הבגידה והבחירה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

בגידה זה דבר נפוץ מאד. הרבה אנשים חוו בגידה ואלו שלא חוו, מכירים לפחות אדם אחד שחווה בגידה. כשאנחנו מגלים שבגדו בנו מתעוררות המון תחושות: בושה, פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי, אנו פגועים רגשית, חשים מרומים, דחויים ומנוצלים. לאחר שהתגלתה הבגידה צריך לעשות החלטה קשה. להישאר ביחד או להיפרד. החלטה קשה יותר היא אופן ההתמודדות עם הבגידה. כיצד ממשיכים הלאה מבלי שתחושת הפגיעה והחשדנות תמוטט אותנו ואת הקשרים שלנו.

לירון, בת 38, נשואה עם 3 ילדים וחיה עם חשש תמידי מבגידה. היא סיפרה שלא תפסה את בעלה בוגד ולפי ההתנהלות שלו גם אין לה סיבה לחשוש אבל בכל זאת היא בודקת אותו כל הזמן.

כששאלתי אותה מה תעשה אם תתפוס את בעלה בוגד?

היא השיבה שעדיין לא יודעת.

"אז למה את בודקת?" שאלתי.

תשובתה הייתה "כדי למצוא".

"למעשה את כל יום חווה וחיה את הבגידה למרות שדבר לא קרה?"

"נכון" השיבה.

"האם יש משהו שבעלך יכול לעשות שירגיע אותך ויאפשר לך לסמוך עליו?"

"לא" היא ענתה.

הצעתי לה לחשוב קודם מה היא תעשה אם תמצא, כי אם אין בכוונתה לעשות דבר אז למה לה לדעת?

הסברתי לה שהיא מבזבזת המון אנרגיה רגשית על חווית בגידה וזה מנהל אותה. זה פוגע בה בקשר הזוגי ובבני המשפחה כאשר היא מרוכזת בתסריט השלילי במקום להנות ממה שיש לה, מהזוגיות ומהמשפחה.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר לחזור לפרופורציות וליצור סדר עדיפויות. כדי שנוכל לעשות בחירות נכונות עבורנו ולהיות שלמים עם הבחירה אנו צריכים שתהיה לנו היכולת ליצור קשרים וגם לנתק קשרים. 

הילד לא בא עם דף הוראות

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

כהורים טבעי, שיש לנו שאיפות גדולות עבור ילדינו. השאיפות והרצונות שלנו לא נפסקים לעולם וממשיכים גם כשהילדים גדלו וכבר בוגרים בעצמם. כל אחד מאתנו רוצה שהילד שלו יהיה הכי מוצלח, חכם, עצמאי ומאושר. אנחנו שואפים שהילדים שלנו ימצאו את הכיוון הנכון להם בחיים, יתפרנסו בכבוד ושיהיו להם קשרים משפחתיים וחברתיים בריאים וטובים. יש חשיבות גדולה מאוד לאופן בו אנחנו כהורים בוחרים לגדל את הילדים ולהעביר להם את המסרים החשובים, השאיפות והציפיות שלנו מהם. למרות הכוונות הטובות, לפעמים משהו משתבש והילד חווה מהוריו ציפיות גבוהות או נמוכות מידי.

יש ילדים שחווים ציפיות כל כך גבוהות שעבורם ההורים יוצרים מעין צל גדול ומאיים מעליהם שגורם להם לחיות בפחד וחשש תמידי לאכזב. בכל דבר שהם עושים הם מרגישים שהם לא מספיק טובים, לא משנה לכמה השגים הגיעו. מטופלים בוגרים העוסקים ברפואה, עריכת דין ומנהלים בכירים שלמרות הישגיהם הם חשים שזה לא מספיק טוב עבור ההורים. אולי הם פשוט אף פעם לא שמעו את ההורים אומרים להם עד כמה הם גאים בהם. הסיבות לכך יכולות להיות שההורים הקפידו לשים דגש תמיד על השלילי, על מה עדיין לא הושג מתוך מחשבה שזה ידרבן את הילדים להתאמץ ולהצליח יותר.

