מהי נהיגה רגשית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

נהיגה רגשית זו נהיגה שמבטאת רגשות כגון: כעס, עצבים, לחץ, חרדה, חוסר או עודף ביטחון, חוסר סבלנות, יהירות, שתלטנות, רגשי נחיתות ועוד. נהיגה מטרתה להביא אותנו ממקום למקום כצורך לקדם את עצמנו ממש כמו קריאה, כתיבה ושימוש במחשב. נהיגה רגשית היא מסוכנת ומסכנת. הנהיגה הרגשית נפוצה יותר בקרב נהגים צעירים אך לא רק. כמעט תמיד נפגוש את הנהג הרגשי בכביש ובדרך כלל יותר מאחד. נסיעה איתם או לידם מלחיצה מתישה ושוחקת כמו יציאה לשדה הקרב. הם תמיד גורמים לחוסר שקט סביבם. הם לא הרוב אלא מיעוט מטריד ברמה שגורמת לתחושה שכולם מתנהגים כך. בדרך כלל הם אינם מוכנים להודות שהם נותנים לרגשות שמנהלים אותם להשפיע על צורת הנהיגה שלהם ולכן גם יסרבו לקבל עזרה אך יש כאלו שמזהים את הנהיגה הרגשית אצלם או אצל בני משפחתם ופנו לעזרה. יש מטופלים שסיפרו שבזמן הנהיגה חשים עצבים וחוסר שקט ומגיבים בצורה חסרת פרופורציה כאשר מישהו עוקף או מקלל אותם. הם הבינו שזה חזק מהם ועדיף שיקבלו עזרה לפני שזה יגמר באסון. יש מטופלים שבאו לבקש עזרה מכיוון שלא ידעו כיצד להתמודד עם הנהג הרגשי במשפחה. הם חוששים לנסוע איתו, הערות ובקשות לנהוג רגוע יותר לא עוזרות והם עובדי עצות. לעיתים נהיגה רגשית פחות ניכרת בהתנהגות הנהג כלפי חוץ אלא מציפה רגשות שליליים כלפי נהגים אחרים ושוחקת. כמה צורות ביטוי אופייניות של נהיגה רגשית. תחושה שנמצאים בתחרות בכביש. כעס ועצבים כאשר נהג אחר עוקף, מקלל או נדחף. צורך לנסוע מהר ולעקוף מכוניות אחרות. קושי לתת לנהגים אחרים להשתלב בכביש. תחושה שנהגים אחרים מעקבים אותך. צורך לקלל נהג שעשה טעות. צורך ״לחנך״ נהגים אחרים בצורה מסוכנת. חוסר סבלנות כאשר יש פקק בכביש. ניסיון למוצא אלטרנטיבות לא חוקיות כדי להיחלץ מפקק כגון נהיגה בשוליים ועוד. שימוש בצופר בצורה מופרזת לא כדי להזהיר נהג אחר אלא להראות לו מה חושבים עליו. מטופל שעבד כקצין בטיחות רכב בחברה גדולה שיש בה הרבה רכבים תיאר שלאחר הטיפול הרגשי שעבר לנטרול מחסומים רגשיים הנהיגה שלו הרבה יותר רגועה. הוא לא בא כדי לטפל בנהיגה רגשית אלא כדי לטפל בבעיית הקשב והריכוז שלו. להפך, הוא סיפר שתמיד החשיב את עצמו לנהג זהיר ולא מתלהם במיוחד בגלל המודעות הגדולה שלו לנושא עקב המקצוע שלו. הוא רואה ושומע על תאונות ועוסק בחינוך לנושא בטיחות בדרכים כל יום. בסיום הטיפול הוא תיאר שהוא קורא את הכביש יותר ברור ומתאים את הנהיגה לתנאי הכביש טוב יותר כך ששיפר את דפוסי הנהיגה המונעת שלו. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים פותח אופציות רגשיות למטופל להתנהל אחרת ולשנות דפוסי התנהגות מקובעים שמנהלים אותו. הטיפול קצר, ממוקד, ללא שיחות הנחיות או תרגולים. הטיפול מומלץ לאנשים שהנהיגה שלהם רגשית ו/או לבני משפחותיהם כדי למצוא פתרון כיצד להתמודד עם זה. מטרת הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים לאפשר למטופל לחוש רגוע ונינוח בזמן נהיגה, להתמקד בנהיגה ולא באחרים, להגיב בפרופורציה. לבני משפחה שמתמודדים עם נהג רגשי הטיפול יאפשר להציב גבולות ברורים מבלי להיכנס לוויכוחים מיותרים.

