"איזה כייף הגיע ל"ג בעומר" – האומנם?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן ל"ג בעומר הוא חג במהלכו גם ילדים וגם הוריהם עשויים להתמודד עם סוגים שונים של פחדים - פחד מאש, פחד מחושך, פחד ממקומות הומי אדם ועוד. פחדים אלו מונעים את ההנאה מחווית המדורות והחג, הם מנהלים אותם ומגבילים אותם. הפחדים עשויים להיות שונים ולנבוע מסיבות מגוונות: פחד מאש: חוויות עבר: יש אנשים וילדים שחוו שריפה של בית, או של מקום אחר הקרוב לליבם, יש כאלו שממש נכבו פיזית מאש. חוויות מאין אלו משאירות תחושות קשות המתקשרות לאש ושריפה ועשויות לעלות פחדים וחששות. חשש מפגיעה: יש הורים שחוששים מהשתוללות הילדים באזור המדורה, מפציעה מקבלת כוויה, חוששים שהאש תתפשט ויפרצו שריפות ועוד. בעיות רפואיות: יש הסובלים מבעיות רפואיות כמו אסטמה או מחלות עור שעקב כך לא יכולים לצאת החוצה מהבית במהלך ל"ג בעומר בגלל זיהום האוויר. כשאנשים מזהים שיש להם מחסומים רגשיים שמנהלים אותם הקשורים לאש ולשריפה כדאי לטפל בזה, במהלך הטיפול לומדים לשים את התחושות בפורפורציות כדי להצליח להנות. או לחילופין, לומדים לוותר על הבילוי הזה מכיוון שהוא לא מהנה או מסכן את הבריאות. פחד מחושך: כאשר ילדים מפחדים מהחושך זה טבעי ותואם גיל ולרוב חולף. הבעיה מתחילה כאשר הפחד הזה לא חולף עם הבגרות. יש אנשים בוגרים שקשה להם להתמודד עם מצבים או אירועים המתנהלים בחושך כי הם מתמלאים בפחדים. מצב זה פוגם באיכות החיים וגובה מחיר כבד. אנשים אלו נמנעים למשל מלהגיע למדורות ל"ג בעומר, מללכת לחברים ומסיבות בערב, ישנים עם אור דולק - מה שפוגע באיכות השינה ועוד. הם מתמודדים עם הפחד מהחושך והקושי על בסיס יומיומי כי בכל יום מגיע הערב והחשיכה. לפעמים תחושת הפחד מלווה אותם גם במהלך היום בעקבות מה שעומד להגיע. ניתן ומומלץ לטפל בפחד מחושך כדי לשפר את איכות החיים ולמנוע את השחיקה המתפתחת בעקבות ההתמודדות היומיות עם הפחד. בנוסף, מבוגרים המתמודדים עם הפחד עלולים להעביר אותו גם אל ילדיהם ולכן ישנה חשיבות גבוהה אצל מבוגרים אלו להגיע לטיפול בהקדם. פחד ממקומות הומי אדם: יש אנשים שמתמודדים עם פחד ממקומות הומי אדם כמו – אירועים של יום העצמאות או ל"ג בעומר, ארוחת שישי בחיק המשפחה, חתונה או בר מצווה ועוד. בד"כ אנשים אלו חשים בנוח בקרב המשפחה המצומצת או קומץ חברים קרובים מאד בלבד. לאירועים בקרב המשפחה המורחבת (חתונות, בת מצוות, חגיגות גדולות וכו') הם לא ילכו וכך יוצא שהם מחמיצים הרבה מאוד דברים. חשוב לבדוק האם אנחנו נמנעים מלעשות משהו כי אנחנו באמת לא אוהבים אותו ולא נהנים ממנו או כי הפחד או החרדה מנהלים אותנו ולכן אנחנו נמנעים. במידה וכך הדבר מומלץ להגיע לטיפול. המטרה בטיפול אינה להפוך אדם שלא אוהב המון אדם לאחד שכן אוהב אלא לאפשר לו להתמודד עם הפחד ולחיות את חייו, כך  שהפחד לא יהיה זה שמנהל את ההחלטות שלנו ושולט בנו. כי כשהחרדות הן אלו ששולטות הן תמיד ירצו יותר שליטה ויותר כוח.