להורים מאד לא נעים שהילד מתקשה לעמוד בסטנדרטים מסוימים ומקווים שהוא לא יבייש אותם במצבים שונים. למשל כשההורים לוקחים את הילד לתחרות, מצד אחד הם מביעים בכך את תמיכתם בילד ומצד שני כשהם כל כך מתרגשים ורוצים מאד שהילד יצליח הם מעבירים מסר שהציפייה ממנו מאד גבוהה במיוחד כשכולם מסתכלים עליו. גם ההורים חווים לחצים וציפיות כשמצופה מהם לשתף אחרים בהצלחות של ילדיהם.

יש הורים שאומרים לילד שהציונים שהביא מבית הספר לא חשובים והעיקר שיעשה את המיטב, אבל הילד קולט מההורים מסרים אחרים שהם משדרים בלי שהם מודעים לכך. הורים שנמצאים בעמדות בכירות ודורשים מעצמם המון, שופטים לחומרה טעויות שלהם או של אחרים, הילד יכול להרגיש שהוא מאכזב אותם כי אינו מסוגל לעמוד באותם הסטנדרטים של ההורים.

בקצה השני יש הורים נטולי ציפיות שלא דורשים מהילדים דבר. גם גישה זו עלולה להיות בעייתית מכיוון שהילדים זקוקים לרמה מסויימת של תמיכה, הכוונה ודרישות, אחרת הם חשים שאינם חשובים ולאף אחד לא אכפת מהם.

ילדים שחשים שהם אף פעם לא מספיק טובים ולא עומדים בציפיות ההורים או חשים שלא משנה מה עשו ממילא לאף אחד לא אכפת מהם, יכולים לגדול עם קושי למצא כיוון בחיים, עם תחושה שהם אבודים, שהם כל הזמן תחת לחץ וביקורת לא משנה מה אומרים להם ומה הם עושים או משיגים. זה יוצר קשיים בתקשורת, ריחוק, תסכול ופוגם בשמחת החיים ואיכות החיים.

אין מתכון קסם והילד לא בא עם דף הוראות. בתוך משפחה אחת, יכולים להיות אחים כשלכל אחד מהם צריך גישה שונה: ילד שצריך שידחפו ויעודדו אותו כל הזמן להישגים, ילד שצריך חופש פעולה כי יש לו מצפן פנימי להתכוונן למקומות שנכונים לו וילד שצריך משהו באמצע.

בין מגוון הטיפולים שקיימים בקליניקה יש גם טיפול שמותאם להורים. טיפול לנטרול מחסומים רגשיים שמצד אחד עוזר לשחרר דאגות כלפי הילדים ומצד שני מאפשר להורה למצוא בעצמו את המינון הנכון באמצעותו יעודד את ילדיו להוציא את המיטב שבהם ולשמור על תקשורת טובה איתם. 

בך בחרנו - התמודדות עם אימוץ

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

ילדים מאומצים מתחילים את החיים עם קושי שנכפה עליהם. הריון לא רצוי, לעיתים אצל נשים שאינן בריאות, מכורות, נשים צעירות שמסתירות את ההיריון ועוד. העובר גדל בבטנה של אם במצוקה וסופג את מצוקתה. בסופו של דבר נולד למקום שלא מוכן לבואו. מרגע הלידה ועד שהתינוק מגיע למשפחה המאמצת הוא נמצא בסביבה שיש שם כוונות ורצון טוב לטפל בו אבל בלי הפנאי לכך. הוא מקבל את הצרכים הפיזיים להם הוא זקוק אבל לא את כל הצרכים הרגשיים.

בגיל צעיר הוא חווה מעבר נוסף למשפחה המאמצת והוא צריך להסתגל לאנשים חדשים, שפה ותרבות חדשה. פעמים רבות הוא סוחב את הקשיים הראשוניים שלו לתוך הגדילה והילדות שלו וזה עלול ליצור אצלו מחסומים רגשיים שיכולים להשפיע על התפקוד שלו במהלך חייו וכאדם בוגר.   