"כיצד מתמודדים עם חרדה?"

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

חרדה זו תגובה לאיום קיומי שלא קיים, לסכנת חיים שלא קיימת! כ - 10% מהאנשים חווים חרדה ברגע זה, כ - 70% מהאנשים חוו חרדה בשלב כל שהוא בחייהם. אחוז האנשים שחווים חרדה עולה לאחר תקופות או מצבים של סכנה וחוסר וודאות קיצוני כגון: מלחמה, מחלה, תאונה וכן עולה גם עוצמתה, משך הזמן והתדירות שלה. כל אחד יכול לחוש חרדה בכל שלב בחיים. בדומה לשפעת היא יכולה לתקוף כל אחד אך יש אנשים רגישים יותר ויש חסינים יותר. החרדה יכולה להופיע מילדות וללוות אדם במהלך החיים והיא יכולה להופיע פתאום באמצע החיים. לפעמים אנשים מקשרים את החרדה לאירוע מסוים כגון: תאונת דרכים, מחלה, היתקעות במעלית, טיסה עם הרבה טלטולים ולפעמים מספיק ששמעו סיפור על מישהו שקרה לו משהו. החרדה יכולה להופיע מיד לאחר האירוע או לאחר שעבר זמן רב או גם להופיע בלי שום סיבה מובנת. חרדה יכולה להיות ספציפית כשהנפוצות יותר הנקראות גם פוביות הם: חרדת טיסה, קהל, גבהים, מרחקים, מבחנים, בעלי חיים, מחלות, מקומות סגורים חושך ועוד. החרדות יכולות להיות כלליות עם התקפים ללא סיבה. החרדה תמיד קשורה לתחושה של חוסר וודאות ואיבוד שליטה. מטופלים מתארים התקפי חרדה עם סימפטומים קשים שבדרך כלל נמשכים זמן קצר בין שניות לדקות ותחושת חרדה ואי נוחות בגוף שיכולה להמשך שעות, ימים ואף יותר. הסימפטומים האופייניים לחרדה: תחושת לחץ, דופק מואץ, קוצר נשימה, תחושת חנק, תחושה שהולכים להתעלף, התעלפות, בחילות, הקאות, שלשולים, הזעה מוגברת, יובש בפה, מועקה, תחושת לחץ בראש, תחושת מתח עצום, כאבים ואי נוחות בגוף. הסימפטומים של החרדה דומים לסימפטומים של התקף לב וגורמים לבהלה רבה. רוב המטופלים מתארים שהגיעו לחדר מיון עקב התקף חרדה מחשש שיש להם התקף לב. תופעת לוואי אופיינית לחרדה זו חרדה מהחרדה. כלומר גם כאשר אין התקף חרדה יש חרדה מתי יופיע ההתקף. החרדה שוחקת, מתישה ויוצרת תקיעות. מטופלים מתארים שהם חוששים לעשות דברים כי חוששים מההתקף הבא. חלקם חוששים להתרחק מהבית, חלקם להישאר לבד בבית, להיות בנוכחות אנשים או לבד ללא אנשים. אנשים שסובלים מחרדות במשך שנים מתארים שהחרדה משנה את צורת הביטוי שלה במהלך השנים. אנשים שאינם סובלים מחרדה מתקשים להבין ולהכיל את הסובלים ממנה. לפעמים מתוך רצון לעזור חושבים שזה משהו קטן שאפשר להתגבר עליו וזורקים הערות שרק מחלישות כגון: מה אתה עושה מזה כזה סיפור, פשוט תתמודד, קצת אומץ, פשוט תרגעי או הערות הפוכות אל תעשי כי מה יקרה אם פתאום תהיה לך חרדה, אל תנסה אתה יודע שאם תהיה לך חרדה לא תוכל להתמודד. החרדה גורמת להסתגרות ולסגירות או לתלותיות ולאובדן העצמאות. טיפים: ההמלצות מיועדות לתת כלים להתמודדות עם התקף חרדה אך אינן מהוות תחליף לבירור או המלצות רפואיות. חשוב מאד להקפיד על שינה בשעות הלילה, תזונה מאוזנת וסדירה ופעילות ספורטיבית 3-4 פעמים בשבוע שיפחיתו או יעלימו התקפי חרדה. מחסור בשעות שינה, בפעילות ספורטיבית ותזונה לא תקינה יחריפו את החרדות. מאחר וחרדה זו תגובה לאיום קיומי שלא קיים כל הסימפטומים הם למעשה תגובה פיזיולוגית של הגוף לסכנה. במצב של סכנה אמיתית נגיב באחת משלוש האפשרויות: בריחה, תקיפה או קיפאון. לכן כאשר חשים התקף חרדה הגוף מגייס הרבה מאד אנרגיה כדי להתגונן. אנרגיה זו מיועדת להשתחרר במהירות לכן ריצה מהירה מאד, לצעוק לתוך כרית הכי חזק שאפשר, או קפיצות לגובה במקום יעזרו לפרוק את האנרגיה במהירות ולהשתחרר מההתקף. אם חשים חולשה עדיף לשכב ללא תזוזה עם רגלים למעלה. התמיכה שצריך אדם הסובל מחרדה זה הבנה, הכלה, קבלה וסבלנות לא שיפוטיות! אפשר להציע פתרונות אך לא להפעיל לחץ, לבטל או לזלזל. כאשר חשים תקיעות וקושי לקדם דברים, במקום להתמקד על מה שאי אפשר לעשות רצוי להתמקד על מה כן גם אם זה מאט מאד. גיבוי ועידוד מהסביבה על כל הישג קטן עוזר מאד. במידה והחרדה משתלטת ופוגמת באיכות החיים מומלץ לקבל עזרה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים פותח אופציות רגשיות ומאפשר למטופל לממש את הפוטנציאל שלו ולא את החרדה. מטרת הטיפול לאפשר לך להיות רגוע נינוח, להגיב בפרופורציה ולקדם את עצמך ולשפר את איכות החיים. הטיפול קצר, ממוקד, ללא שיחות או הנחיות. הוא מתאים לילדים מגיל 6, לנוער, לבוגרים ולמבוגרים מאד.

