממוקד, לא פולשני, ללא שיחות וללא הנחיות. מטרת הטיפול לאפשר להורה להגיב בפרופורציה, לשחרר צורך בשליטה, לחוש רגוע ונינוח לחזור לתפקוד ולשמחת חיים. עבור הילד לאפשר לו להתמודד עם שינויים, לחיות בשלום עם עצמו ועם הסביבה, להגיב בפרופורציה ולסמוך שניתן להפוך את הגיוס לחוויה חיובית.

יום ראשון, 30 באוגוסט 2015

האם גם אתה סובל מחרדה חברתית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

שאלת את עצמך פעם מהי חרדה חברתית? האם יכול להיות שגם אני סובל ממנה? לחדרה חברתית יש כמה תסמינים אופייניים אותם ניתן לזהות. בכדי לענות על השאלות החשובות הללו אני מזמינה אותך לענות על השאלות הבאות:


  1. קושי להיות במקומות הומי אדם
  2. קושי להיות באירועים חברתיים כגון חתונה חגים ועוד
  3. קושי להיות עם יותר מ 2-3 אנשים
  4. קושי להיות בנוכחות אנשים מוכרים
  5. קושי להיות בנוכחות אנשים זרים
  6. חשש לשאול או להעיר משהו
  7. פחד מול סמכות
  8. קושי ליצור קשר עין
  9. קושי להסתכל על אנשים
  10. קושי שמסתכלים עלי
  11. קושי ליזום שיחה עם אנשים זרים
  12. קושי לנהל שיחה עם אנשים מוכרים
  13. קושי לשמור על קשרים חברתיים
  14. חשש לקבל ביקורת
  15. חשש לתת ביקורת
  16. ביישנות סגירות
  17. בלאק אאוט שכחתי מה רציתי לומר בנוכחות אחרים
  18. אילמות סלקטיבית


אם ענית אפילו על אחד בחיוב אפשר לקבל עזרה.
אם ענית על 3 בחיוב קרוב לוודאי שחרדה חברתית מונעת ממך מימוש פוטנציאל.
אם ענית על 5 או יותר בחיוב קרוב לוודאי שחרדה חברתית יוצרת תקיעות משמעותית.

חרדה חברתית מקשה מאד על הסובלים ממנה ונפוצה יותר ממה שחושבים. הרבה מהסובלים ממנה אלו אנשים חכמים ויצירתיים מאד עם רמת אינטליגנציה גבוהה ורמת מודעות גבוהה. הם מודעים לאופן שבו אנשים סביבם והתקשורת נותנים ביקורת ולכן מעדיפים להיות שקטים מתחת לרדאר הביקורת. ככל שיש כיום יותר לגיטימציה לביקורת פוגענית ושיימינג, הערות חסרות טקט וגבולות במדיה ובתקשורת הבין אישית כך אנשים עם חרדה חברתית מסתגרים יותר והחרדה החברתית מתעצמת.
חרדה חברתית יכולה להתחיל מהילדות המוקדמת בצורת ביישנות קיצונית ואף אילמות סלקטיבית. לעתים היא עוברת עם הגיל או ממשיכה לבגרות. יש אנשים שהחרדה החברתית הופיעה פתאום בבגרותם, חלקם אנשים בתפקידים בכירים שמתקשים לתפקד עקב החרדה. מטופלים מתארים שהם נמנעים לדבר בישיבות עבודה ולכן לא מזהים את הכישורים שלהם. יש כאלו שלא קיבלו קידום או לא התמודדו על קידום עקב החרדה.
כאשר היא מופיעה בגיל צעיר או בילדות היא פוגמת ביכולת לפתח כישורים חברתיים. חרדה חברתית שוחקת מאד וגורמת לאנשים להסתגר להתרחק ממפגשים חברתיים לפעמים היא ממש משתלטת ומפריעה לתפקוד.
כישורים חברתיים חשובים מאד לעתים אפילו יותר מהישגים אקדמיים ומקצועיים. בכל מקום עבודה יש את האנשים עם כישורים חברתיים יוצאי דופן שיודעים לקדם את עצמם רק בגלל יכולות התקשורת הבין אישית, למרות שמקצוענית הם משמעותית פחות מוצלחים מאחרים.

ילדים נוער או בוגרים שסובלים מחרדה חברתית מומלץ שיבואו לטיפול. הטיפול קצר וממוקד ללא שיחות, הנחיות או תרגולים. מטרת הטיפול לאפשר למטופל להרגיש יותר נוח בחברה, לשפר את הביטחון העצמי, לבנות חוסן רגשי ולחיות שבשלום עם עצמו ועם אנשים סביבו מוכרים וזרים ולקדם את עצמו.

יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

כיצד מתמודדים עם חרדת פיטורים?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

להיות מפוטר זו חוויה קשה. מעבר לאובדן הפרנסה אנשים חשים בושה מושפלים ופגועים. כאשר מפטרים אנשים ממקום עבודה זה משפיע על כולם ויוצר תחושת אי נוחות ולחץ גם אצל עובדים שלא פוטרו. למרות שאין וודאות במקום העבודה מכיוון שיכולים להיות שינויים בלתי צפויים שעשויים להביא לפיטורים, רוב האנשים לא מוטרדים מכך ביום יום. יחד עם זאת חרדת הפיטורים נפוצה אצל הרבה אנשים ולא תמיד הם מודעים לכך. היא משפיע על ההתנהגות והתגובות שלהם במקום העבודה וגורמת לשחיקה מואצת.
חרדת הפיטורים יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים:
  1. תחושה שמקום העבודה זו זירת מלחמה.
  2. ניסיון לבלוט ולהראות יותר טוב מאחרים כולל הערות מיותרות ופוגעניות כלפי אחרים.
  3. תחושת לחץ מועקה הזעה מוגברת ועוד.
  4. היעדרות מהעבודה עקב מחלות תכופות או הרגשה כללית לא טובה.  
  5. תחושת מצוקה כאשר המנהל קורה לי לשיחה למרות שזו אמורה להיות פגישת עבודה.
  6. חשש להתמודד על תפקיד מאתגר יותר שמא אכשל ויפטרו אותי.  
  7. שקט/ה בישיבות ובארוחות בעבודה כדי שלא ישימו לב אלי.
  8. חשש לבלוט.  
  9. צורך לרצות אחרים מתוך חשש שלא אוהבים אותי לעיתים עד רמה של ניצול.
  10. חשש לתת ביקורת או לנקוט עמדה כדי להימנע מעימותים.
  11. חשש גדול משינויים.
  12. חשש לבקש משהו ולקבל סירוב. כגון חשש לבקש העלאה בשכר או שיפור התנאים.                                                                                                   

לעיתים אנשים שסובלים מחרדת פיטורים משייכים את התחושות האלו למקום העבודה ולא לפיטורים ומעדיפים לחפש עבודה אחרת אבל מהר מאד מגלים שהתחושות עוברות גם למקום העבודה החדש. אם אחד מהסימפטומים מוכרים רצוי לקבל עזרה. מחיר השחיקה שנובע מחרדת פיטורים יכול לפגוע בבריאות ובחוסן הרגשי אם נמשך לאורך זמן.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים קצר, ממוקד, לא פולשני וללא שיחות או הנחיות. המטרה בטיפול היא לפתח את היכולת לסמוך על כך שנמצא את הדרך להסתדר בכל מצב, לממש את הפוטנציאל ולא לחיות את החרדה. 


יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

כיצד מתמודדים עם מתבגר "נהג חדש"?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

אחת החרדות המטרידות ביותר של הורים היא הרגע בו המתבגר/ת לוקח את הרכב המשפחתי ויוצא לבילוי. למרות שלכולנו ברור שמגיע הגיל בו ילדנו יקבלו רישיון נהיגה, בתוך תוכנו אנחנו מייחלים שהרגע הזה ידחה כמה שיותר.
הרצון של הצעירים להשיג עצמאות ולרכוש סטאטוס חברתי משודרג בעקבות כך, מוביל אותם ללמוד נהיגה כמה שיותר מוקדם והחוק ש"מוריד" את הגיל המותר לנהיגה רק מעודד זאת.
הקונפליקט של ההורים שמלווה נושא זה הוא קשה ומורכב; 

v   גם אנחנו היינו צעירים וייחלנו בקוצר רוח ליום בו נקבל את רישיון הנהיגה ונהפוך לעצמאים. ואנחנו בהחלט מבינים את המתבגר שלנו ורצונו לעצמאות אבל החרדות של "מה יקרה כשהוא יהיה לבדו ברכב...." לא מרפות מאיתנו.

v  גם אנחנו בזמנו היינו צעירים חדורי ביטחון עצמי, האמנו שעם קבלת הרישיון אנחנו יודעים לנהוג ולא הבנו עד כמה זה מוטעה וכמה חשיבות יש לניסיון על הכביש וכמה פרמטרים נוספים אנחנו צריכים בכדי באמת לדעת לנהוג.

טבעי שהלחץ גדול יותר כאשר הילד רק קיבל את הרישיון. בדרך כלל עם הזמן ההורים נרגעים ולומדים לסמוך יותר על הילד. הורה שמרגיש שהלחץ והדאגה מנהלים אותו, שוחקים אותו, שקשה לו לשחרר ושבכל פעם שהילד לוקח את הרכב רצים לו סרטים שחורים בראש מומלץ שיקבל עזרה. רמת לחץ כזו לאורך זמן שוחקת ויכולה לפגוע בבריאות ההורה וגם תעכיר את מערכת היחסים בין ההורה לילד.
הטפול לנטרול מחסומים רגשיים יעזור לנו כהורים לשחרר צורך בשליטה ללמוד לסמוך על הילד וגם להציב גבולות ולסרב לילד למרות דרישותיו. הטיפול קצר וממוקד, לא פולשני, ללא שיחות וללא הנחיות.

מטרת הטיפול לפתוח עבורנו ההורים אופציות חדשות שתאפשרנה לנו להגיב בפרופורציה ולעשות את הבחירות הנכונות עבורנו ועבור ה"נהג החדש" שלנו.