כמו הילד, כך גם ההורים המאמצים מתמודדים עם קשיים רבים. ברוב במקרים מאמצים ילד לאחר שניסו להביא ילד ללא הצלחה ואז נכנסים לתוך תהליך אימוץ ארוך ומתיש.

כשהילד מגיע אליהם אי אפשר לדעת בדיוק אילו קשיים הוא חווה, איך הם משפיעים עליו בהווה ואיך ישפיעו בעתיד. אחת הבעיות עם ילדים מאומצים היא שההיסטוריה הראשונית שלהם לרוב אינה ידועה ולא ברור כיצד תשפיע עליהם בעתיד.

לעיתים הילד המאומץ שהגיע ממדינה אחרת נראה שונה מאד במראה מהוריו המאמצים כך שגם אנשים זרים שאינם מכירים את המשפחה יכולים מיד לזהות שהילד מאומץ. במגרשי משחקים הילדים יכולים לשמוע הערות מילדים או בוגרים אחרים על כך שהמראה שלהם שונה מההורים שלהם. לעיתים ההערות מגיעות עם רוע וחוסר טקט.

בעיה מורכבת יותר היא כאשר יש להורים המאמצים גם ילדים ביולוגים. למרות אהבה שיש להורים לכל הילדים הילד המאומץ בדרך כלל מרגיש פחות מוצלח, רצוי ואהוב. לעיתים גם להורה יש העדפה לילד הביולוגי וקשה לו להסתיר זאת. זה מצב מורכב שלא מדברים עליו לכן יכול לבוא לידי ביטוי בבעיות התנהגות, קשיי תקשורת בין בני המשפחה ומערכות יחסים מורכבות והרסניות שלא מצליחים למצוא להם פתרון.

יש ילדים שאומצו בנסיבות טרגיות עקב מוות של ההורים או אחד ההורים. בני משפחה אחרים מטפלים ומגדלים את הילד אבל עדיין הילד חווה את האובדן גם אם קרה בגיל מוקדם לפני שהוא זוכר ויכול לתאר מה קרה.

נסיבות טרגיות אחרות הן כאשר הילד הוצא מהמשפחה הביולוגית עקב חוסר תפקוד וחוסר יכולת לטפל בילד.

לעיתים ההורים המאמצים אינם יודעים כיצד להתמודד עם השאלות הקשות או לא יודעים כיצד ומתי נכון לתת לילד את המידע, או שהם עצמם חשים בושה עקב העובדה שלא יכלו להביא ילדים ונאלצו לאמץ, או לא שלמים לגמרי עם האימוץ. קשיים אלו לגיטימיים אבל אין לגיטימציה לדבר על כך ולשתף בקושי. ההתמודדות עם המצב החדש לעיתים מכבידה על הזוגיות ומתעוררים קשיים גם בתקשורת הזוגית.

אימוץ ילד זה תהליך ארוך, מתיש ומורכב שמצריך גם הכנה רגשית. מכיוון שלא ברור כיצד ההיסטוריה הראשונית של הילד תשפיע עליו כדאי גם להורים המאמצים וגם לילד לעשות טיפול לנטרול מחסומים רגשיים כדי למנוע או למזער את הבעיות שנובעות מהחוויה הראשונית. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מתבצע על ידי כושר התנגדות השריר מלל מגע עדין והדמייה קצרה. על ידי סדרת שאלות שהמטפלת שואלת היא יכולה לקבל מידע מהמערכת הרגשית בגוף לגבי עומסים רגשיים שנקלטו בשלבים מוקדמים גם כאשר המטופל לא יכול לספק מידע על ההיסטוריה הראשונית. הטיפול אינו כולל שיחות או הנחיות לכן הוא קל מאד לשיתוף פעולה. הטיפול פותח אופציות רגשיות ומאפשר לעשות בחירות נכונות לממש פוטנציאל למצוא ערוצי תקשורת יעילים ולחיות בשלום עם עצמך ועם הסביבה.