"מה זה אלרגיות של המוח??"

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

נטרול אלרגיות של המוח הוא אחד משלוש זוויות הטיפול בבעיית קשב וריכוז. כאשר אנו מטפלים בבעיית קשב וריכוז אנחנו בוחנים ומתייחסים לבעיה מזוויות שונות, לצורך טיפול מקיף שמטרתו לפתור את הבעיה. הטיפול בבעיות קשב וריכוז מורכב משלושה חלקים כאשר כל חלק מתייחס לזווית אחרת: החלק הראשון - טיפול רגשי: נטרול מחסומים רגשיים. החלק השני - טיפול מבני: נטרול קצרים בתהליכי חשיבה למידה וריכוז. החלק השלישי - טיפול פיזיולוגי: נטרול אלרגיות של המוח.   "אלרגיה של המוח" נשמע משהו מוזר; כשאנחנו חושבים על אלרגיה אנחנו חושבים שאכלנו משהו, נחשפנו למשהו ויש לנו איזושהי ריאקציה בגוף שניתן לשייכה לגורם האלרגיה. בדרך כלל גירוי בעור או בריריות. זו תגובה אלרגית המוכרת ביותר. תגובה אלרגית פחות מוכרת היא תגובה מאוחרת, שיכולה להופיע עד ארבעה ימים לאחר החשיפה לאלרגן. קשה לזהות ולקשר שזו תגובה אלרגית. מגוון הסימפטומים רחב מאד ויכול להשפיע בין היתר על הריכוז, העירנות, החיוניות ואפילו על מצב הרוח. אלרגיה של המוח זו תגובה שמשפיעה על עירנות ויכולת הריכוז. לדוגמה: תחושת העייפות והלאות שרבים מאיתנו חשים לאחר ארוחת הצהרים מצביעה על כך שהריכוז שלנו ירד. כלומר האוכל שאכלנו, במקום לתת לנו אנרגיה כדי להיות עירניים ומרוכזים עושה פעולה הפוכה. אם אנו חשים עייפות אחרי האוכל, היו בו מרכיבים שגרמו לנו לתגובה הזו. בטיפול לנטרול אלרגיות שמשפיעות על המוח ניתן לזהות את הרגישות למזון שגורם לעייפות על ידי בדיקת כושר התנגדות השריר. לעיתים הרגישות היא למרכיבי מזון חיוניים שהגוף משתמש בהם בצורה לא יעילה כגון; ויטמינים, מינרלים, חלבונים או סוכרים. הרגישות יכולה להיות להרבה מאד סוגי מזונות מזינים, טעימים ובריאים שנותנים לנו תחושה כאילו אנחנו הולכים עם "ענן על הראש". לפעמים הרגישות לרכיבי מזון חיוניים נוצרת כאשר אנחנו אוכלים בזמן שאנחנו בלחץ. בטבע, בעל חיים שנמצא בלחץ זה תמיד בגלל סכנה קיומית ואז הוא אף פעם לא אוכל אלא דואג כיצד להימלט מסכנה ולשרוד. רק כשהסכנה חולפת הוא ישוב ויאכל. לכן מטרת הטיפול לנטרול אלרגיות שמשפיעות על המוח ליצור חדות ויעילות בריכוז. כיצד נוצרת אלרגיה שכזו? הגוף שלנו הוא מערכת מאד משוכללת ומתוחכמת; במהלך היום אנחנו אוכלים כל מיני מאכלים ובאורח החיים המערבי שאנחנו מנהלים, והלחץ הרב שאנחנו חשופים אליו, אנחנו לא תמיד אוכלים כשאנחנו רעבים אלא כשאנחנו לחוצים ולא משנה מאיזו סיבה: אנחנו מאחרים, הבוס מלחיץ אותנו, קיבלנו טל' מהבנק, יש לנו איזו שהיא בעיה בבית... המערכת הפיסיולוגית שלנו לא ערוכה לקלוט מזון כשאנחנו בלחץ.  כשאנחנו אוכלים תוך כדי לחץ אנחנו גורמים לשיבושים במערכת שלנו ויכולים לפתח אלרגיות לדברים שהם מאד חיוניים לקיום שלנו, כי הגוף התבלבל ומקשר אותם כמשהו שהוא לא תקין. אם נשווה את עצמנו לזברה, הזברה מלחכת עשב בהנאה כשהיא רגועה, אבל, כשהאריה רוצה לתפוס אותה, היא תשתמש בכל המשאבים הפיסיולוגיים שלה בכדי לברוח אחרת היא תהפוך לארוחה.