פחד מזיקוקים, פיצוצים ורעשים חזקים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן התקופה הזו בשנה - יום השואה, הזיכרון, העצמאות בואכה ל"ג בעומר מעלה אצל רבים, ילדים ובוגרים, את החששות הפחדים והחרדות מרעשים חזקים. לרוב כאשר מופיע רעש קיצוני אנשים נבהלים לרגע, מבינים מה היה מקור הרעש וממשיכים הלאה אך יש כאלו שאצלם זה מייצר פחד וחרדה וקושי להמשיך להתנהל כרגיל לאחר מכן. הפחד מרעשים חזקים יכול לבוא לידי ביטוי רק מרעשים מסוימים כגון: בלונים מתפוצצים, אזעקות, צפירות, זיקוקים, רעמים, בום על קולי של מטוסים ועוד. החרדה מופיעה אפילו כאשר יודעים מראש שהרעש יגיע ויש כאלו שפוחדים מכל רעש ידוע או שהופיע במפתיע. החרדה הזו פוגמת באיכות החיים וביכולת להנות מדברים מסויימים. למשל יוצר סירוב ללכת למסיבה או אירוע מהנה שיש בו בלונים מהפחד שאחד מהם יתפוצץ. או למשל לא יכולים להיות באירוע מרהיב של זיקוקים בגלל הפחד מהרעש שהם מייצרים. יש ילדים שלא הולכים לבית הספר בימים שיש צפירות של ימי הזכרון וגם כאשר הם בבית קשה להם להתמודד עם הרעש והם חייבים מישהו שיהיה על ידם. יש בוגרים שלא מתפקדים בימים שפיקוד העורף מודיע על תרגיל בו ישמעו אזעקות. גם לאחר שהרעש עבר הם מתקשים להתאושש ולחזור לתפקוד. לוקח זמן לזהות את החרדה מכיוון שהיא מופיעה רק כאשר חשופים לרעש חזק. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים עוזר לאדם להגיב בפורפורציה – לזהות את הרעש ולדעת לעבור הלאה, להתמודד גם אם זה מופיע בפתאומיות וגם אם יודעים שזה עומד להגיע.

אובדן שלא ניתן להגדיר כאובדן

מאמר מאת ד"ר אורה גולן כשאנחנו משתמשים במונחים אובדן ושכול הכוונה והמשמעות מובנות לכולם. אך לעיתים יש מקרים בהם התחושה והחוויה האישית של האדם היא של אובדן ושכול אבל אסור לו להשתמש במילים קשות אלה כי אי אפשר להשוות תחושה זו לאובדן של בן משפחה או ילד. הכוונה היא למשל: לפיטורים ממקום העבודה, נפילה כלכלית קשה, פרידה מבן זוג, פספוס הזדמנות, אובדן של בעל חיים, מעבר מקום מגורים או מדינה ועוד. פעמים רבות במצבים כאלה התחושה היא ממש של אבלות והכאב הוא גדול, אבל אין לגיטימציה להשתמש במילים של אובדן מחד ואין מילים אחרות בשפה להגדיר את הכאב והתחושות הקשות מאידך. זה אולי נשמע מוזר, אבל כאשר חסרה לנו שפה להסביר רגשות ותחושות שלנו, קשה יותר להתמודד עם הבעיה ולהתגבר עליה. דוגמאות מהקליניקה: עקב קיצוצים במקום העבודה של שירה פיטרו אותה. שירה סיפרה שתהליך הפיטורים נעשה בצורה מקצועית ומקום העבודה התחשב כמה שיכל, עד רמה של מימון מספר טיפולים פסיכולוגיים למי שרצה עזרה כדי להתמודד עם המצב. שירה לא הצליחה להתאושש מהפיטורים ולגייס את עצמה לחפש מקום עבודה חדש, היא חוותה את זה כסוג של אובדן. מאוד כאב לה הלב, למרות שהפיטורים לא היו תלויים בתפקוד שלה כך שלא היה לה על מה להתחרט. חלק מהקושי שלה נבע מכך שלא יכלה להתלונן על כך יותר מידי. הכלב של רחל נפטר בגיל מבוגר. היא ידעה שזה מתקרב אך לא ידעה מתי זה יקרה. במצבים רבים כשכלבים יודעים שהם הולכים למות הם מתרחקים מהבית. הכלב של רחל הלך ולא חזר והיא לא הצליחה להתמודד עם זה שאולי הוא הלך וקרה לו משהו והוא זקוק לעזרתה. מבחינתה תחושת האובדן היא של משהו שלא פטור מבחינתה. הדירה של רותי נשרפה וכל הרכוש הלך כולל תמונות משפחה ודברים שיש להם ערך סנטימנטלי רב. כולם אמרו לה מזלך שזה רק הרכוש. היא יודעת שהם צודקים אבל עדיין חשה אובדן. היא הגיעה לטיפול כי הרגישה דכדוך והיה לה קשה להתאושש. במרכז אורה גולן הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מתנהל ללא שיחות או הנחיות. מטופל אומנם מתאר את הקשיים ואף מדרג את חומרתם לפני תחילת הטיפול, אבל מרגע שמתחיל הטיפול אין יותר שיחות והתיאור הבעיה אינו מכתיב את אופן הטיפול. הוא מתנהל לפי פרוטוקול קבוע וכך ניתן לעבוד בצורה עקבית ויסודית, לזהות ולנטרל את המחסומים הרגשיים. הטיפול מאפשר למטופל להתגבר על הקשיים גם אם אין לו שפה מדויקת להגדיר אותם.