הטיפול מייצר שקט רב ויכול לעזור לילד ולהורה לראות את הטוב שבסיפור במקום את הרע. הוא עוזר לילד להרגיש שהוא זכה במשפחה, הרי להבדיל מילד ביולוגי שלא בוחרים- בילד מאומץ בוחרים. חשוב לנקות את כל מה שהילד עבר ומשפיע לו על החיים וכמובן גם את המחסומים של ההורים המאמצים שמתמודדים עם חוסר ודאות, חרדה ומתח.

טיפים

1. חשוב שלהורים ולילד יהיה ברור שהורה זה מי שמגדל את הילד ולא מי שילד אותו.
2. חשוב שההורה ירגיש נוח עם האימוץ ולכן יוכל לספר לילד מיד שהוא מאומץ ונבחר על ידי ההורים מכל הילדים. הוא המתנה שלהם והם שלו.
3. חשוב שלהורים ולילד יהיו כלים ותשובות מוכנות כאשר נתקלים בהערות קשות.
4. חשוב לעדכן את הבוגרים והילדים במסגרות שבהן הילד נמצא על היותו מאומץ וכיצד נכון להתמודד עם שאלות או הערות לא נעימות.

איך גוש מתכת יכול לעוף?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

מטוס זה דבר לא הגיוני.

ההיגיון הבריא ונסיון החיים שלנו עם כוח המשיכה קובעים בוודאות שמטוס לא יכול להיות באוויר ועוד לאורך זמן. לא הגיוני שגוש מתכת בכזה גודל ובכזה משקל יכול לעוף באוויר. אבל... מיום לידתנו אנחנו יודעים שזה אפשרי וקורה כל יום, כל היום ובכל העולם - אנשים טסים. הנתונים מראים שמטוס הוא כלי התחבורה הבטוח ביותר. למרות שקרו תאונות ופיגועים עדיין הרבה פחות אנשים נהרגו בטיסה מאשר מתאונות דרכים וממחלות.

לא מעט אנשים, ילדים ובוגרים סובלים מפחד או חרדה מטיסות. כמו כל פחד וחרדה זה מופיע פתאום. לחלקם היא הופיעה למרות שטסו פעמים רבות בחייהם ולא קרה להם דבר ולחלקם התעוררה למרות שלא טסו מעולם או טסו פעמים ספורות. לא תמיד מטופלים יודעים לדווח מה עורר את החרדה. חלק מקשרים זאת לטיסה מפחידה עם הרבה טילטולים וכיסי אוויר. הרבה אנשים מדווחים על התעוררות החרדה לאחר אסון או כמעט אסון תעופה שדווח בחדשות.

הפחד לרוב נובע מהצורך בשליטה ובא לידי ביטוי החל מהקושי לחשוב בכלל או לתכנן טיסה, בהזמנת כרטיס טיסה, לילות לבנים בימים שלפני טיסה וכמובן בטיסה עצמה. בין החרדים שכן עולים לטיסה, יש את אלו שמחזיקים את הכיסא במשך כל הנסיעה ונמצאים במתח רב וכעס על האנשים הרגועים שישנים סביבם או קוראים ספר, יש את אלו שלוקחים כדורי הרגעה לפני ו/או בזמן הטיסה ויש כאלו שחווים סימפטומים של חרדה כגון: קושי בנשימה, הזעת יתר, רעד בלתי פוסק, דופק מהיר, כאבי בטן וראש, בחילות, הקאות ורצון אדיר לצעוק ולברוח. חרדת הטיסה פוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה אך גם בחברים ובני משפחה. הם נמנעים מלצאת לחופשה בחו"ל, לא מבקרים בני משפחה שחיים בחו"ל ואפילו מסרבים לקבל מתנה של חופשה בחו״ל ממקום העבודה. ההשפעה כמובן יכולה להיות רחבה הרבה יותר. לדוגמא- היא יכולה ליצור בעיות חברתיות כשכל החברים רוצים לטוס ביחד ויכולה לגרום לסרב לעבודה חדשה ומצויינת בגלל שקיימת בה דרישה לטוס.