החגים בפתח – לא חייבים להיות במתח לחץ משפחתי בחגים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בכל שנה תקופת החגים נושאת עימה רגשות מעורבים אצל אנשים שונים; ישנם אנשים שמצפים ומתגעגעים לפגוש בני משפחה ומרגישים טוב בחיק המשפחה. לעומתם יש הרבה אנשים שהאינטנסיביות המשפחתית בתקופת החגים מביאה עימה קושי ולחץ רב. הם חשים שהחגים מכתיבים להם מפגשים עם אנשים והתנהגות שהיא בניגוד לרצונם. ככל שהמועד מתקרב הלחץ גדל והם מקווים שזה כבר יגמר עוד לפני שהתחילו החגים. כמה דוגמאות אופייניות שאנו שומעים ממטופלים כאשר מתקרבים החגים: קושי להיות ביחד ובאינטנסיביות עם בני משפחה שלא מסתדרים איתם או לא נוח בחברתם. רווקים שחשים ביתר שאת את ה"לבד" פוגשים שוב את השאלות והמבטים המצפים שיתחתנו כבר. אנשים שיש להם קושי חברתי להיות בחברת הרבה אנשים. התמודדות עם חוסר פרטיות וכמיהה לרוגע ושקט. הערות פוגעניות ועוקצות מצד בני משפחה. תחושת שיפוטיות, זלזול וביטול מצד בני משפחה. תחרות סמויה כאשר כל אחד מתרברב עם הצלחתו והצלחת בני משפחתו. וויכוחים וריבים שתמיד מתעוררים כאשר נפגשים. האילוץ לשהות במחיצת אנשים שפגעו בך. לחץ עקב הקושי או הצורך לרצות אחרים. משפחה שחוותה אבדן או שכול נוכחות ה"כסא הריק" רק מתעצמת בתקופת החגים. משפחות שעוברות משבר כלשהו, המפגש המשפחתי המורחב רק מעצים את החיכוך והעימות. מספר רב של ארוחות בפרקי זמן קצרים שדורשים הכנות מיוחדות. לחץ כלכלי – רכישת ביגוד והנעלה חדשים + מתנות למארחים. אנשים בודדים שאין להם עם מי לחגוג את החגים ואין מי שיזמין אותם. מכיוון שתקופת החגים חוזרת על עצמה בכל שנה מחדש, אספנו כמה טיפים להתמודדות עם הקשיים: לזכור שלמרות כל הקשיים תקופת החגים היא זמנית - כמו שהם באים כך הם גם מסתיימים. להסתכל על "מחצית הכוס המלאה" ולהשתדל להתעלם מהשלילי. להציב גבולות - למשל, לרווח את הזמן בין המפגשים ולקצר את משך המפגש. להחליט לאילו מפגשים חשוב ורוצים ללכת ואילו יסבלו את היעדרותכם. לתכנן מראש את התקופה כך שניתן יהיה לשלב ולווסת בין המחויבויות המשפחתיות לבין הרצונותהפרטיים של כל אחד. להפחית ציפיות. לקחת אחריות ולהתבונן- היכן התרומה שלנו לאווירה המתוחה. להשתמש בחוש הומור, לדעת לצחוק על עצמנו ועל הסיטואציה. במידה והרצון להימנע מהמפגש המשפחתי עדיין קיים ותחושת הלחץ מתחילה עוד לפני החגים ואף נמשכת לאחר שהסתיימו, מומלץ לקבל עזרה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים, פותח אופציות רגשיות ומאפשר להפסיק את הלחץ ולעבור את תקופת החגים ללא קושי. טיפול קצר וממוקד, לא פולשני וללא שיחות או הנחיות, במהלך הטיפול משתמשים בכושר התנגדות השריר, מלל, הדמיה ומגע עדין. מטרת הטיפול לחוש רגוע ונינוח, לחיות בשלום עם עצמי ועם הסביבה, לחוש חוסן רגשי, להציב גבולות ולהגיב בפרופורציה.  