איזה מזל שפיספסתי את האוטובוס הזה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן אנחנו נתקלים לא פעם בסיפורים של אנשים שכמעט נפגעו בתאונות, בפיגועים, בקרב.. יש מטופלים שמתארים שהיו נוכחים בקרב או בפיגוע. הם עצמם לא נפגעו פיזית אך ראו מראות קשים והשוק מהחוויה משפיע על התפקוד שלהם. יש מטופלים שמתארים שכלל לא נכחו פיזית באירוע אבל היו אמורים להיות בו. הם עדיין מושפעים רגשית מכך למרות שלא נפגעו פיזית ולא ראו מה קרה. אירועים מסוג זה יכולים לעורר מחסומים רגשיים ולהשפיע על התפקוד, ההתנהגות, התגובות וההחלטות. זה יכול לעורר פחדים חרדות למנוע מימוש פוטנציאל, ליצור רעשי רקע, סרטים בראש ובזבוז זמן ואנרגיה. התופעות יכולות להתעורר מיד לאחר האירוע וכך קל לקשר זאת לאירוע אך הרבה פעמים מתעוררים גם תקופה ארוכה אפילו שנים לאחר האירוע וקשה לקשר זאת לאירוע. דוגמאות מהקליניקה: הגיעו לטיפול אמא ובנה בן 20. הם הגיעו בעקבות פיגוע שהתרחש ברחוב שלהם בירושלים בתחנת אוטובוס שהם היו אמורים להגיע אליה. בזכות ויכוח שהתנהל ביניהם על כך שהבן תמיד מתעכב הם לא יצאו מהבית בזמן ורק שמעו את הפיצוץ וראו את המראות מהחלון. המקרה הזה הוציא אותם לחלוטין מאיפוס. מטופלת אחרת הגיעה לטיפול בגלל מקרה דומה: היא הייתה צריכה לחזור מאוחר בערב והתקשרה לאביה שיבוא לקחת אותה, הוא סרב ואמר לה שתיקח אוטובוס. בגלל שיחת הטלפון הזו וההתעכבות היא פיספסה את האוטובוס שהיה בו פיגוע. אנו מטפלים גם באנשים שנפגעו בפיגועים ונשארו נכים פיזית ורגשית והאירוע שיבש לחלוטין את חייהם וחיי משפחתם. חלקם נפגעו דווקא בגלל שהתעכבו או דווקא בגלל שהיו בזמן. הטיפול אינו עוסק במה שקרה או כמעט קרה. מטרת הטיפול לנטרל מחסומים רגשיים כדי שמטופל יחזור לתפקוד האופטימלי שלו בהתאם לפוטנציאל שלו. תמונה מתוך אתר החדשות nrg

קושי בויסות תחושתי בגילאים צעירים

מאמר מאת ד"ר אורה גולן בעזרת חמשת החושים שלנו: ראיה, שמיעה, מישוש, טעם וריח אנחנו מקבלים מידע על העולם סביבנו. מידע זה חיוני ומכתיב את התגובות וההחלטות שלנו בכל יום ובכל רגע. למשל כיצד ללכת למקלחת בלי להתקל בקירות, מה ללבוש, סוג הבד, צבע הבד, הגזרה, עוצמת המוזיקה שאנו שומעים, סוג המוזיקה, עוצמת הדיבור, טון הדיבור, נזהרים מלגעת בסיר רותח, מה לאכול, מה לא לאכול ועוד המון החלטות. ללא המידע מהחושים לא היינו שורדים יום אחד. בנוסף באמצעות החושים שלנו אנו לומדים להכיר את עצמנו ואת האחר. הטעם וההעדפות שלנו מגדירים את מי שאנחנו. כאשר אנו פוגשים אדם חדש אנו בוחנים אותו באמצעות החושים שלנו. מה קורה כאשר המידע מהחושים אינו מווסת? נקלט כעוצמתי מידי ו/ או כחלש מידי? זה בדיוק קושי בויסות תחושתי, כלומר רגישות יתר או חוסר רגישות למידע שנקלט מהסביבה. ניתן לסבול מחוסר ויתר רגישות בו זמנית. בעיה זו מוכרת בעיקר אצל ילדים קטנים אך יכולה להמשיך גם לגילאי הנערות והבגרות ומשפיעה כל יום על ההתנהלות, התגובות וההחלטות שלנו. קושי בויסות תחושתי יכול להשפיע על כל