חרדת הטיסה, כמו כל חרדה אחרת, אם היא לא מטופלת יכולה רק להחריף. במרכז אורה גולן יש טיפול יעיל, מדויק וקצר לנטרול מחסומים רגשיים המנטרל את חרדת הטיסה ומעלים אותה. מטרת הטיפול לאפשר לאדם להגיב בפרופורציה, לשחרר את הצורך בשליטה, להיות רגוע ונינוח ולטוס בנחת. יותר מזה, טיסה היא זמן מנוחה. עושים עבורנו את העבודה, אין לנו אפשרות לקבל טלפונים. זמן לראות סרט, לקרוא ספר, לאכול ולישון. זה כל כך כיף. אז למה שנמנע מעצמנו להנות שאנחנו רואים שאחרים עושים את זה ומצליחים?

מי מפחד ממחלות?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

חרדה ממחלות או חרדה בריאותית היא תגובה חסרת פרופורציה להתמודדות עם מחלות. כל אחד חושש לחלות וחושש לקבל את הבשורה, אך כאשר מתמודדים עם מציאות זו בפרופורציה אנשים אינם עסוקים בחשש שלהם ממחלות. הם מנהלים את חייהם כרגיל, עושים את הבדיקות הרפואיות הנדרשות, מקבלים תוצאות ובמידת הצורך מקבלים את הטיפול שהומלץ להם. יש להם את היכולת לסנן מידע על מחלות, להתייחס רק למה שרלוונטי עבורם ולא מעבר לכך.

שפע המידע הזמין כיום על מחלות ובריאות מחנך ומלמד אנשים להיות מודעים לשמירה על בריאותם אך גם תורם להתרחבות תופעת החרדה בנושא. החרדה הבריאותית או החרדה ממחלות הפכה לחרדה נפוצה מאד אצל ילדים, נוער ובוגרים. בקלות ניתן למצוא מידע לגבי כל סוגי המחלות, התסמינים ודרכי הטיפול. הבעיה היא שכאשר נחפש באינטרנט תסמין מסוים, סיכויים גבוהים מאוד שנקבל תוצאות שיראו לנו שמדובר בוודאות במחלה  ס ו פ נ י ת !!!

כמובן שלחרדה הבריאותית, כמו לכל חרדה אחרת, יש רמות שונות וצורות ביטוי שונות. אירוני שדווקא החרדה הבריאותית יכולה לגרום להזנחה או פגיעה בבריאות:

1. תחושת שיתוק כך שלא מסוגלים לעשות כל דבר שקשור לבריאות, אפילו לא ללכת לרופא או לעשות בדיקת דם פשוטה.
2. מבצעים את הבדיקות הנדרשות אבל לא מסוגלים להתמודד עם ההמתנה לקבלת התוצאות.
3. קושי להתמודד עם תסמינים של מחלה אפילו קלה כגון התקררות שלך או של אדם קרוב.
4. קושי לשמוע על מחלה שלך או של אדם קרוב או אפילו זר.
5. לא מסוגלים לשמוע את המילה סרטן או חלילה להגיד אותה, במקומה אומרים ״המחלה״.
6. קושי להתמודד ולתת תמיכה לאדם קרוב שחלה.
7. קושי להתמודד עם בדיקות מעקב הנדרשות לאחר ההחלמה מהמחלה. נרגעים לאחר תוצאות שליליות כלומר חיוביות עבורם אבל החרדה נבנית בהדרגה על למועד הבדיקות הבא.
8. קושי להתמודד עם הצורך במעקב רפואי בגלל סיכון גנטי, חשים שגזר דינם נחרץ כבר.
9. כל תסמין קטן שלך או קרוביך מצריך בדיקות רפואיות.
10. צורך לקבל חוות דעת מרופאים שונים וקושי לסמוך שהכל תקין. דבר שמגדיל את הסיכוי לפספס  בעיות כי גם לרופאים קשה להתייחס לתלונות ברצינות.
11. צורך בתרופה לכל תסמין ושימוש בתרופות באופן עצמאי ללא יעוץ רפואי.
12. קושי להתמודד עם כל כאב או מיחוש ושימוש מופרז במשכחי כאבים.