שמחים לשתף אתכם במכתב מלקוחה: "בדיוק לפני שנה, ערב ראש השנה, התחלתי את הטיפול הראשון ב"מרכז אורה גולן", הגעתי לשם במקרה אך מסתבר שכמו כל דבר בחיים אין שום דבר ב"מקרה". אני בת 38, רווקה בעלת תואר שני במנהל עסקים, עובדת במשרה בכירה בחברה מאד גדולה וידועה בארצנו הקטנטונת, יש לי הכל בחיים: משרה בכירה, משפחה תומכת ואוהבת, מצב כלכלי מצוין, חברים וחברות, התברכתי גם במראה חיצוני, חוש הומור והיד עוד נטויה. רק דבר אחד (והמשמעותי ביותר עבורי) חסר לי - הזוגיות.  תבינו, זה לא שבמקרה יום אחד התעוררתי והבנתי שחסרה לי זוגיות?! פתאום השכלתי להבין שמשהו אצלי לא עובד כמו שצריך, הבחירות שלי לא נכונות! משנה לשנה מיום הולדת ליום הולדת, אני נשארת תקועה במקום. ועדיין בגיל 37 אני לא פועלת מתוך מה "שמגיע וראוי" לי אלא מתוך מה "שנגיש ופנוי" ומכאן מערכות היחסים (אם בכלל ניתן לקרוא להן כך), היו מסתיימות עוד לפני שבכלל התחילו. אם לא די בזה, תוסיפו את הלחץ של הסביבה, השאלה הנצחית:"איך בחורה כמוך עוד לא "תפסה" מישהו..??" (מוכר לכם??). השיפוטיות של הסביבה הכריעה אותי ומכאן הדרך לאורה גולן הייתה קצרה (למזלי (-:)   במהלך הטיפולים שמתי לב ש"פתאום" נכנסים לי לחיים גברים "שראויים ומגיעים לי" ופתאום גם היה "שקט סביבתי" והלחץ המטורף פסק. בהמשך הכרתי בחור (שוב..במקרה..) מדהים!!! בדיוק כמו שרציתי ודמיינתי (מגיע לי..לא??) "ראוי" לי מכל הבחינות. פתאום הכל הרגיש לי "טבעי" חיבור מהמקום הנכון, התחלתי להאמין שיש כאן פוטנציאל למימוש של זוגיות "אחרת" מכל מה שהכרתי וחוויתי בעבר, שעדיין קיימים בחורים טובים ופנויים בדיוק כמו שחלמתי…. צריך רק לרצות ולהאמין. אין לי מושג לאן תתפתח מערכת היחסים הזו, אך עצם העובדה שלראשונה, נכנס לחיי בחור ש"מתאים וראוי" לי, שאני בחרתי אותו.. נותנת לי תקווה שדברים אכן מסתדרים בסופו של דבר... שהשיטה באמת עובדת... הסרת המחסומים הרגשיים והפחדים איפשרו לי להכניס אל חיי פנימה דברים טובים וחוויות נעימות. אני בטוחה שדברים טובים יקרו לי, התחלות חדשות בפתח…. ערב ראש השנה (תהיה שנה עמוסה בדבש(-:)... התחלה חדשה, זוגיות חדשה...מי צריך יותר מזה?? אנחנו כבר חצי שנה יחד הקשר רציני וכל כך טוב לי אנחנו מדברים על ההמשך המשותף שלנו .... בברכת חג שמח, שנה טובה ו...אל תפסיקו להאמין...נטרול מחסומים, אמונה ומחשבה יוצרים מציאות חדשה!!!"