החושים, חלק מהם או רק על חוש אחד. הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורות וברמות שונות: ראיה - רגישות יתר או חוסר רגישות לתנועה צורות וצבעים. רגישות יתר - קושי להתרכז כאשר יש תנועה סביבם. לעיתים הם צריכים להיות בתנועה וכל השאר דומם. יש כאלו שלא מסוגלים לסבול או נמשכים רק לצבעים וצורות מסוימים. חוסר רצון לאכול או ללבוש דברים בצורה או צבע מסוים. כל דבר צריך להיות בדיוק במקומו. חוסר רגישות - צריכים שהסביבה תהיה בתנועה למשל קולטים מידע מסרטים. בנוסף יכול להתבטא במסורבלות, התקלות בחפצים. חוסר ערנות למראה שלך יכול להיות מרושל מלולך. קושי למצא חפצים. שמיעה - רגישות יתר או חוסר רגישות לרעשים קולות וצלילים. רגישות יתר - כל רעש או רעשים ספציפיים מפריעים ומסיחים את הדעת: מילים, צלילים, קולות של נשימות, לעיסות, דיבור, אווירון, רטט של מכשירים סלולריים, זבובים ועוד. לעיתים סף הגירוי כל כך גבוה שהם היחידים בסביבתם ששומעים את הרעשים. בנוסף, לפעמים הם חווים דיבור רגיל כצעקות. חוסר רגישות - אדישות לקולות וצלילים וצריך לחזור על דברים כמה פעמים. הם לא ערניים ולא שמים לב שמדברים איתם. מדברים בקול רם. לא שמים לב שהם צועקים, מדברים, מרעישים ומפריעים לאחרים ולא מבינים למה כועסים עליהם. מישוש - רגישות יתר או חוסר רגישות למגע. רגישות יתר - נמנעים מסוגי מגע שונים כמו חול, פרוות בעלי חיים, מרקמים שונים, בגדים ועוד. הפתק על הבגדים מציק להם, הבגדים עצמם לוחצים מידי והכל מציק, מדגדג אותם ואפילו מכאיב להם. לפעמים אינם מסוגלים לסבול מגע של אדם אחר אפילו של הורים ובני משפחה קרובים. רגישות לחום או קור. נמנעים מלאכול מרקמים מסוימים. חוסר רגישות - צורך במגע מאוד חזק ונוגעים באחרים בצורה מכאיבה. חוסר רגישות לחום או קור. יכולים להתלבש בצורה שאינה מתאימה למזג אויר כגון בגדים קצרים ביום קר מאד או בגדים חמים ביום חם. סרבול, דברים נופלים להם מהידיים, נשברים להם דברים. טעם - רגישות יתר או חוסר רגישות לטעמים רגישות יתר - בררנים באוכל, הרבה דברים לא טעימים ולא מוכנים לטעום דברים חדשים. יכולים להגיע לתת תזונה עקב מגוון מזון מאד מצומצם ולא מזין. חוסר רגישות - הטעמים לא מספיק חזקים ולכן צריכים אוכל עם טעמים חזקים מאד כגון מלוח מתוק חריף חמוץ. יכולים לאכול מזון מקולקל. ריח - רגישות יתר או חוסר רגישות לריחות רגישות יתר - רגישות גבוהה לריחות של אנשים, לבשמים, מאכלים, ריחות בשירותים ועוד. יכול לגרום לסלידה קשה לבחילה ואף להקאה. חוסר רגישות - חוש ריח לא מפותח, לכן לא שומרים על היגיינה, לא מתקלחים ולא מחליפים בגדים. הסיבות לקושי בויסות תחושתי יכולות להיות התפתחותיות ו/או רגשיות ויכולות להופיע בצורות וברמות שונות. ללא ספק, קושי בויסות תחושתי ישפיע על ההתנהגות, על התגובות ועל היכולת להתרכז, להשתלב ולתקשר עם אחרים. למשל סגירות ופחד להתנסות בדברים חדשים שמונעים המשך למידה והתפתחות ו/ או קושי בהערכת מצבים מסוכנים. סיבה התפתחותית - מערכת העצבים לא התפתחה מספיק ולכן המידע עובר בצורה שגויה. כדי למנוע בעייה התפתחותית כזו חשוב מאוד לחשוף תינוקות וילדים קטנים לכמה שיותר גירויים מגוונים לכל החושים כדי שהמערכת העצבים תתפתח ותלמד לווסת אותם ולהגיב לסביבה בהתאם. סיבה רגשית - נובעת מעומס ולחץ לכן כל גירוי מלחיץ ונקלט בעוצמה גבוהה או חשים תשושים ואין פניות לקבל מידע מהסביבה ולכן הוא נקלט חלקית או לא נקלט בכלל. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מוריד את הלחץ ומאפשר פניות ללמידה.

ככה זה וזהו זה

מאמר מאת ד"ר אורה גולן כיצד נתקעים לנו דברים שהופכים למסורת ולחוק ברזל? נפתח את המושא עם סיפור רקע- בארוחת החג יש מסורת לאכול דג שלם. אצל משפחה אחת הכנת המאכל המיוחד עברה כמסורת מדור לדור ונשמרה בקפידה יתרה. יום אחד בזמן שאם מדריכה את ביתה כיצד להכין את הדג המסורתי היא מסבירה לה לחתוך את הדג לחצי - ראש וזנב. הבת שאלה מדוע צריך לחתוך כך את הדג. ״לא יודעת״ ענתה האם ״כך למדתי מאימי״. הוחלט לברר את הנושא וכך שאלו את הסבתא והסבא וכן הלאה והתשובה אותה תשובה ״לא יודעים כך למדנו״. סבתא רבה פתאום נזכרה שלסבתא שלה פשוט לא הייתה תבנית מספיק גדולה ומאז אילוץ הפך למסורת ולחוק ברזל. כך קורה לעיתים שנתקעים אצלנו דברים שהופכים לחשובים אבל לא עצרנו לשאול את עצמנו מה הסיבה  האם יש הגיון להתנהל כך? האם יש הצדקה להתעקש על זה? אנשים יכולים להיכנס לוויכוחים קולניים וקרבות על דברים לא חשובים שאינם מוכנים לבחון אפשרות לעשות אותם אחרת או לשנות משהו. לדוגמה: סידור השולחן, לבוש, נסיעה במסלול מסוים, קניית מצרכים רק במקום מסוים, צורת ניקיון וסדר, הכנת דברים רק בצורה מסוימת ועוד. אנשים שמאפיין אותם דפוס היתקעות על דברים לא חשובים יכולים לסבול מקיבעון מחשבתי, יצירתיות חסומה, חוסר גמישות, קושי למצוא פתרונות לבעיות, חשים לחץ, מתח ובזבוז זמן ואנרגיה. כמה דוגמאות מהקליניקה: מטופלת בת 32 בהריון נקעה את רגליה כבר 3 פעמים בגלל שחשוב לה ללכת רק בנעלי עקב. למרות שמבינה שזה מסוכן עבורה ועבור העובר היא לא מסוגלת לוותר. גבר בן 47 מתעקש לשחק כדורסל פעם בשבוע. אין לו זמן לעשות ספורט מעבר למשחק פעם בשבוע ואין לו סבלנות לעשות חימום לפני המשחק לכן הוא נפצע הרבה. הוא מבין שעדיף לו לעבור לספורט אחר והוא אפילו נהנה מרכיבת אופנים אבל תמיד מוצא את עצמו בכדורסל. מטופלת שסיפרה שיש לה ריב עם בעלה על כך שצריך לשתוף כלים ולסדר אותם בסדר מסוים. מטופל שמתעקש על הכנת סלט רק בדרך מסוימת. תקיעות על דברים מסוימים יוצרת מגבלות ויכולה להוביל להתפתחות חרדות משינויים, לצאת מהבית, לשנות מקום עבודה, לסיים קשר זוגי לא מתאים ועוד. אנשים שמזהים שהם נשאבים לוויכוחים רבים או חשים צורך רב להתנהל בצורה מסוימת ומדויקת מומלץ להם לטפל בנושא ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם. הטיפול עוזר לשחרר צורך בשליטה אבל אינו מכתיב למטופל כיצד לנהוג על מה להתעקש ומה לשחרר. זה קורה לבד וחשים פחות לחץ ויותר נינוחות.