כמובן שאין כל תועלת בלהגיד לאדם לחוץ להירגע, אלא יש צורך בטיפול שיסיר את החרדה. הורים עם חרדה בריאותית מעבירים את החרדה לילדים גם אם הם לא משתפים אותם בחרדות שלהם. הילדים קולטים את תחושת החרדה שיש להורים ונוטים לפתח חרדה גם הם. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עוזר לאנשים לחזור לפרופורציה, לתפקד, לעשות את הבדיקות הנדרשות, להיות רגועים ונינוחים בלי שהחרדה תנהל אותם ותעסיק יותר.

ההמלצות שלנו לאנשים שסובלים מחרדה בריאותית:

• להימנע מחיפוש מידע על תסמינים ברשת.
• ללכת לבדיקות רפואיות נדרשות לא להימנע מהם, לקחת בן משפחה או חבר קרוב שילווה.
• להימנע משיחות על מחלות, במידה והן לא עושות לך טוב.
• משתלם להשקיע בבריאות על ידי פעילויות פשוטות כמו אכילה נכונה, פעילות ספורטיבית ומספיק שעות שינה.
• צחוק תורם לבריאות.
• הבכי משחרר, לא מומלץ לעצור אותו.

איך הפרעה יכולה להפוך להצלחה?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

יצא לכם לשמוע על OCD, אבל אתם לא יודעים מה זה?

OCD- Obsessive Compulsive Disorder, היא הפרעה נפשית של טורדנות כפייתית המתבטאת בביצוע פעולות טקסיות- נגיעה באזורים מסוימים, תיקים, צורך מופרז בניקיון וסדר ועוד... הפעולה מתבצעת לרוב באופן אוטומטי והסובלים ממנה לא שמים לב לכך שמבצעים אותה. האנשים שסובלים מההפרעה חווים מחשבות טורדניות רבות והפעולה הטקסית שמבצעים מפחיתה את החרדה לזמן קצר וגורמת סבל בעצמה. במידה וימנעו מביצוע הפעולה הטקסית- תחושת החרדה תתעצם ויכולה לגרום לתחושת לחץ ודיכאון.

ה-OCD יכול לפרוץ בכל שלב בחיים, אצל ילדים וגם אצל אנשים מבוגרים וצורת הביטוי יכולה להשתנות עם הזמן. ההפרעה הזו יכולה לשאוב הרבה אנרגיה ולפגוע באיכות החיים. מוזר, אבל אפשר להפוך את ה-OCD ליתרון! אלו אנשים שנוח להם לעבוד לפי תבניות מסוימות ואת הצורך לעבוד כך ניתן לנטב לכיוון חיובי במיוחד כאשר החרדה נרגעת.

סיפור מהקליניקה: ירון, מטופל שלי, בן 42 בעל עסק למזון. הוא אובחן עם OCD וההפרעה שלו מתבטאת בצורך אובססיבי לסדר וניקיון ומחשבות טורדניות. בנוסף ירון סבל מחרדות, לחץ קושי להציב גבולות ללקוחות. נוצר מצב שהוא היה נותן שירות ולא קיבל תשלום דבר שרק החריף את הלחץ. לאחר שסיים את הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מצבו השתפר והוא היה יותר רגוע ונינוח והצליח להציב גבולות ולגבות תשלום מהלקוחות. המלצתי לו לנתב את ההפרעת ה OCD לצורך האובססיבי לסדר ונקיון לעסק. ירון יישם את העצה והחל לסדר את המלאי לפי תאריכים, לסדר את ההזמנות... כמובן שזו משימה שהייתה מאוד קלה עבורו. עם הזמן ירון הבין שההפרעה שלו חסכה לו המון כסף כי עכשיו הוא יודע בדיוק מתי הוא צריך לעשות הזמנות, איך הכי נכון לסדר ולנהל את העסק.