"כיצד מתמודדים עם ביקורתיות יתר??"

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

ביקורת זה אולי לא דבר נעים אבל זה בהחלט חשוב כי זה מאפשר לנו להשתפר ולשפר. הביקורת צריכה להיות: עניינית (לא שיפוטית) - במקום לומר "תראי איך את נראית" אפשר לומר "הבגד הזה לא מתאים". ברורה ומובנת - כך שמקבל הביקורת יכול להבין בדיוק היכן שגא ומה מצופה ממנו לתקן. ריאלית - הציפייה לשיפור צריכה להיות ריאלית בהתאם לתנאים בשטח ולכישורים. באופן נכון - לנסח את הביקורת כך שתמיד קיימת אופציה לשיפור. בתזמון נכון - אין טעם להעביר ביקורת כאשר מקבל ו/או נותן הביקורת נסער, ממהר, נרגש  או עייף. במינון נכון - אין טעם לחזור שוב ושוב על אותם דברים.     לשחרר - לסמוך על מקבל הביקורת שהוא מסוגל לעשות שינוי.   מטרת הביקורת היא לאפשר למקבל הביקורת להשתפר.   ביקורת חשובה בכל תחומי החיים: אישית, מקצועית, חברתית, זוגית, משפחתית, לימודית, כלכלית ובריאותית. אנשים עם רגישות רגשית גבוהה שיש להם קושי לקבל ביקורת משלמים על כך מחיר מכיוון שהם נוטים לחזור על אותן טעויות, מתגוננים ומתנגדים לקבל ביקורת או חיים בחרדה מתמדת שהופכת ל״רעשי רקע״ מאוד דומיננטיים, מסוג "מה יגידו", "מה חושבים עלי אם אני נוהג כך" ועוד. הם מתקשים להתקדם, ליזום, לנסות דרך אחרת, גישה אחרת ונשארים עם תחושה לא טובה של פגיעה, לפעמים עמוקה מאד. חלקם אף יכולים למצוא את עצמם מפוטרים או בקשר שהסתיים מכיוון שהם חוזרים על טעויות ואינם פנויים לקבל ביקורת. הרבה אנשים אינם יודעים לתת ביקורת. כשהביקורת חסרת תכלית, היא הופכת לשיפוטית, היא מחלישה, מבטלת, משפילה ולא יעילה וגורמת למקבלי הביקורת להתכווץ. היא חוסמת את היכולת לעשות שינוי ולשפר. נותן הביקורת נשאר במקום מתסכל מכיוון שאין הרבה מוטיבציה לעשות שינוי כאשר הביקורת ניתנה בצורה שיפוטית או לא עניינית. יש עובדים שעוזבים מקום עבודה רק בגלל האופן בו ניתנה הביקורת; הם אינם מוכנים להפוך ל״פח הזבל הרגשי״ של הבוס ולקבל מממנו את כל מה שבא לו להגיד באותו הרגע, ללא סינון. לפעמים הקושי לתת ביקורת בא לידי ביטוי בכך שלא נעים להגיד את הדברים ואז שומרים בבטן עד שזה מתפרץ באופן ובתזמון הכי לא מתאימים או שאומרים דברים ברמזים ובצורה לא ברורה. נוצרת מערכת ציפיות לא ריאלית שכמובן מביאה לאכזבות ולפיצוץ הבא. במהלך השנים פגשתי הרבה מאד מטופלים שיש להם קושי לקבל ו/ או לתת ביקורת. חלקם ילדים או נוער וחלקם בוגרים ואף מבוגרים מאד. הקושי להתמודד עם ביקורת אינו מאפשר לממש פוטנציאל ופוגם באיכות החיים ושמחת החיים. מומלץ לקבל טיפול רגשי לנטרול מחסומים רגשיים. הטיפול קצר, ממוקד ויעיל מאד, ללא שיחות הנחיות או תרגולים. מטרת הטיפול לאפשר לכל אחד לתת ולקבל ביקורת מבלי שזה יגבה מחיר רגשי יקר ומיותר.