חווית השואה אצל הדור שני והשלישי

מאמר מאת ד"ר אורה גולן הסבל שאנשים חוו בתקופת השואה הוא דבר שאין מילים לתאר אותו - כל העולם שלך מתמוטט ואתה נמצא בחוסר וודאות תהומי וחוסר ביטחון קיומי למשך שנים, החוויה הטראומטית הזו מהדהדת במשך דורות רבים. היום דור שני לשואה כבר בוגרים, הרבה מהם כבר סבים וסבתות הנושאים עימם את הצלקות בצורות שונות: קושי לתפקד - חלק מהניצולים היו במצב קשה מאוד ולא הצליחו לתפקד כהורים. הילדים קיבלו רק את הצרכים הבסיסיים לקיום אך ההורים לא היו מסוגלים להעניק חום ואהבה ולכן חלק מהדור השני גם מתקשה לתפקד ונושא כאב פנימי. הילדים פסיכולוגים של ההורים - יש מטופלים שסיפרו שכילדים של ניצולי שואה הם הפכו בעל כורכם להיות מילדותם הפסיכולוגים של ההורים. חוו את הוריהם גם ברגעים הקשים כאשר הטראומה פרצה בחלומותיהם והיו צורחים מתוך שינה. הסיוטים והחרדות בסופו של דבר עברו גם לילדים. חוסר שמחת חיים בבית - היו הורים שלא דיברו בכלל והילדים מצד אחד לא היו חשופים לסיפורי הזוועה אך מנגד גדלו בבית ללא שמחת חיים וללא תקשורת ושיח.  כך גדלו הם להיות מבוגרים שלא מצליחים למצוא את שמחת החיים בתוכם. ניצולי שואה שאובחנו כמשוגעים - יש ניצולי שואה שהחוויות שעברו גרמו להם להתנהגות חולה ומוזרה והם נחשבו לאנשים משוגעים.  חלקם אושפזו בביה"ח לחולי נפש בגלל שלא הבינו את המצב שלהם ולא ידעו כיצד לטפל בהם, מה שהיום אנחנו קוראים לו פוסט טראומה. הילדים של אותם ניצולים גדלו בידיעה שההורים שלהם משוגעים וחששו שהמחלה תתפרץ גם אצלם. עד היום יש אנשים שחיים עם החרדות האלה וזה עובר לילדים, לפעמים בצורת אובססיביות, תוקפנות, התעקשות על דברים מיותרים ללא הסבר. כאב וסבל שעובר מדוד לדור - חלק מבני הדור השני מתמודדים עם כאב וסבל פנימי לא מוסבר למרות שעל פניו הכל בסדר והם הקימו משפחות ומתפקדים. הם לא מבינים מדוע הם סובלים ולא יודעים להסביר זאת. קושי להתמודד עם מצבי לחץ - אצל חלק מבני הדור השני אנו רואים את הקושי בצורה שונה: הכל בסדר יש שמחת חיים ומתפקדים. אך כאשר במהלך החיים מתרחש משהו מפתיע שקשה להתמודד איתו כמו מחלה קשה של בן משפחה, אובדן כלכלי או אובדן של מישהו לא בהכרח קרוב, הרבה פעמים זה טריגר שמעורר פתאום כל מיני בעיות וקשיים. אנחנו במרכז אורה גולן נתקלים לא פעם בבני הדור השני והשלישי שמגיעים עם בעיה או קושי שרוצים לפתור, הם לא תמיד יודעים בהכרח מה המקור שלו ולא עושים את ההקשר לחוויות הילדות שחוו בבית. ניתן לטפל בקשיים אלו בעזרת נטרול מחסומים רגשיים.