לגיטימיות לרמוס

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

רמיסה היא פגיעה רגשית ו/או פיזית קשה באדם אחר כגון: אלימות, גזענות, אפליה, אונס התעללות לרוב אלו הן פעולות לא חוקיות אבל קיימת בחברה רמיסה חוקית לכאורה, "עדינה" עם השפעה הרסנית מיידית ולתווך הארוך. היא פוגעת רגשית בלבד וכוללת: שימוש במילים בכתב, בעל פה ובמחשבה באופן שפוגע בכבודו של אדם אחר. למשל בצורה שיפוטית, מבטלת, חוסר הקשבה, יחס מעליב מזלזל, הערות פוגעניות לא ענייניות טון דיבור ועוד.  הלגיטימיות לרמוס מחלחלת ברבדים שונים של החברה. כאשר אנו שומעים אותה באמצעי התקשורת זה נותן לגיטימציה לשיח חברתי רומס ופוגעני. ריבוי אמצעי התקשורת נותנת במה לכתבים ועיתונאים להשתלח באנשים ולחרוץ גורלות. האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים לכל אחד בצורה אנונימית להכפיש ולרדוף אנשים או מתחרים. מספיק לבחון כמה אחוזים מהטוקבקים כוללים שיח ענייני וכמה כוללים הכפשות ורמיסה. התנהלות כזו הפכה לנורמה שאנשים התרגלו אליה ולא תמיד ערניים לכך. עובר מסר ששיח רומס תקין ומשדר חוזק ושיח מכובד ומכבד זו חולשה. אנשים ששמם הטוב נפגע כתוצאה מכך לא תמיד מצליחים להתאושש.   

חסרה הבנה עד כמה משמעותית הפגיעה כתוצאה מרמיסה מילולית של אדם ולכן גם חסר חינוך וחוקים ברורים המגנים מפני התנהלות כזו.

ילדים יכולים לשמוע הערות פוגעניות מצד הורים, גננות, מורים, וחברים אלו שחוו חרם חברתי לא שוכחים זאת גם בבגרותם. בוגרים מקבלים הערות פוגעות מבני הזוג, הבוס, המפקד, קולגות, חברים ולעיתים גם מאנשי המקצוע שאמורים לטפל בהם.

דוגמאות נוספות אליהן אנו חשופים בחיי היומיום הן למשל על הכביש - כולנו מכירים את הנהיגה הרומסת שבא נהגים נדחפים לא נותנים לאחרים להשתלב בתנועה צופרים ומקללים. או לחילופין הקושי לעמוד בתור בצורה מסודרת והניסיון לקצר את התהליך ולהידחף מהצדדים. במגרשי הכדורגל כמות הקללות שנשמעות שם אינה מזיזה לאף אחד אבל פוגעת בכל אחד מאלו ששומעים אותן וגם באלו שמשמיעים אותן.
אני פוגשת מטופלים רבים המתארים לכמה ביקורת רומסת הם חשופים באופן קבוע על ידי הוריהם למרות שהם עצמם כבר בוגרים והורים בעצמם. הערות מיותרות על כל דבר קטן: לבוש, עבודה, בני הזוג שלהם, אופן חינוך הילדים, עד כמה הם מקפידים על סדר וניקיון, ההתנהלות הכספית שלהם ועוד ועוד.
עובדים המתארים שאף פעם לא שמעו מילה טובה מהבוס רק תלונות, קיטורים, צעקות והשפלות. בני זוג שזורקים הערות פוגעות אחד כלפי השני, עד כמה השני לא מוצלח, לא משקיע, מבזבז, לא מרוויח. הם כבר שכחו שבחרו אותם כבני זוג.