כיצד מתמודדים עם גיוס הבן או בת?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

כבר מיום הלידה אנחנו יודעים ש"התינוק הזה יגדל ויהיה לחייל". אבל כשזה קורה בפועל, אנחנו עדיין המומים ולא מאמינים שזה קורה לנו. הגיוס לצה"ל מהווה שינוי משמעותי בחייהם של בני הנוער, אך לא פחות מכך, גם בחיי המשפחה בכלל וההורים בפרט. ההורים "מתגייסים" עם הילדים ולמעשה יוצאים איתם למסע משותף של כמה שנים, חווים איתם, כואבים איתם, גאים בהישגיהם, מעודדים אותם ולצד כל זה לא מפסיקים לדאוג לשלומם. לעיתים קרובות הגיוס גורם לחיזוק הקשר ולהפחתת העימותים בין המתגייסים הטריים להוריהם. הילדים מזהים ולומדים להאריך את משמעות הבית ואת הקשר שלהם לבית. ההורים מבינים שהילדים בגרו, הם כבר לא תחת שליטתם וצריך לכבד את ההחלטות שלהם. בדרך כלל תוך חודש ההורים והילדים מסתגלים למצב החדש אבל יש הורים וילדים שמתקשים וחשוב שיפנו לעזרה. יש הורים שהלחץ לפני הגיוס והחרדה גדולים כל כך שהם אינם מסוגלים לתפקד, מריצים סרטים שחורים בראש, קשה להם לעכל את הרעיון שהילד מתגייס. אמא אחת תיארה שהיא בחרדה גדולה דווקא לפני הגיוס של הבן הקטן. יש לה 3 ילדים שכבר סיימו צבא ועם אף אחד לא חשה קושי כזה. היא חשבה שזה קשור היה לכך שהיא התאלמנה כשהוא היה בן 3 ומאז גידלה את הילדים לבד ולא הייתה פנויה לזוגיות. החרדה שלה גרמה למתיחות בקשר בניהם עד רמה שהוא אמר שהוא רוצה לעזוב את הבית. יש ילדים שקשה להם יותר להסתגל למצבים חדשים ולשינויים. חלקם מביאים חשש גדול עוד לפני הגיוס וחלקם פוגשים את הקושי לאחר הגיוס. הם חשים אכזבה מעצמם, בושה, לא מצליחים להשתלב, מסתגרים ואינם פתוחים להשתלב חברתית. בזמן ששאר החיילים מתחילים ליצור קשרים, הוואי משותף, מתמודדים ביחד עם הקשיים, בדיחות והקושי הראשוני נשכח והופך לחוויה חיובית הם רק חשים את הקושי גובר עם הזמן וכך גם הניכור והבדידות. מומלץ לקבל עזרה ולעשות טיפול רגשי לנטרול מחסומים רגשיים כדי להתמודד עם הקשיים ולצאת ממעגל הסבל. הטיפול קצר וממוקד, לא פולשני, ללא שיחות וללא הנחיות. מטרת הטיפול לאפשר להורה להגיב בפרופורציה, לשחרר צורך בשליטה, לחוש רגוע ונינוח לחזור לתפקוד ולשמחת חיים. עבור הילד לאפשר לו להתמודד עם שינויים, לחיות בשלום עם עצמו ועם הסביבה, להגיב בפרופורציה ולסמוך שניתן להפוך את הגיוס לחוויה חיובית.

האם גם אתה סובל מחרדה חברתית?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

שאלת את עצמך פעם מהי חרדה חברתית? האם יכול להיות שגם אני סובל ממנה? לחדרה חברתית יש כמה תסמינים אופייניים אותם ניתן לזהות. בכדי לענות על השאלות החשובות הללו אני מזמינה אותך לענות על השאלות הבאות:

1. קושי להיות במקומות הומי אדם
2. קושי להיות באירועים חברתיים כגון חתונה חגים ועוד
3. קושי להיות עם יותר מ 2-3 אנשים
4. קושי להיות בנוכחות אנשים מוכרים
5. קושי להיות בנוכחות אנשים זרים
6. חשש לשאול או להעיר משהו
7. פחד מול סמכות
8. קושי ליצור קשר עין
9. קושי להסתכל על אנשים
10. קושי שמסתכלים עלי
11. קושי ליזום שיחה עם אנשים זרים
12. קושי לנהל שיחה עם אנשים מוכרים
13. קושי לשמור על קשרים חברתיים
14. חשש לקבל ביקורת
15. חשש לתת ביקורת
16. ביישנות סגירות
17. בלאק אאוט שכחתי מה רציתי לומר בנוכחות אחרים
18. אילמות סלקטיבית

אם ענית אפילו על אחד בחיוב אפשר לקבל עזרה.

אם ענית על 3 בחיוב קרוב לוודאי שחרדה חברתית מונעת ממך מימוש פוטנציאל.

אם ענית על 5 או יותר בחיוב קרוב לוודאי שחרדה חברתית יוצרת תקיעות משמעותית.

חרדה חברתית מקשה מאד על הסובלים ממנה ונפוצה יותר ממה שחושבים. הרבה מהסובלים ממנה אלו אנשים חכמים ויצירתיים מאד עם רמת אינטליגנציה גבוהה ורמת מודעות גבוהה. הם מודעים לאופן שבו אנשים סביבם והתקשורת נותנים ביקורת ולכן מעדיפים להיות שקטים מתחת לרדאר הביקורת. ככל שיש כיום יותר לגיטימציה לביקורת פוגענית ושיימינג, הערות חסרות טקט וגבולות במדיה ובתקשורת הבין אישית כך אנשים עם חרדה חברתית מסתגרים יותר והחרדה החברתית מתעצמת.

חרדה חברתית יכולה להתחיל מהילדות המוקדמת בצורת ביישנות קיצונית ואף אילמות סלקטיבית. לעתים היא עוברת עם הגיל או ממשיכה לבגרות. יש אנשים שהחרדה החברתית הופיעה פתאום בבגרותם, חלקם אנשים בתפקידים בכירים שמתקשים לתפקד עקב החרדה. מטופלים מתארים שהם נמנעים לדבר בישיבות עבודה ולכן לא מזהים את הכישורים שלהם. יש כאלו שלא קיבלו קידום או לא התמודדו על קידום עקב החרדה.

כאשר היא מופיעה בגיל צעיר או בילדות היא פוגמת ביכולת לפתח כישורים חברתיים. חרדה חברתית שוחקת מאד וגורמת לאנשים להסתגר להתרחק ממפגשים חברתיים לפעמים היא ממש משתלטת ומפריעה לתפקוד.

כישורים חברתיים חשובים מאד לעתים אפילו יותר מהישגים אקדמיים ומקצועיים. בכל מקום עבודה יש את האנשים עם כישורים חברתיים יוצאי דופן שיודעים לקדם את עצמם רק בגלל יכולות התקשורת הבין אישית, למרות שמקצוענית הם משמעותית פחות מוצלחים מאחרים.

ילדים נוער או בוגרים שסובלים מחרדה חברתית מומלץ שיבואו לטיפול. הטיפול קצר וממוקד ללא שיחות, הנחיות או תרגולים. מטרת הטיפול לאפשר למטופל להרגיש יותר נוח בחברה, לשפר את הביטחון העצמי, לבנות חוסן רגשי ולחיות שבשלום עם עצמו ועם אנשים סביבו מוכרים וזרים ולקדם את עצמו.