יש אנשים בוגרים שמסננים אוטומטית את המסרים ולא תמיד מודעים לכמות האינפורמציה הרומסת אליה הם חשופים או שאותה הם משמיעים. דבר זה גורם לאטימות, פשוט מפסיקים להקשיב או להתייחס אחד לשני שגם זה סוג של רמיסה. אחרים שהם עדינים יותר וקשובים לאחרים נפגעים בתהליך ומסתגרים. ילדים לומדים נורמה תקשורתית וחשיבתית זו כמו שהם לומדים כל שפה שהם חשופים לה בלי יכולת לסנן או לבקר אותה. 

מחקרים התנהגותיים רבים כגון אלו של פרופ' דן אריאלי ופרופ' דניאל כהנמן מראים את הקשר הישיר בין המילים שאנו שומעים ומשמיעים והמחשבות שלנו לבין התפקוד שלנו. חשיפה לרמיסה בצורה ישירה או עקיפה פוגעת במערכת הרגשית והחיסונית שלנו. נגרמים פצעים ונשארות צלקות שאינן נראות כלפי חוץ. החיוניות והתפוקה יורדים, הנטייה לחלות ולתאונות עולה, מימוש הפוטנציאל נפגע ויש שמתקשים לתפקד ולמצוא כיוון. הרבה פעמים הפגיעה נעשית דווקא בקרובים וביקרים ביותר על ידי ביקורת רומסת. ברור לנו שלכל אחד מאיתנו אחריות על מה שאנחנו אומרים ועושים אבל באותה מידה יש לנו אחריות גם על מה שאנו חושבים ומרגישים. חשוב שנבין את הקשר בין המחשבות והרגשות שלנו על בריאותינו, בריאות הסובבים אותנו ורמת התפקוד שלנו.
אנו יודעים לדוגמה שספורטאי שמאמין ביכולות שלו ויוצא לתחרות עם תחושה שהוא ינצח סיכויו לנצח גדולים מספורטאי שחושש להפסיד. אדם שגדל בסביבה רגשית תומכת, מכבדת, המעודדת אותו לנסות, נותנת גיבוי להצלחות ומתייחסת לכישלונות כניסיונות בדרך להצלחה, סיכויו להצליח לממש את הפוטנציאל שלו גדולים. זאת לעומת אדם שגדל בסביבה רגשית שכל הזמן משדרת לו שיש סכנה שלא יצליח כי יכשל ואין טעם לנסות כי אין סיכוי.   

הלגיטימיות לרמוס אינה נותנת מקום להתחשבות, לפרגון ולמחוות לאחר. אלו דברים חיוניים המזינים את המערכת הרגשית. עם מעט השקעה ניתן לעשות שינוי גדול המאפשר למידה, התפתחות, אמון, יכולת לסמוך, לעבוד בצוות, לשתף פעולה, להתמודד עם קשיים ולפתור חילוקי דעות וסכסוכים.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר להחלים ולהשתקם מפגיעת הרמיסה. הוא מומלץ לילדים ובוגרים שחשופים כיום או בעבר לרמיסה, הטיפול מומלץ גם לאנשים שלא מבינים מדוע אחרים נפגעים ונעלבים מהם. הטיפול מתאים לאנשים שחווים פגיעות, תקיעות, חרדה חברתית, קושי עם ביקורת (לתת ולקבל), קושי מול סמכות, קושי להתקדם בחיים, אנשים החשים פגועים, המתמודדים עם חוסר צדק, כאלו שאיבדו אמון באחרים, כאלו שאנשים מפחדים מהם, מתרחקים מהם, נמנעים לתקשר איתם, אנשים שיש להם יצר נקם, קנאה, צרות עין, מאחלים שלאחרים יהיה רע, מקללים, אימפולסיביים, צריכים להתנצל הרבה, מתקשים להתנצל, יהירים, עצבניים, סובלים מחרדות קושי לפרגן, חושבים דברים שליליים על אחרים, לוקחים כל דבר ללב נעלבים, קורבנות.

לפרטים והרשמה על הטיפול הירשמו בטופס הנחיתה.